כרגיל בתקופות כאלו, המתח בין תושבי המדינה היהודים לתושביה הערבים עלה. אפילו לפני תפיחת מבצע "צוק איתן" הגיעו הדברים לנקודת רתיחה. בעיקר לאחר חטיפת שלושת הנערים היהודים בגוש עציון ובעיקר לאחר שהתברר כי צעירים יהודים הרגו בתגובה (בצורה אכזרית במיוחד) נער ערבי.

מודיעין אינה "עיר מעורבת" אבל מתקיימת בה נוכחות קבועה של יהודים לצד ערבים, בצורות שונות. יצאנו לשטח כדי לבדוק עד כמה המתח הבין דתי הורגש כאן.

זירה ראשונה: מפחדים בפייסבוק

ניתן לחוש במתח הגואה בעיקר על פני עמודי הפייסבוק עוד לפני שבודקים מה קורה בשטח. בקבוצות שונות ממודיעין ברשת החברתית העלו פוסטים, בעיקר נשים, המספרים על מקרים בהן הרגישו פחד ואי נוחות ממפגש עם ערבים בעיר. הן כתבו על פועלי הבניין הערבים ששוהים בבניינים בהם הם עובדים ומתצפתים בהן, כך לדבריהן, בזמן שהן יושבות בפארק עם הילדים.

על מקרה אחר הביעה מחאתה אם לילדה שרצתה להגיע לפארק הנוער – הויליג' בהסעות שמארגנים בעיריה. בתה וחברתה עלו לאוטובוס, הנהג הערבי לדבריהן קרא להן בצורה לא נאותה, הן חששו וירדו ממנו. היא פרסמה את פנייתה בעמוד הפייסבוק של חיים ביבס והוסיפה שאלה: "האם ראש העיריה חושב שזה הדבר הנכון להעסיק בני מיעוטים בתקופה הזו ובמיוחד שיהיו במגע עם בני נוער וצעירים?". ואילו בתגובה לדיווח על חטיפת ילד במודיעין כתב יבגני: "הגיע הזמן שיתחילו לחלק נשקים לאזרחים".

זירה שניה: חוששים ברחובות

שוחחנו עם י', נערה בת 17 הגרה ברחוב הלוח העברי. היא מספרת כי מאז שעברה לפני שנה וחצי עם משפחתה היא מפחדת ללכת ברחוב לבד במיוחד בשעות הלילה. כמו כן ההורים ביקשו ממנה להעיר אותם בכל פעם כשהיא חוזרת מבילוי לילי, כדי שיהיו רגועים שהיא חזרה בשלום.

רחוב הלוח העברי נמצא בשכונה הנמצאת בבנייה מתמדת, פועלי הבניין הערבים שוהים בהם במהלך כל השבוע וישנים שם וחוזרים לביתם רק בסופי שבוע. בשבועות האחרונים אמרה כי היא מפחדת הרבה יותר: "מלכתחילה חששתי מהם, אבל עכשיו אני מפחדת הרבה יותר. ללכת ברגל בלילה ברחוב בכלל לא בא בחשבון, וגם כשאני חונה בחניה של הבית שהיא חשוכה אני דואגת לדבר בטלפון או בודקת כל הזמן מה קורה מאחור אפילו שמדובר במספר צעדים. אין לי תחושת ביטחון בכלל בבית. מחליפים אצלנו כל כמה זמן את הקוד לכניסה ואפילו לצאת למרפסת במכנסיים קצרות וגופיות אני חוששת. מספיק שאני יוצאת מהבניין כל המבטים מופנים אלי".

היו לך היתקלויות איתם עד היום?

"אני מרגישה את המבטים שלהם ולפעמים הם שורקים לי, אבל זהו".

