בשישי הבא (18.4) יופיע חמי רודנר עם שליחי הבלוז במופע איחוד חד פעמי (על במת מועדון ה"בארבי") עם האלבום הראשון והיחיד שעשו יחדיו – "גאולה". גם טל לבני ממודיעין, יהיה שם, בתור המתופף של הלהקה שעומדת מאחורי האלבום שנחשב לאחד מאלבומי הרוק המצליחים של המאה ה-21. סיבה מספיק טובה לפגוש אותו לשיחה קלה.
הכל בזכות חממי
את אהבתו לתיפוף גילה לבני (42, נשוי ואב לשני בנים צעירים) בגיל צעיר מאד. מה שהחל בתיפוף על סירים, נמשך ללימוד תופים כבר בגיל תשע. הוא גדל ברעננה לאבא בנקאי ואמא שעבדה כמזכירה. בתקופתו לא הייתה מגמת מוזיקה בבית הספר התיכון, ולכן את החינוך המוזיקלי קיבל באופן פרטי מהמורה שלו, שלמה חממי, המתופף של גזוז. "אני חייב לו הכרת תודה גדולה על כך שהוא גרם לי להתאהב מחדש במוזיקה ופתח לי את הראש לסגנונות חדשים ואיכותיים יותר שלא הייתי יודע עליהם בלעדיו" אומר לבני. את רוב ימיו בתיכון הוא בילה בעיקר בנגינה בתזמורת בית הספר ובחזרות עם להקה שהקימו הוא וחבריו ולכן השקיע גם פחות בלימודים. בבית הספר לא קיבלו את זה ושלחו אותו למכון הדסה לייעוץ והכוונה מקצועית. שם גילו שהמקצוע המתאים עבורו ביותר הוא ניהול בתי מלון. "ברחתי משם כל עוד נפשי בי, אבחנה לא נכונה בלשון המעטה. גם אם היו ממליצים לי על כיוון אחר עדיין הייתי בוחר בקריירה מוזיקלית, הלכתי רק כדי לרצות את המערכת".
כשלון המפלגה
את שירותו הצבאי בחר לבני לעשות במשטרה צבאית, כדי שיהיה לו זמן רב ככל האפשר בבית לאימונים. הוא הפך גם לחלק מצוות ההווי ביחידה שלו. לאחר שחרורו ניגן בלהקת קאברים של שירי רוק מכל הזמנים ובמקביל עבד בעבודות מזדמנות. בגיל 25 הוא עבר אודישן אצל המפיק המוזיקלי, פילוני, והתקבל ללהקת "המפלגה" – להקת בנים שהוקמה כדי לתת "תשובה" ללהקת היי-פייב. הם ניגנו פופ והשקיעו המון זמן בחזרות, הייתה ציפייה גדולה מצד כל המעורבים. "חשבתי שזה בטוח יצליח, שאנחנו נהיה הדבר החם הבא, מנהלת הלהקה הייתה אז ליליאן שוץ (שניהלה גם את "המכשפות"), אבל בסופו של דבר לא הרווחנו כלום. חוויתי את הכישלון הראשון שלי. זה היה בית ספר בשבילי, במבט לאחור אני שמח שזה קרה, כי בלי הכישלון לא ניתן להעריך לעומק את ההצלחה".
באותה תקופה עבד בחנות דיסקים ולימד נגינה על תופים בקונסרבטוריון ביהוד. לאחר שלהקת המפלגה ספגה כשלון חרוץ הוא החל לנגן עם לאה שבת במשך שנה. בחנות דיסקים הוא הכיר את אשתו היום וב-1997 הם התחתנו כשהיה בן 25.
שנה לאחר מכן תפסה את עינו מודעת דרושים בעיתון תל אביב במדור מוזיקאים – "שליחי הבלוז מחפשים מתופף". בשיחת הטלפון נאמר לו להגיע מיידית. באותו יום הוא הצטרך ללהקת שליחי הבלוז, שעשו קאברים לשירים משנות ה-70 של לד זפלין, "קרים" ועוד להקות רוק ואומני בלוז מצליחים.
