חברי להקת "ספיטפייר" המקומית אור גרינפלד, גל שלזינגר, גיא גולרן ואסף מרקוביץ, נבחרו השנה להלחין ולבצע שיר של חלל צה"ל ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, במסגרת הפרויקט "אלו האחים שלי" של גלי צה"ל. בעבר, אמנים מוכרים הם שהלחינו ושרו את שירי הנופלים (במסגרת פרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר") אולם השנה שונה קונספט פרויקט ההנצחה ומי שמבצעים את שירי הנופלים, שבעה במספר, הם חיילים שמשרתים בצה"ל בהווה.
אור וגל משרתים בחיל התקשוב בבה"ד 7 בקבע, אסף עשה שירות לאומי וגיא השתחרר לא מזמן משירותו בחיל מודיעין. בעקבות כך גם שמו של הפרויקט שונה ל"אלה האחים שלי".
ספיטפייר היא אחת מלהקות הרוק-פופ הראשונות במודיעין. היא הוכתרה בעבר כלהקת השנה והיא פועלת בעיר כבר למעלה מעשר שנים. חברי הלהקה החלו לנגן יחד כשהיו בכיתה ו' ובכיתה ט' הצליחו לפרוץ החוצה. הם הופיעו על גבי במות ברחבי הארץ, במועדונים, בהופעות פרטיות ובשנת 2009 אף הופיעו בפני הקהילה היהודית בלוס אנג'לס לעיניי קהל של למעלה מאלף איש. 2009 הייתה שנת הפריצה שלהם, הם זכו להשמעות ברדיו ומספר ההופעות גדל. לפני שנתיים הם גם הוזמנו לעלות כלהקת החימום לזמר אביב גפן ביום העצמאות בהרצליה.
בשנת 2010, לפני הגיוס, הם הקליטו מיני אלבום בשם "לאבד שליטה" ובו חמישה שירים, הם צברו קהל מעריצים נאמן, ואחד משירי האלבום הושמע בתחנות רדיו ארציות. מאז הגיוס לצה"ל המפגשים שלהם כלהקה הצטמצמו, ועכשיו בזכות הפנייה מגל"צ הם התאחדו מחדש ומתכננים לחדש את פעילות הלהקה.
חברי הלהקה נדרשו לבחור, להלחין ולבצע שיר אחד מתוך שלושה שהוצעו להם. הם בחרו בשיר "בינתיים" של יצחק קלי. קלי נהרג במלחמת שלום הגליל בתאריך ה-9.6.1982, היה בן 24 בנופלו, הותיר אחיו הורים ושני אחים צעירים. תחילה שירת בקורס חובלים ומשם עבר לנצחנים, מילא ביחידה תפקידים של מ"מ וסמ"פ. מהצנחנים הוא עבר לגולני ומשם לנח"ל המוצנח. חבריו של יצחק לשירות תיארו אותו כמפקד אבהי, אוהב טבע ואדם, מיוחד ורגיש. במהלך חייו יצחק הרבה לטייל ולהתבונן בטבע וכן לתעדו בצילום ובכתיבה. כך גם בשיר "בינתיים":
"בינתיים
אני פה לב
ואת אי שם.
בינינו מרחב הרים
ותכלת שמים
אך רק בינתיים
לכל היותר יומיים.
ואף כי נדמה היה
אחרי הפגישה האחרונה
שחלפו מספר ימים
אני רוצה שוב רגעי פגישה
ספורים, יפים
למרות היותם
קצרים ומהירים.
בינתיים
את אי שם
והמרחק לא ידוע
ורק הרקיע
מבטיח
בינתיים
לכל היותר יומיים
שוב תהיו בשניים".
אור, למה בחרתם בשיר זה?
"לרוב, השירים שמושרים ביום הזיכרון הם שירי מלחמה. לעומת זאת השיר של יצחק הוא שיר געגועים, אנושי, שמאד התחברנו אליו. התחברנו לשיר גם כחיילים, כשאני יושב במוצב, על מה אני חושב?! אני לא חושב על הצבא, אני חושב על הבית, על החברה על הנוף סביבי".
מה היה הדבר החשוב ביותר עבורכם בעת עיבוד השיר?
"המטרה העיקרית שלנו היא להיות חלק מההנצחה ולא שהשיר שלנו יושמע ברדיו, כשאני קורא את השיר ושר אותו אני מרגיש שאני שם במקומו. היה חשוב לנו, לתת הרגשה שיצחק קלי, פה איתנו".
גל: "האתגר היה למצוא את העיבוד הנכון ביותר עבור השיר, היה חשוב לנו שהוא ייצא טוב מוזיקלית וגם להפגין באמצעותו את הכבוד המקסימאלי לקצין שנפל".
הרגשתם משהו שונה במהלך העבודה לעומת שירים שלכם?
גל: "היה חשש לגעת במילים. הפכנו להיות ה'פה' של אותו חלל. הבאנו אותו לידי ביטוי ואנחנו מייצגים משהו הרבה יותר גדול מאיתנו. קיבלנו מילים של אדם שכבר אינו איתנו והתייחסנו לכך במלוא הרצינות. כל אלו גרמו לעבודה על השיר להיות מיוחדת, השיר נגע בלבבות של כולנו. אני מאד מצפה לפגישה עם המשפחה מקווה שזה ייצא לפועל".
כששמעתם שנבחרתם להשתתף בפרויקט, מה הייתה ההרגשה?
אסף: "זו הייתה הפתעה טובה עבורי ומאד שמחתי לקחת חלק במשהו כל כך גדול. לא יכולתי לשרת בצבא ובאופן זה יכולתי להתחבר בדרכי שלי למערכת הצבאית ולהעניק מעצמי למערכת הזו ולהרגיש חלק ממנה".
אור: "לקחת שיר של חייל שחירף את נפשו למען המדינה ולהנציח אותו, זו גאווה אמיתית".
איזו חשיבות אתם רואים לשירים בפרויקט בהנצחת החללים?
אור: "אני כותב שירים ואני חייל ואם זה היה קורה לי זה מה שהייתי רוצה שיעשו עם שירי, שייקחו אותם וינציחו אותם. זו מזכרת נוספת עבור האבלים. וזה כבוד גדול למת".
מה החוזק של המוזיקה לדעתכם בהנצחת החללים?
אור: "מוזיקה לחלק מאיתנו גורמת לעור ברווז ולהזיל דמעות. אני אחד מהם. היא דרך מאד טובה לפגוע ברגש ולעורר הזדהות. בדור של היום לצעירים רבים לא אכפת, ויש להם דרכים לברוח מלחוות את יום הזיכרון, והמוזיקה זה מה שנשאר, זה מאחד את כולם, בני כל דור".
בחירה מעניינת עשיתם עם העיבוד, הוא לא שיר אבל שקט?
אור: "העיבוד שעשינו לדעתי מבטא את המילים שלו באופן מיטבי. זה לא שיר עצוב. עצוב שהוא נפטר, אבל בראשנו המטרה הייתה לבטא את מילותיו שמייצגות חלק ממי שהוא היה כשעוד היה בחיים".
אסף: "אפשר לצבוע את השיר בצבע אחד של עצב, אבל כשצובעים אותו במספר צבעים זה מאפשר להרגיש מנעד רחב יותר של תחושות בו זמנית ולהביע תמונה מלאה יותר".
(צילום ליאור דריאל)
