"חן רכב עם מלאכים". זה המשפט שהודפס במיוחד על חולצות חבריו הקרובים של חן אגוז, שבאו ללוותו בדרכו האחרונה ביום ראשון השבוע. אגוז, בן 22 במותו, נהרג יומיים קודם לכן בתאונת דרכים בין רנטיס לבית אריה. בתאונה נהרג רוכב אופנוע נוסף ונסיבותיה עדיין נחקרות במשטרה.
חן היה רוכב אופנועים מושבע והם היו מרכז חייו. רבים מקרב חבריו לקבוצות הרכיבה העריצו אותו וכינו אותו "אגדה". הוא קרא לאופנוע "אהבת חיי" אהבה שגרמה למותו.
"מחזה שלא ראיתי מעולם"
חבריו של חן סיפרו כי מדי יום שישי היו נוהגים עשרות חברים להיפגש בכביש המדובר למספר שעות, לשוחח על אופנועים ולעשות פעלולים. במשטרה בודקים אפשרות שהנהגים השתתפו במרוץ אופנועים לא חוקי. לפי אנשים שהיו במקום ועימם שוחחנו, חן השאיל אופנוע מחברו, נסע על דרך העפר וכשתכנן לעלות על הכביש כדי להסתובב – הנהג השני (שהגיח במהירות גבוהה) התנגש בו.
במודעת האבל פנו המשפחה לחבריו ומכריו ולכלל הרוכבים בארץ להגיע עם אופנוע ללוות את חן בדרכו האחרונה. להלוויה הגיעו אלפי משתתפים: משפחה, חברים, מכרים ומאות רוכבי אופנועים שכיבדו את בקשת המשפחה והגיעו לחלוק לו כבוד אחרון.
חברת המועצה הילה שי וזאן, שכנה של המשפחה, תיארה את המחזה שהתרחש ברחוב שלהם בעת היציאה לבית העלמין: "מחזה כזה לא ראיתי מעולם. הרחוב שלנו, שמהיום שעברנו לגור בו היה תמיד פסטורלי ושקט, היה מלא בצהריים באלפי אנשים שבאו לחלוק כבוד אחרון לחן אגוז ז"ל, שנהרג ביום שישי בתאונת אופנוע מיותרת. עשרות, אם לא מאות רוכבי אופנוע כבדים, הגיעו לבקשת האב רכובים על המכונות המפלצתיות האלו, להיפרד מאחד הרוכבים הטובים בארץ. וכשהוואן של חברה קדישא סגר את הדלתות וצרחות האם וכל קרוביו קרעו את השמיים, רוכבי האופנועים הרעימו בקול אדיר את המנועים כמחווה אחרונה, כמו שאגות של ממש. אלו התערבבו באלו והחרידו כל אדם. מה אומרים? כיצד מנחמים שכנים שבניגוד לדרך הטבע קברו את בנם, ילד הזקונים? אין מילים שיצליחו לעשות זאת. רק בלב תפילה שכל אחד מחבריו הרוכבים, שראו אותו ברגעיו האחרונים מלמל, 'אני לא רוצה למות', שייקח משהו מהמוות המיותר הזה וישמור מכל משמר על חייו".
הם הגיעו לבית העלמין שיירות שיירות. לוחצים בחוזקה על דוושת הגז. המנועים השמיעו שאגה אדירה ועשן עלה מעל לראשי המשתתפים. האם זעקה בבכי קורע לשמיים: "לעולם לא אשמע יותר את הרעש הזה… כולם פה, רק חן לא. חן, איפה אתה? אמרת שלא תסב לי צער. אמרו לי לא לדאוג. אתה נהג זהיר. אני לא רוצה לראות יותר אופנועים בחיים שלי".
טקס האשכבה היה קצר וללא הספדים. קריאות ה"אמן" שנאמרו על ידי הקהל רב המשתתפים וזעקות האם היו היחידות שנשמעו במהלכו.
אחד מחבריו אמר: "נמאס לי כבר לקבור חברים". רוכב אחר, שלא הכיר את חן, הסביר מדוע הוא וחבריו באו: "הרוכבים זה משפחה אחת גדולה. מי שיכול הגיע ללוות אותו. זה מה שהוא היה רוצה".