חיבור מהיר לבלוז
לאחת ההופעות במועדון הבארבי ת"א, הגיע כצופה חמי רודנר, סולן להקת "איפה הילד". זה היה בתקופה בה להקתו התפרקה ורודנר חיפש הרכב שילווה אותו בקריירת סולו. רודנר התלהב מאוד מהלהקה ואף עלה לבצע איתם שלושה שירים. באותה הופעה, באופן ספונטאני לחלוטין, הוא הפתיע ואמר: "אני עושה איתכם תקליט".
כך נולד אלבום הרוק שגרף הצלחה אדירה. לאחר יציאת האלבום חמי והלהקה יצאו לסיבוב הופעות ברחבי הארץ, הופיעו על במות יום העצמאות ובמות בתוכניות אירוח פופולאריות בטלוויזיה. במהלך תקופה זו גם החלו להיווצר חיכוכים בין חברי הלהקה (נועם רפפורט על הקלידים, צ'לי סיגלסקי על גיטרה חשמלית, ערן סנדרי ניגן בס ומיץ' ויוקר על גיטרה אקוסטית, חליל והיה גם זמר הלהקה). זמן קצר לאחר הצלחתם הרכב הלהקה כפי שהיה אז התפרק. נועם ומיץ' המשיכו עם חמי רודנר וצ'לי מייסד הלהקה החליט להקים מחדש את הלהקה עם ערן הבסיסט ונגנים אחרים. טל לבני הפך לנגן שכיר.
איך הייתה התקופה שלך בלהקה?
"בניגוד ללהקות אחרות בהן הייתי חבר ולרוב הקמנו אותן יחד, שליחי הבלוז היו כבר מוצר עובד עם קהל. לא היה פשוט להצטרף אליהם וללמוד במהרה 60 שירים, היינו נפגשים שלוש פעמים בשבוע לחזרות ומופיעים בלילות, באותה תקופה כבר הייתי נשוי עם ילד וזה לא היה פשוט. עד שהתחתנתי חייתי חיים הפוכים והייתי איש לילה, היום אני טיפוס יותר של בוקר. ללהקה היה גיבוש מסוים ובהתחלה למילה שלי הייתה פחות חשיבות, אבל הסתגלתי די מהר. אני טיפוס שמשתלב מהר ולומד לקבל במהירות את השיגעונות של האחרים. כמו שנהוג לומר בתעשיית המוזיקה: להקה היא אישה קשה. והתקופה שבאה לאחר ההסתגלות הייתה טובה, טובה מאד, במיוחד שזמן קצר לאחר שהצטרפתי עבדנו על האלבום "גאולה" יחד עם חמי שהצליח ובגדול. עד היום האלבום זהב הממוסגר תלוי אצלי בחדר נגינה".
לא רצית אף פעם לשיר, להיות זמר?
"אני שר קצת, אבל אני לא פרונט מן, זה לא מי שאני. כילד זה היה אף בולט יותר, הייתי מופנם וביישן".
מול 15 אלף איש
איך היה לעבוד עם חמי?
"תענוג לעבוד איתו. הוא אינטליגנט וסבלני, קל לעבוד איתו, אין לו אגו, הוא אדם מאד פתוח ואפשר לדבר איתו על הכול החל מכדורגל ומוזיקה וכלה באקטואליה. למדתי בזכותו להקשיב באופן שונה למוזיקה, כבסיסט הוא פתח לי צוהר חדש להסתכלות על המלודיה והיום בזכות כך אני יודע להתאים עצמי לשיר באופן שמשרת אותו בצורה הנכונה ביותר, לא להעביר את הפוקוס אליי אלא להשתלב עם הנגינה באופן שישרת את השיר, ואת זה למדתי ממנו".
מה זכור לך במיוחד מהתקופה שלאחר יציאת האלבום?
