Mike Oldfield – Man on the Rocks

מייק אולדפילד, המוזיקאי הבריטי, מוכר בעיקר בזכות האלבום הראשון שלו – Tubular Bells, שבו ניגן את רוב הכלים בעצמו, בגיל 19, ויצא בשנת 1973. האלבום הראשון שלו זכה להצלחה ועד היום נחשב לאחד האלבומים הטובים בתחומו. מאז ועד היום הוא הוציא מעל לעשרים אלבומים נוספים, כל אחד בסגנון וכיוון שונה, כשבדרך כלל לא עברו יותר משנתיים בין אלבום לאלבום. בין האלבום האחרון שלו לאלבום החדש, שיצא החודש, הייתה ההפסקה הכי גדולה שהוא אי פעם לקח בין אלבומים – שש שנים.

האלבום Man on the Rocks שונה מרוב האלבומים של מייק אולדפילד, ומיוחד ביחס לאמן הזה (למרות שביחס לאחרים הוא ייחשב נורמלי דווקא). מתוך כל עשרים וחמש האלבומים של אולדפילד, זה האלבום השני שאין בו יצירות אינסטרומנטליות ארוכות לאורך רוב האלבום. אולדפילד ניגש לאלבום הזה כאל אלבום רוק רגיל, וכל הרצועות באלבום הם שירים באורך רגיל עד בינוני – הארוך ביותר הוא שבע דקות. למרות שכל השירים נכתבו על ידי מייק אולדפילד, האלבום הזה נשמע הרבה יותר כמו אלבום של להקה, מאשר אלבום סולו. ועדיין,  אי אפשר לומר שהאלבום הזה לא מגוון ומעניין כמו האלבומים האחרים של אולדפילד.

מייק אולדפילד בעצמו מנגן את רוב תפקידי הגיטרה, הבאס, והקלידים באלבום, ובנוסף לכך מבצע קולות רקע, כשהזמר שמוביל את האלבום הוא זמר צעיר בשם לוּק ספילר (מלהקת The Struts), שמספק שירה ברמה גבוהה ומעניינת. בכל שיר משתמשים בצלילים שונים, והשפעות מסגנונות שונים, ואפשר לשמוע שמייק יודע איך לשלב את כל הרעיונות לאלבום מגוון ומיוחד. כמובן שלא חסרים פה סולואים טובים של גיטרה. אחד הסולואים הטובים באלבום, הוא הסולו בשיר Castaway. השיר הוא באורך שש דקות, כשלכל אורך החלק הראשון השיר שקט והשימוש בכלים הוא מאד מינימלי, ואנו שומעים את השיר נבנה לאיטו, עד שנכנסת הגיטרה, שנותנת סולו של כמעט שלוש דקות, עד לסוף השיר. הסולו נבנה עד להתפרצות ומוכיח שגם לאחר כל השנים האלה, ובגיל שישים המכובד, עדיין מצליח מייק להישאר גיטריסט מיוחד, ולהחזיק את תשומת הלב של המאזין ללא קושי.

שיר הכותרת של האלבום, Man on the rocks, היא בלדה אקוסטית נעימה לאוזן, ובה בולט הזמר הצעיר, עם קול שמקסים את המאזין וסוחף אותו לעולם קסום. מעבר לכך, האלבום נוגע בהרבה סגנונות שונים, לדוגמא עם השיר Moonshine, שהולך קצת בכיוון של מוזיקה אירית, או השיר Irene שהוא שיר רוק קלאסי, שתפקידי הגיטרות בו תופסים את האוזן מהשניה הראשונה, והחצוצרות הופכות את השיר הזה לשיר חזק מאד.

ביחס לשאר האלבומים של מייק אולדפילד, אפשר לומר שהאמן בחר ללכת בכיוון חדש ולא מוכר, מאזינים של האלבומים האחרים של אולדפילד בטח לא יצפו לאלבום כזה מהמוזיקאי המוכשר. לכן מומלץ להגיע עם ראש פתוח לשינויים, ולא לפסול את האלבום במהרה, כי אחרי הכל מדובר באלבום רוק מאד מוצלח.

(צילום יחצ)