רק בישראל אתה יושב בבית ומזפזף בין טילים שעפים לך מעל הראש לבין משחק הכדורגל בין גרמניה לברזיל. האמת היא שהייתי הרבה יותר זמן במשחק מאשר בערוצים שדיווחו על שיגורים ויירוטים.
תצוגת הכדורגל של גרמניה במחצית הראשונה הפחידה אותי עד מוות – תרתי משמע. אפס טעויות. איזה קצב ומשמעת? פחד אלוהים. שחקני הנבחרת הגרמנית שיחקו באופן מושלם כמו משחק מחשב. 5:0 לגרמניה בדקה ה-28. האם יתכן שהמשחק עוד לא התחיל ואני רק הוזה. נכון שכדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת אבל כזאת מכונה מעולם לא ראיתי.
אני שונא כשהגרמנים מנצחים. זה לא יעבור לי ב-50 השנים הקרובות. אני תמיד בעד האנדרדוג. ובוודאי כאשר הם מונים 200 מיליון איש וגרים בפאבלות עלובות. הייתי בעד ברזיל גם כאשר התוצאה היתה 7:0 לגרמניה. גם עכשיו אני בעד ברזיל למרות שאני יודע שגרמניה תזכה במונדיאל אלא אם כן תהיה הפסקת חשמל והמכונה הגרמנית תזדקק לאל פסק.
לא נורא ברזיאלים יקרים, לכו לרקוד. תתכוננו לקרנבל כי את זה לא גרמניה ולא אף מדינה אחרת יכולה לקחת מכם. הגרמנים ירקדו על המגרש 90 דקות ואתם תרקדו לכם כל החיים בקופקבנה ובפאבלות. לכם יש שמחת חיים למרות שאין לכם גרוש על התחת ולגרמנים יש נקניקייה עם כרוב כבוש ובירה ואאודי.
תרקדו ברזילאים יקרים. לבי לבי עליכם. אני מעדיף עם בלי משמעת כמוכם מאשר אומה ממושמעת וצייתנית כמו גרמניה וסליחה, אבל יש לי 6 מיליון סיבות לכך. מה הקשר? לא יודע. זה מה שאני מרגיש וכך אני כותב. לא מסוגל לסלוח ובוודאי לא לשכוח. אני רואה את 11 הגרמנים רצים על המגרש 90 דקות כאילו היו יצורים מעולם אחר ואני יותר מפחד מאשר נהנה ואני מת על כדורגל. אני אוהב כדורגל עם טעויות והחמצות מאשר כדורגל כל כך מושלם.
סליחה, יש אזעקה (אני בתל אביב) ואני מחפש היכן לקבור את עצמי עם הטרגדיה הלאומית של ברזיל שמשום מה העציבה אותי לרגע יותר מאשר מטחי הטילים. בוקר טוב ישראל.