רק עם אופנוע!
חן היה הבן הצעיר של ברוריה ודני אגוז. הוא הותיר אחריו שני אחים: אסף הבכור ונופר. הוא למד בתיכון ברנקו וייס ולא מזמן החל עבודה חדשה כשליח בחברה המייבאת חלקי אופנועים. האופנוע היה חלק בלתי נפרד מחייו האישיים והמקצועיים.
סתיו מרציאנו, בת זוגתו בשנה וחצי האחרונות, כתבה בעמוד הפייסבוק שלה ביום שבת:
"לילה ללא שינה כמו עוד הרבה שיבואו אחריו. איך אפשר להתמודד עם דבר כזה? איך ברגע בן אדם פשוט נמחק מהעולם כלא היה? לא רואים אותו יותר, לא שומעים, לא מרגישים! חיים שלי, אני אוהבת אותך ואוהב כל חיי. אהבת חיי האחד והיחיד! אין שני לך בעולם הזה פשוט אין!!!"
אלי שרף, חברת ילדות, סיפרה כי חן היה אדם מלא בשמחת חיים: "חן היה ילד שטותניק שאוהב להציק ולהצחיק. לפעמים הוא היה מוציא אותנו מדעתנו מרוב השטויות שלו, אבל הכל אצלו תמיד היה בקלאס. אהבנו את השטויות שלו. תמיד אנשים העריצו אותו ואהבו אותו. היה לו לב ענק שתמיד עזר לכולם ותמיד הצחיק. תמיד אופטימי ומחייך לחיים. לעולם, אבל לעולם לא נשכח אותו והוא חרוט בליבנו לעולמים".
על אהבתו לאופנוע אמרה: "האהבה הכי גדולה שלו היה האופנוע. זו אהבה שאין לתאר במילים, כל הארץ ידעה מי זה חן אגוז. הוא היה אמן אופנועים. הוא היה פשוט אלוף והיה עושה דברים שאנשים מבוגרים היו נדהמים מהם".
ידידתו שרון גולדר כתבה מילות פרידה ממנו במגזין הרכב והדו-גלגלי doogri: "חן, כשמך, כך היית. מלא בחן. מי שהכיר אותך יודע כמה אהבת את האופנוע שלך. מי שהכיר אותך יודע על כשרון הרכיבה שלך, ומי שלא הכיר אותך, שמע עליך. חן אגוז – שמך הלך לפניך. רוב האנשים מכירים את 'חן אגוז הפעלולן', הבחור הצעיר שהביא לארצנו הדלה דברים שראינו רק בטלוויזיה. אבל אני מכירה גם את חן אגוז האדם. הלב הענק, הילד השטותניק, החבר הנאמן, איש סוד, רגיש, תומך, מצחיק, מפרגן והרשימה עוד ארוכה. אז איך קוברים ילד שמח, חייכני, מלא באהבה לחיים ולסובבים אותו? איך קוברים ילד כשרוני שחלק את הידע והניסיון שלו עם כל אחד שרק ביקש לדעת? איך קוברים ילד?
"הבוקר מאות אנשים קמים למציאות קשה וכואבת. אבידה גדולה לענף הדו-גלגלי, למשפחה ולחברים. 'ילד פלא' קראו לך. הם צדקו. האופנוע היה חלק בלתי נפרד מגופך, בלתי נפרד מחייך ובלתי נפרד ממותך. היית דמות בולטת ותישאר חרות בליבנו לעד? אוהבים, מבכים וכואבים".
בדברי הפרידה מחן נשמעו עוד קולות שקראו להתייחס בכובד ראש לאופנועים. כתב ליאור: "מצמרר ודואב הלב על כאבה של המשפחה. ברוך דיין האמת. אך יש לזכור גם מי שחושב שהוא גדול מהחיים, עד כמה החיים שבירים ועדינים. ואולי, עד כמה הכלים המפלצתיים הללו – של הגדולים מהחיים שרוצים למצות בכל דקה את מקסימום כוחות החיות והשליטה – עשויים להוריד דווקא אל תהום הנשייה".
(צילום דף פייסבוק)
