בעולם הכדורגל יש הסכמה גורפת ש"השופט בן XXXX". אבל בחדרי חדרים יודו רבים בפה מלא שגם השחקנים עצמם אינם כבשים תמימות. מגיל צעיר מחונכים המכדררים לפברק נפילות תוך זעקות שבר כדי לזכות ביתרון. כשהכדור יוצא מעבר לקווי המגרש מיד יקפצו כולם על השופט ויכריזו בביטחון גמור שהיריב הוציא אותו. באופן דומה, כשהם עושים עבירה, הם עוטים מבע של עגל ומודיעים "לא נגעתי בו", באופן שגורם לצופה התמים להאמין ברוחות רפאים. אתה ספורטיבי אם אתה לוחץ יד למפסיד בסיום. אבל אם אתה המפסיד, אתה לא באמת ספורטיבי אם אתה לוחץ יד למנצח. אתה סתם לוזר.

באקלים שכזה לא פלא שהכדורגל הישראלי עדיין מנסה לבלוע את האקט של נדב נידם, בן 13 בלבד, שמשחק בעירוני מודיעין. במהלך משחק נדב נפל ברחבה, השופט החליט שמדובר בפאול וזיכה את קבוצתו בפנדל (מצב כמעט ודאי לכיבוש שער). למרבה התדהמה, נדב סירב לקבל את הפסיקה המיטיבה והודה שלא הוכשל אלא החליק. מדהים.

האוהדים שנכחו במגרש קמו ומחאו כפיים לשחקן ההגון. היריבים היללו את ההגינות המפעימה, בערוץ הספורט קיימו ראיון מלטף עם המאמן שלו ובידיעות אחרונות ערכו השוואה בינו לבין שחקן מכבי תל אביב, ברק בדש.

לפעמים גם תיזמון הוא חלק מהעניין. באותו שבוע שבו נדב הודה שלא בוצעה עליו עבירה, שחקן מכבי תל אביב הגדולה, ברק בדש, הגניב גול עם היד ורץ לחגוג אליפות. כשנשאל הודה שהיה חוזר על כך שוב. שחור ולבן קלאסי. רק צריך לזכור שעדיין מפרידים בין נדב ובדש שנים ארוכות ותלוש משכורת שצריך להצדיק. אז אמנם היריבים פירגנו לנידם, אבל הם לא ריחמו בהמשך עם 0:3 ששלח אותו הביתה מפסיד. נכון, האוהדים ממול עמדו ומחאו כפיים, אבל היו גם אחד ושניים שתפסו את הראש וצעקו "לא! מה אתה עושה?!"

"זה האופי שלו" מעיד יורם נידם, אבא של נדב. "הוא אוהב לקבל את מה שמגיע לו בזכות".

לדעתך הוא עשה את הדבר הנכון?

"בתור שחקן מוביל הוא חוטף גם הרבה מכות ולא תמיד הוא מקבל את השריקות שכן מגיעות לו. יש טעויות לכאן ולכאן ובסוף זה מתקזז. זה הכדורגל. גם הוא הבין לבד שלא תמיד יהיה דיון עם השופט במקרים של פנדל".

* * *

נדב, מה גרם לך להודות בפני השופט שלא היה פנדל?

"זה היה אינסטינקט, ממש ככה. לא חשבתי הרבה, פשוט אמרתי. אני רואה הרבה כדורגל. שבוע לפני ראיתי סרטון בפייסבוק, בבונדסליגה שחקן קיבל פנדל והודה שלא היה. אולי זה השפיע עלי. אני גם אוהד של יונייטד וכשסטארידג' עשה הצגה נגדנו וקיבל פנדל, נורא התעצבנתי. אני לא רוצה להיות אחד כזה".

ידעת שזה יעשה כל כך הרבה רעש?

"לא חשבתי שזה יעשה כל כך הרבה רעש ולא רציתי שזה יעשה כל כך הרבה רעש".

היו אנשים שקצת פחות פירגנו?

"היו כאלו שהתבאסו. אמרו לי 'היית צריך לקחת את הפנדל'. טעויות שיפוט זה חלק מהמשחק. נכון שיש פעמים שכן עושים עלי פנדל אבל השופט לא שורק. אף בלם עדיין לא הלך לשופט ואמר לו שמגיע לי פנדל".

בפעם הבאה תעשה אותו דבר?

"לא כל כך בטוח. תלוי במשחק… אולי אני אעשה אותו דבר, לא יודע".

* * *

נדב נידם, בן 13, קשר/ חלוץ בעירוני מודיעין, חולם להיות שחקן כדורגל מקצועני כשיהיה גדול. כישרון יש לו, צריך גם מזל, אבל אם הוא לא יהיה, יש לו משהו יותר טוב מכישרון –  הלב שלו במקום הנכון. כשהוא לבד מול שוער, אם יש שחקן בעמדה טובה יותר, הוא ימסור. כשלא הגיע לו פנדל, הוא הראה אבירות והודה שלא מגיע לו. בראיון הוא מפגין צניעות וכנות מדבקים. הוכחה שהנוער של היום הרבה יותר מוצלח ממה שעושים ממנו. או שהאשמים הם מי שעושים ממנו.

השבוע נשרק לנדב נידם פנדל נוסף. היריבים קפצו על השופט בצעקות: "מה פתאום, לא נגעתי בו". הפעם, נדב הסכים עם הפסיקה.

צילום פרטי