אביתר בנאי גנב. גם אני סוג של גנב וגם אתם. הסינגל החדש שלו "גנב" מתוך האלבום "יפה כלבנה" שיצא לפני מספר חודשים, הוא שיר מצויין על השקר הגדול שנקרא חשיבות עצמית. בנאי מעז להתסכל על עצמו מהצד, משתמש בעולם הילדות, כדי להאיר על השקרים שלו ושלנו באור לבן. הכיתה שהוא מדבר עליה היא כל מקום שאנחנו נמצאים בו היום, כל מקום שנגיע אליו בעתיד. "כל הענווה הזאת, זה כדי להוסיף כבוד" הוא מטיח את האמת הזו בעיניים פקוחות, כמו הודאה על חוקי המשחק שלא נכתבו אף פעם. הרצון להכנס דרך החלון הוא מצד אחד חלומו של כל ילד, שחולם להיות קיים. מצד שני כניסה דרך החלון שמורה לגנבים, שלא יכולים לבוא בדלת הראשית. לא צריך להיות דתי עם כיפה וציצית כדי להאמין לאביתר שחוזר ואומר "לאהוב לאכול זה לא אהבה" בבית השני של השיר. מיד אחרי זה בנאי גם מראה לנו איך זה נראה מהצד, "פשוט לועס, דורס, הורס, נועץ, נואף לועס ובולע". בלי שום התעכבות, בלי רוח ובלי מעט מחשבה. כשהוא שר בפזמון של מילה אחת "גנב" אני מאמין לו בהחלט ומתבייש בעצמי.
באופן די בולט, יש משהו בשירה של אביתר בשיר הזה, שמזכיר את השירה של מאיר בנאי, אחיו הגדול, בתקופה שהאחרון הוציא את השיר "אביתר", כשזה עוד היה ילד. מבחינת הסאונד שעוטף את השיר הזה, בנאי נשאר נאמן לקו שלו מהאלבום הקודם "לילה כיום יאיר", כשהוא מתהלך על השביל של גיטרת החשמל, נגיעות פסנתר ועבודת מחשב. זה אומנם פחות נקי מהאלבום הראשון שלו וגם מ"עומד על נייר", אבל יש משהו מאוד סוחף בעוצמה ובלחן של השיר. מי שאחראי על ההפקה המוזיקלית של השיר ושל האלבום כולו, שהולך כברת דרך ארוכה עם אביתר הוא אמיר צורף. מי שאחראי על תכנות המחשב והעיבוד הוא צח דרורי. בנאי נותן לשני הקברניטים שלו את החופש הדרוש כדי לאזן ולשמור על הגוון המוזיקלי מעודכן. אחרי שכבר יצאו שלושה סינגלים מהאלבום ("תל אביב", "יפה כלבנה" ו"ילדים"), נראה ש"גנב" מצליח להביא עוד הסתכלות של בנאי על המציאות וזה בהחלט עובד.
צילום יחצ