"ההופעות בצמח מול 15 אלף איש, כמות מטורפת של קהל כמו גם באמפיתיאטרון ראשון לציון, וכשהופענו בפני ראש הממשלה דאז ברק בתוכנית האירוח של יאיר לפיד. גודל המעמד והאדרנלין הגבוה באירועים האלו היו בשיאם".
14 שנים חלפו מאז יציאת האלבום, מדוע החלטתם לעלות עם מופע חד פעמי?
"נועם רפפורט, הקלידן, החל לטפטף בפייסבוק כתבות מצולמות שלנו מהתקופה שקידמנו את האלבום, כתבות מודפסות, הוא התגעגע לשנים האלו, כשחמי ראה את זה גם הוא הרגיש נוסטלגיה והעלה את הרעיון לגבש מחדש את החבר'ה המקוריים למופע עם שירי האלבום "גאולה". באותה תקופה היינו עסוקים רק בהצלחת הקריירה, לא הבנתי עד כמה הוא הצליח ונגע בחיים אישיים, לא הבנו עד כמה המוזיקה שלנו יכולה להשפיע על אחרים, עכשיו אנחנו יכולים ליהנות מהמופע בצורה שונה".
איך ההרגשה לקראת המופע?
"התרגשות גדולה. קודם כל זה מרגיש כמו להחזיר את הגלגל אחורה לשנות ה-70 וזה נשמע טוב. כמה שאני נהנה ממה שאני עושה היום, בכל זאת האלבום הזה היה שיא ההצלחה שלי בקריירה גם מבחינת תהילה וגם מבחינת מידת ההשפעה שלי על המאזינים והמעריצים, אני מחכה להופיע שוב בפני ההמונים".
לא חשבת לנסות להצליח בחו"ל?
"קשה לי עם שינויים, לא עשיתי אפילו טיול ארוך אחרי צבא, לעזוב הכול ולעבור לחוץ לארץ זה לא בשבילי, אבל אם הבן שלי ירצה להיות מוזיקאי כשיגדל אני אדחף אותו לכיוון הזה".
למה?
"המוזיקה פה היא שטחית, יש לנו איומים ביטחוניים על הראש ולקהל הישראלי קשה לקבל דברים חדשים".
היית רוצה שהבן שלך יהיה אומן כמוך? זה הרי מקצוע שקשה להצליח בו.
"הוא יעשה בסופו של דבר מה שהוא ירצה, אבל אני חושב שעל כל מקצוע אפשר לומר שקשה להצליח בו. אני חושב שאפשר להצליח כאומן. מעבר לכשרון, אין פתרונות קסם, צריך להיות חרוצים ולהיות בזמן הנכון ובמקום הנכון. אני בז לתוכניות הריאליטי שאינן מקדמות באמת את התרבות בישראל. אלו תוכניות חסרות תוכן, הרמה של הזמרים בתוכניות הללו ברמה ירודה בארץ ומעטים ממי שהשתתף הצליח באמת, רק החרוצים מביניהם שידעו למנף את 15 דקות התהילה שלהם. מבחינתי התוכניות האלו מייצגות את הרס תרבות המוזיקה בישראל".
כנגן רוק, ניהלת לפני שהתמסדת עם אישה וילדים אורח חיים פרוע יותר?
"אף פעם לא הייתי טיפוס של סקס, סמים ורוק'נרול והאמת שהאורח חיים הזה לא קיים ברוק'נרול הישראלי כפי שהוא קיים בארצות הברית ומקומות אחרים בעולם".
מנגנים מהלב
כשואלים את לבני אם הוא לא מתגעגע להצלחה כמו שהייתה לו באלבום "גאולה" הוא משיב: "התהילה לא מעניינת אותי, חשוב לי לנגן ואני כל הזמן מופיע במסגרות שונות, הייתי רוצה להופיע יותר כאומן, אבל טוב לי איפה שאני. אני אוהב ללמד וחשובה לי היציבות הכלכלית עבור משפחתי. הדבר שאני הכי אוהב לעשות זה לתופף ובסופו של יום אני עוסק במה שאני אוהב".