זירה שלישית: גם הפועלים מפחדים

הגענו לשכונה בה גרה י' בשעות הצהריים. רוב הבניינים היו ריקים מפועלים היות ובימים אלה הם צמים לכבוד הרמאדן. ניגשנו לרכב עם שלושה פועלים ערבים ומנהל העבודה שלהם ערבי גם כן ושאלנו אם הם מרגישים שוני ביחס כלפיהם בעיר או חוששים להגיע לעבודה בעקבות המאורעות האחרונים. הם לא לגמרי שמעו אותנו בפעם הראשונה ושאלתם המיידית הייתה: "מה הבעיה?". היה נראה שהם חוששים מאיתנו יותר מאשר אנחנו מהם. הם לא הכבירו במילים ורק אמרו שהכול בסדר פה ובמודיעין הם מרגישים שהכול כרגיל.

זירה רביעית: מה נשמע דוקטור?

רופא שיניים ערבי הפועל בעיר אמר לנו שהוא מרגיש גם פה, וגם במקום מגוריו בצפון, ש"הכל כרגיל. בגלל שמחבלים עושים בעיות, והממשלה דנה בכל מה שקורה בעקבות כך וכיצד להגיב ולפעול, זה לא אומר שזה משפיע עליי ואני מרגיש שוני. זו פוליטיקה גדולה יותר ממני. מדובר בקבוצות בודדות ולא בכלל. רובנו, יהודים וערבים, רוצים לחיות בשקט ובשלום, כולנו רוצים להגיע לכל מקום בארץ, לטייל בה ובעולם ולהרגיש טוב".

הנערים היהודים שרצחו נער ערבי הם לא ארגון טרור, זה יכול להיות בכל מקום…

"רוב האנשים לא רוצים להיות אלימים וזה לא מגיע לידי זה. אני מרגיש פה במודיעין וגם בביתי שהכול בסדר והכול נשאר אותו דבר".

ד"ר א', רופא ב"טרם", סיפר כי הוא לא מרגיש כלום ממה שקורה "בחוץ". "אני מרגיש רגיל, אזרח לכל דבר. אני עובד במודיעין 13 שנים ולא נפגשתי עד היום באפליה, תחושה לא נוחה או פחד. עברנו תקופות קשות יותר של פיגועים וגם אז לא הרגשתי שונה. אני כמובן מבפנים עצוב וכאוב ממה שקרה, ילדים נרצחו. זה לא משנה יהודי או ערבי, אלה ילדים".

זירה חמישית: הרוקח הרגוע

רוקח בבית מרקחת בעיר סיפר כי בניגוד לירושלים שם הוא גר ומאד חושש ממה שעלול לקרות לו, במודיעין רגוע והוא לא פוחד להגיע לכאן כלל.

אתה מרגיש את המתח שנוצר בין היהודים לערבים?

"אני מרגיש את זה בצורה משמעותית אתמול זרקו אבנים על האוטו שלי, היו התפרעויות בכפר שאני גר (ליד הגבעה הצרפתית) שפרצו בין הערבים לשוטרים. בתקופה הזו אני גם נמנע מלהגיע למרכז העיר שם המתח ממש מורגש וזה יכול לבוא משני הצדדים, יהודים וערבים".

ובמודיעין?

"פה אני לא מרגיש שום שינוי, רגוע. שמעתי שיש שינוי בתחושות ומרגישים יותר את המתח גם בשיח בירושלים ותל אביב, אבל פה במודיעין לא, אני אישית לא מרגיש את זה, גם לא ביחס מצד הלקוחות".

זירה שישית: דבר הגזען

וואלד, עובד באחד המוסכים בעיר, מגיע למודיעין כל בוקר מירושלים. הוא מספר שהוא מרגיש את המתח, "אני רואה את זה בעיניים של אנשים וכשאני בדרך לעבודה אני מפחד ממה עלול לקרות לי, אבל פה במודיעין זה עובר לי. במודיעין אני לא מרגיש כלום, כאילו הכל כרגיל".

מאבטח של אחת מרשתות המרכולים בעיר, המפקח על העובדים שרובם ערבים במשטחי הפריקה והעמסה, אמר שאם היו שואלים אותו צריך לפטר את כל הערבים והוא לא אומר את זה רק בגלל המצב המתוח בימים אלו. "הם חרא. יורקים לצלחת ממנה הם אוכלים". 

(צילום: אינגריד מולר)