מאות ליוו למנוחות ביום חמישי שעבר את נעם כנפו בן ה-14, שהלך לעולמו באופן פתאומי יום קודם לכן, כשהיה בדרכו לבית הספר עירוני ג'. ככל הידוע – בשל דום לב. מותו הותיר את המשפחה, החברים והמכרים כואבים והמומים. מכריו של נעם, שלמד בכיתת המחוננים ובמרכז מעלות – בית הספר להעשרה למחוננים ובקורסים שונים באוניברסיטאות, סיפרו כי הוא היה ילד מיוחד שהביט על העולם בעמקות גדולה, צעיר שרצה לבלוע את העולם, להתנסות ולחשוב על המצאות בתחומי המדע השונים, ילד שהביא נחת להוריו והסובבים אותו צפו לו עתיד מזהיר.
סיגל כנפו, האם, ספדה לבנה בכאב ובקול רועד: "אנחנו לא נפרדים. אי אפשר להיפרד ממך ילד שלנו. ילד יפה וחכם, ילד שבא לעולם להראות לנו שהכל אפשרי. מאז שנולדת ראינו את היהלום שקיבלנו ונותר לנו ללטש. איך אפשר לדבר בלשון עבר על הילד שלך, להיפרד? איך אפשר יהיה למלא את החלל. ילד שלמד לבד יותר ממה שלימדו אותו, שראה את העולם בדרך ייחודית משלו ועשה את הדברים בדרכו… היום אנחנו רוצים להגיד תודה שבחרת אותנו להיות להוריך, גם אם זה היה לזמן קצר, ולהגיד לך כמה אנחנו אוהבים אותך ולא יודעים איך להיפרד… אנחנו לא נפרדים ממך נעם אלא מבינים שקיבלת שליחות חדשה וייעוד אחר לתבונה האינסופית שלך ומקווים שטוב לך למעלה…".
"עוף גוזל, חתוך את השמיים"
ביום שבת כתבה סיגל בעמוד הפייסבוק שלה: "נעם שלנו איננו!!! הלב קרוע לגזרים והראש לא מסוגל לעכל את האובדן…ילד פלא, יפה עיניים ולב טהור התמוטט ביום רביעי בדרכו לבית הספר ולא שב. אהוב ליבנו, מקור גאוותנו ילדנו בכורנו איננו ואנחנו לא מצליחים להבין את זה. עוף גוזל. חתוך את השמיים".
ירון, אביו של עמית – בת כיתתו של נעם – כתב בתגובה: "סיגל ואריאל היקרים – אין מילים לתאר את גודל הכאב והאובדן. בתנו עמית שלמדה עם נעם זוכרת אותו כנער מיוחד, נבון, יפה מבפנים ומבחוץ". שמוליק אהרוני, המורה לתעופה שלימד את נעם במרכז מעלות כתב: "לסיגל היקרה, משתתף בצערך העמוק על מותו הבלתי צפוי של נעם. הכרתי את נעם וגם לימדתי אותו, ילד נהדר,רגיש וכשרוני. שלא תדעו צער".
מיכל לוינזון מ"נשים יוזמות בעסקים" סיפרה כי החברות התארגנו מיד לעזור למשפחה. "סיגל היא מהחברות הוותיקות והפעילות בארגון. לקחנו על עצמנו לעזור ולתמוך בה ומשפחתה. בנ.י.ב חמש קבוצות, סיגל עצמה הייתה מנהלת קבוצה עד לפני שנה, וקבוצתה בראשותה של מלי אבן-חן התארגנה להפעיל את כל העזרה הדרושה למשפחה במהלך השבעה החל מתורנות אוכל, השלמת ציוד, נוכחות בבית האבלים וניקיון הבית". מיכל עובדיה, חברה חדשה בנ.י.ב, סיפרה כי בשבעה היא "איחלה" לסיגל שתצליח לחיות עם הצער. "לא יכולתי להשתמש בביטוי 'שלא תדעי עוד צער' בדיוק בנקודה בזמן שבה נפערת תהום של צער וכאב אינסופיים בחייך, היא הודתה לי על המילים".
