אתם יודעים למה הוצת הבוקר בישוב עומר רכבו של שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע? פשוט מאוד כי העבריינים לא מפחדים! מתי עבריינים אינם פוחדים? כאשר הם מרגישים בחושיהם המחודדים ששלטון החוק נמצא בפשיטת רגל וזה בדיוק המצב שבו אנו נמצאים בשנים האחרונות.
בעוונותיי אני משחית מדי שבוע זמן רב מאוד בכרך הגדול במדינה – במדינת תל אביב. אני שם גם בימי חול ובעיקר בסופי שבוע. אני משוטט באזורים הומי אדם כמו נמל תל אביב ונמל יפו, מתחם התחנה, רוטשילד, פארק הירקון ועוד. שנים שלא ראיתי במקומות הללו בדל של אפס קצהו של שוטר. שום מקור סמכות וגורם מרתיע המסתובב בין האנשים ומעניק איזושהי תחושה שמישהו שומר עלינו. היחידים שנראים על כל צעד ושעל אלה הם פקחי העירייה העושים מיליונים על הגב שלנו בהיעדר מטר פנוי של חניה. שוטר כחול לבן-יוק! נאדה!
העבריינים, כמונו רואים שאין משטרה ברחובות וכל עשרות אלפי השוטרים של משטרת ישראל ספונים להם במשרדים ממוזגים לצד מסכי מחשב, מבינים שהרחוב הוא כר נוח לפעולה: דקירות, אונס, הצתות, בריונות וכו'. וזה בדיוק מה שקורה ברחובותינו בעיבורה של כל עיר ואם בישראל.
כאשר רוצחים שופט (וזה קרה), כאשר מאיימים על שופט בדרך של הצתת מכוניתו או איומים עקיפים על שלומו ושלום יקיריו זו חצייה של קו אדום. העבריינים מעזים לחצות את הקווים האדומים כי שום דבר כמעט אינו מונע בעדם.
משטרת ישראל חייבת לצאת מהמשרדים כדי לשטוף את הרחובות ומקומות הבילוי. המדינה חייבת להחזיר את הביטחון לרחובות ואת כוח ההרתעה למשטרת ישראל. עם נבוט ביד ומבט של נחישות בעיניים חייבים להוריד לרחובות אלפי שוטרים שיעשו את העבודה. יחזירו את תחושת הביטחון לאזרחים וגם ישפרו את דימוי המשטרה בעיני הציבור.
זה לא סוד שבמציאות כיום אזרחים רבים שחוו פשע ואלימות אינם טורחים כלל להתלונן במשטרה וזאת מתוך תחושה שהמשטרה חסרת אונים וזולת מסע של בירוקרטיה והשפלה שום דבר טוב לא ייצא מהתלונה.
