נתבונן במה שכן נעשה: המדינה כולה ירדה על ברכיה (ניצחון לרוצחים), רבבות התכנסו לעצרות עם שלא תרמו דבר למעט חיזוק המשפחות (ניצחון ליצרני הנרות וחברות ההגברה), ראש הממשלה הרביץ נאום חזק בבית העלמין של מודיעין (ניצחון ליועץ התקשורת שלו), נערף לכאורה ראשם של מספר אנשי משטרה (שעוד קודם נטען כי המחוז שלהם מיותר), הצבא נקלע להוצאה בלתי מתוכננת של עשרות מיליוני שקלים (גנץ יגיש לממשלה חשבונית) וזהו בעצם. לאחר שהמדינה ואזרחיה יסיימו לכלות את מנת הזעם שצברו, נחזור בדיוק לאותו מקום, רק בתנאים גרועים יותר.
אם זה מנחם אותך, הרי שיש עוד "הישג" בדרך. מתישהו, להערכתי בעתיד הקרוב, תישמע הכותרת "ידה הארוכה של ישראל השיגה את הרוצחים". החוזה שהוצא על ראשיהם גבוה ממה שכל מאפיה בעולם יכולה להציע. שני שירותים בטחוניים, מהנחשבים והמתוקצבים בעולם, דולקים אחריהם ו"סגירת החשבון" איתם היא רק שאלה של זמן.
תכלית המבצע הזה היא לשרת מטרות של יחסי ציבור, שהרי מדובר בדגי רקק. אלה לא עימאד מורניה ויחיא עייאש. אלה סתם רוצחים פושטים. מתועבים וארורים, אבל לא מטרה אסטרטגית. אפילו לא טקטית. גם על המבצע הזה תוגש חשבונית, והיא תהיה גבוהה מאוד.
כאשר יופיע נתניהו בטלוויזיה ויכריז על "היד הארוכה", ייתפש הדבר כסוף הפרשה. במשך שנים התקשורת והממשלה הרגילו את האזרחים לכללי משחק של "פיגוע = סגירת חשבון". את הבעיה המהותית איש אינו רוצה לפתור. העיקר שיש כללי משחק.