איילה דגן, חברה טובה של סיגל, גם היא חברה בנ.י.ב סיפרה על נעם ואמרה "הוא היה ילד נדיר ביכולות והאיכויות שלו. נעם היה סקרן והתעקש לדעת כל דבר לעומק ולהבין אותו, הוא לא קיבל את הדברים כפשוטם. עולם הידע שלו היה עשיר. הוא אהב להתנסות בדברים ייחודיים כמו למשל בישול מולקולארי. לעיתם הוא עשה למורים שלו חיים 'לא קלים' כי רצה לדעת יותר ממה שהם יכלו ללמד אותו. מה שקרה השאיר את כולנו בשוק. פרח כזה שנקטף, קורע לב. אי אפשר לעכל. סיגל ואריאל הם אנשים חזקים ומיוחדים ואני יודעת שהם ימצאו דרך להנציח את בנם בדרכים שונות בין היתר באמצעות הישגיו בתחום המדעים".
ריטה בן אהרון, מנהלת בית הספר חוט השני בו למד נעם, סיפרה בהלוויה בגרון חנוק מדמעות על הכאב וההחמצה שתפסו את מקומם בקהילה מאז הידיעה על מותו של נעם: "ילד יקר, למדתי להכיר את איכויותיך ויכולותיך, כמה אתה מיוחד ואחר, נבון בעל ידע רב בתחומים מגוונים בעל כושר ביטוי יוצא דופן. ילד גבוה ויפה עיניים, תמיד שואל וחוקר. כל שנייה ניצלת לקריאה. בסיום ו' לחצתי ידך בגאווה כי ידעתי עמוק בלב כי בעוד שנים אשב יושבת מוקפת בנכדי ואראה אותך על המרקע כשקוראים לך לקבל פרס על המצאה או מחקר בתחום המדע ואני אומר בגאווה זה היה תלמיד שלי…".
היערכות מיוחדת בבתי הספר
מערכת החינוך העירונית פעלה לאורך שבוע האבל כדי לסייע למשפחה, לחברים ולתלמידי בתי הספר בהם למד נעם ולמדו אחיו. עם קבלת הדיווח על מותו של נעם הגיעו לבית ספרו ולמוסדות החינוך בהם למדו אחיו, צוותים מקצועיים הכוללים את נציגי השירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ"ח) ונציגי מינהל החינוך. צוותי האגף לשירותים חברתיים ואגף השירות היו גם בקשר שוטף עם משפחת כנפו.
בבית ספרו של נעם כונס הצוות החינוכי. ובשיתוף עם נציגי השירות הפסיכולוגי תואמו דרכי הפעולה מול תלמידי בית הספר ובני משפחותיהם במעגלים השונים. הצוות עדכן את המורים שהיו בסיור עם תלמידי כיתתו של נעם. כשהכיתה חזרה התקבלו התלמידים על ידי צוות בית הספר ופסיכולוגיות מהשפ"ח. במקביל הורי תלמידי הכיתה עודכנו על ידי יועצות בית הספר בפרטי האירוע והתבקשו לקבל את פני ילדיהם בבית הספר. בנוסף המורים עברו בכל הכיתות, סיפרו על המקרה ושוחחו על נעם עם התלמידים. צוות יועצות ופסיכולוגיות בית הספר נתנו מענה ייעוצי למקרים רגישים. מנהלת חטיבת הביניים גם יצאה לבית המשפחה לנחם ולחזק. בהמשך יצאה הודעה מטעם בית הספר במערכת ה"סקולי" באינטרנט.
בבית הספר של אחיו של נעם היה טיפול והסברה ברמה השכבתית בכיתות ה' ו-ו' כאשר הצוות החינוכי הודרך להיות יותר ערני לשאלות ולהתנהגות חריגה. בהמשך ביצעו בבית הספר טיפול והסברה ברמת הכיתות כאשר הדגש היה על הכיתה של אחיו של נעם. הצוות החינוכי שוחח עם הילדים וענה על שאלותיהם. במהלך השבוע החלו התלמידים בסבב ביקורים בביתו של האח כאשר התלמידים הגיעו בליווי של המורות. ביום שני חזר האח לבית הספר בליווי אביו. הוא ניהל שיחה עם היועצת והמחנכת, ובנו עבורו יום מעט שונה ובמסגרת מצומצמת בהתאם למה שבחר. גם בגן הילדים בו לומדת אחותו של נעם היה שיח מותאם גיל עם הגננת ובלווי והנחיית השירות הפסיכולוגי.
(צילום מדף הפייסבוק של המשפחה)
