עד כמה החברה בכלל והישראלית מנוונת מוסרית ועד כמה אפשר ללכת רחוק כשמדובר על ערכים כמו טובת המשפחה. זהו אחד הנושאים העומדים מאחורי הפארסה המקאברית "דג מוסר" המנסה להעמיד מראה מול פרצופינו ומול פניהם של יפי נפש למיניהם, וחושפת את הצביעות והשחיתות של המעמד הבורגני. האם זה עובד? בגדול כן, אבל לא מספיק. זה קורה בגלל יצירת דמויות שלאף אחת מהן לא נוצרת כל אמפטיה, טקסטים לא מספיק מושחזים, ועלילה שנחמד שהיא הזוייה, אך היא לא מפותלת ומסובכת כמו בקומדיית מצבים פרועה. כך שבסופו של ערב קיבלנו סוג של קומדיה קלילה ומשעשעת בה רצו כמה דאחקות טובות עם קריצות אקטואליות ("למה שאצלנו תהיה מין בושה כזאת, שנראה כמו החזירים האלה באקירוב, שאחרי עשרים שנה לא מוצאים פתאום את העוזרת שהיתה להם"), אבל את חשבון הנפש הנוקב היא לא הצליחה לעורר. גם לא באמצעות הצחוק.
המחזה הוא על משפחה בורגנית טיפוסית, האב עורך דין ממולח, האם אשה וולגרית וגסת רוח, שלושה ילדים, בית פרטי עם גינה ועובדת זרה. יומיים לפני חגיגת בת המצווש של הבת הצעירה בחצר הבית, מטפסת העוזרת על סולם כדי לתלות נורות צבעוניות, מתחשמלת, נופלת ומתה. מרגע זה ואילך אם המשפחה, עטרה (אורלי זילברשץ) תעשה הכל (שקרים, שקרים ועוד שקרים) כדי להסתיר את מותה מהשכנים ומהילדים, בשל היותה עובדת בלתי חוקית. את בעלה דווקא, עורך הדין (גיל פרנק) שחושש לשמו הטוב, היא משתפת, והשניים טומנים באישון ליל את גופת העובדת בגינתם. אך מסתבר שזהו אינו השלד היחיד בארון הקבורה כי בשל בצע כסף הם גם קברו קודם את הסבא. ויש גם את שלושת ילדיהם, שכל אחד מהם הוא סוג של יפה נפש, שבסופו של דבר מתגלה כרקוב כמזויף.
אורלי זילברשץ שמגלמת את דמותה של עטרה האם, היא זאת למעשה שעושה את כל הרעש על הבמה (במובן החיובי). היא קולנית, תזזיתית, ומוגזמת באופייה, ובלעדיה הרבה פחות מצחיק. גם שירי גדני בדמותה של השכנה החטטנית רינת, מכניסה צבע ורעננות לבמה, אבל למצער גיל פרנק בתפקיד עודד האב, נבלע למרות שיש לו תפקיד מרכזי. זה לא בגללו אלא בגלל איפיון הדמות (כי מי ששיחק את מקבת באופן כזה מושלם, לא יכול היה לפספס). עיצוב התפאורה הוא אפקטיבי ומרשים, ומנצל היטב את חלל הבמה הסטטית המחולקת לכמה זירות התרחשות.
שורה תחתונה: ה"דג מוסר" יצא בסופו של דבר קצת נא באפייה. אבל עדיין מדובר בקומדיה חשובה וקלילה שמצביעה על השחיתות והניוון המוסרי של החברה הישראלית ועל כן היא גם ראוייה לבמה.
דג מוסר
מחזאית: מירי חנוך, בימוי: עדנה מזי"א, שחקנים: טל בלנקשטיין, שירי גדני, אורלי זילברשץ, לורן סביר, גיל פרנק, יואב רוטמן, נועה שכטר. הפקת תיאטרון הקאמרי
(צילום יחצ)
