מוניקה סקס – מקצועות חופשיים

מוניקה סקס הוציאו את האלבום האחרון "מקצועות חופשיים", החמישי במספר, כמעט 20 שנה לאחר האלבום הראשון, שיצא ב- 1995, והציג הרכב רוק ישראלי בועט וחד. מאז, הספיק ההרכב לעבור לארה"ב, להתפרק, לחזור לפעילות ולהוציא עוד מספר אלבומים. בין האלבום הזה לקודמו ("מנגינה") עברו שלוש שנים – תקופת הזמן הכי קצרה בין האלבומים של הלהקה.

האלבום החדש מביא לנו את מוניקה סקס קצת יותר בוגרים ומבוגרים, עם הבאסיסט ספי אפרתי, שמנגן עם אביב גפן ולהקת בלקפילד. הצליל, הכתיבה, והכיוון של "מקצועות חופשיים" מזכיר כל אלבום של מוניקה סקס מאז שהתפרקו וחזרו לפעילות בשנת 2001, עם האלבום "יחסים פתוחים". הצליל הכללי של האלבום מזכיר קצת אלבומים מסוף שנות התשעים ותחילת האלפיים, ומאופיין בצליל יחסית רזה ופשוט, עם מעט יותר צלילים אלקטרונים מבדרך כלל. יהלי סובול אף פעם לא היה הזמר הכי טוב שקיים בארץ, אבל הוא הקול של מוניקה סקס ובלעדיו זה לא יהיה אותו דבר. הגיטרה של פיטר רוט מצוינת כרגיל והסולואים שלו הם נקודות שיא באלבום.

האלבום נפתח עם השיר "כסף חדש", עם באס ותופים מהרגע הראשון, ואווירה מסתורית ומעט מוזרה. ברגע שהשיר נבנה ומגיע לפזמון, יהלי סובול מרים קצת את הקול, ומאחורי השירה רצה הגיטרה של פיטר רוט – מקבלים שיר קלאסי של מוניקה סקס שפותח את האלבום. השיר "מקצועות חופשיים" מזכיר קצת את תחילת הדרך של ההרכב, ויש לו מעט הרגשה של תל אביב בשנות התשעים. זה שיר שקט ונעים, שמבוסס ברובו על גיטרה אקוסטית ופסנתר, והוא אחד הרגעים היפים יותר באלבום הזה. מוניקה סקס סוגרים את האלבומים שלהם בדרך כלל עם השירים הכי מיוחדים ומוזרים, וכך גם כאן, עם השיר "בעיר הזאת על מאדים". רוב השיר שקט בצורה מיוחדת, ומכניס את המאזין לאווירה של עולם אחר. לאחר הפזמון הראשון השיר חוזר להיות שקט ונבנה לאט לאט, על ליין גיטרה מיוחד מאד, שנמשך עד סופו של האלבום וסוגר אותו באווירה מיוחדת מאד.

האלבום הזה מאד מזכיר חומרים אחרים מהקריירה הארוכה של הלהקה, והוא מרגיש כמו הצעד הבא בדרך שבה הלכו מאז האלבום השני שלהם. אין באלבום הזה רגעים של רוק כבד כמו באלבום הראשון, אבל אחרי הכל, עברו כמעט עשרים שנה מאז.

(צילום מיכל שני)