איפה אתה מופיע?
"אני מנגן וגם שר ב-7 שנים האחרונות בהופעות בוקר בשם "סקסופון מהסרטים" במסגרת סל תרבות של בתי ספר, מופע שיזם אריק לבנת. אנחנו (אריק, אני וארנון פרידמן) מנגנים נגינות ושירים מתוך סרטים, מחזות זמר ותוכניות טלוויזיה מהארץ והעולם מכל הזמנים. אריק שר ומנגן במופע על סקסופון, חליל צד ושופר ויחד איתנו, ההרכב המוזיקלי, נוצרת חוויה מוזיקלית מיוחדת בשיתוף הקהל המשלבת גם אלמנט דידקטי על כלי הנגינה.
נוצר ביני לבין אריק חיבור טוב ואנו מופיעים יחד גם במופע "לב אוהב" בשבת בבוקר, שם בנוסף לנגינה על תופים ושירה אני אפילו צריך לשלב משחק על הבמה ולקום מהמקום הבטוח שלי ליד התופים. עד כה בשלוש וחצי שנים האחרונות עשינו למעלה מ-200 הופעות של "לב אוהב" המיועד לילדים בגילאי 3-9. בעקבות המופע יצא גם דיסק של שירים וסיפורים שכמו במופע מבוססים על נושאים חינוכיים מגוונים ובאופן העברתם המיוחדת והמוזיקלית הם מופנמים בקרב הילדים. המופע עבר מ"שבלול" לבית היוצר וכבר כל הכרטיסים להופעות העתידיות שלנו בחודשיים הקרובים נמכרו. בשביל הנשמה אני מופיע עם הרכב ניינטיז גראנג' (מנגנים שירי כיסוי ללהקת נירוונה, פרל ג'ם ועוד) על במות פאבים בתל אביב ומקומות נוספים".
מה אתה אוהב לנגן כשאתה בבית?
"אני אוהב לאלתר, לרוב אני לא מנגן שירים אלא נותן לעצמי לזרום חופשי".
למה אתה אוהב להאזין?
"אני פחות מחובר למוזיקה עכשווית. אני אוהב זמרים ולהקות משנות ה-70, ה-80 וה-90: פופייטרס, נירוונה, תום פטי, הפריט נדרס, מוניקה סקס, אסף אמדורסקי ועוד. החלום שלי הוא לנגן עם תום פטי – אני מתחבר אליו בכל צורה שיכולה להיות".
הילדים שלך עוסקים במוזיקה?
"תום הגדול, מנגן בלהקת "משולש ברמודה". הוא ילד מוזיקלי וכשרוני, הוא מנגן על גיטרה, תופים, קלידים וכינור. הוא וחבריו ללהקה גם כותבים את השירים שלהם. הקטן פחות מתחבר לנגינה בנתיים הוא אוהב אומנות ויצירה".
אתה מנגן איתם? מכוון אותם?
"הם לא צריכים אותי, זה הולך לכם ממש טוב ובטבעיות".
לפני שלוש שנים התחיל לבני ללמד בבית ספר עירוני א' מוזיקה על תקן מפיק מוזיקלי. הוא עובד עם הרכבים בכיתות ז', ח' וט' ומלמד אותם איך להשתפר ולנגן כלהקה. לדבריו הוא נהנה מאד מעבודתו והוא מקבל ממנה סיפוק אדיר. "לא פשוט לעבוד עם ילדים בגיל הזה, גיל ההתבגרות, יש עליות וירידות, אבל לנגן איתם על הבמה באולם עינן (אני איתם על הבמה עם כלי הקשה כרשת בטחון) מעלה בי חיוך שלא יורד לאחר מכן, זו גאווה עבורי".
עם מה אתה מתקשה איתם?
"הטלת משמעת. אני ילד מטבעי והייתי צריך להקפיד על קשיחות ובגרות בשעת הצורך. כשזה מתאים אני מציג בפניהם את הצד הילדותי שלי".
(צילום: אינגריד מולר)
