ביום שישי האחרון נפל דבר במודיעין. הוא קפץ על טרמפולינה ונפל. חראם על דבר, כל השנה התאמן, בסוף, דווקא באירוע השיא, אליפות גביע איגוד הטרמפולינות הישראלי, הוא נופל.
אליפות גביע איגוד הטרמפולינות נערכה ביום שישי באולם השבטים והשמחה הייתה גדולה, כמו ג'ימבורי אחד ענק ובלי הורים מלווים. כשרן מרקוביץ' היה קטן הוא ליהטט על הג'ירפה המתנפחת וכל הילדים עצרו ממלאכתם ומחאו כפיים, מי שניסה לחקות אותו שבר שן חלב והלך לבכות לסבתא. ירין כהן אמר לאמא שכשהוא יהיה גדול הוא רוצה להיות קופץ על טרמפולינות ואמא אמרה שאין כזה מקצוע.
אבל לא רק שיש, זה אפילו מקצוע אולימפי. לא פלא שמספר הסטודנטים בבתי ספר לרפואה יורד עם כל שנה שעוברת, מי ירצה להיות רופא כשאפשר להיות קופץ על טרמפולינה? יותר מתוק מ"טועם ממתקים" ויותר מגניב "מ"מנסה משחקים". זאטוטים מגיעים למרכז להתעמלות ואקרובטיקה ומגשימים חלום. היום כבר מקובל להניח שקלאס זה לתינוקות.
מתחת לאף שלנו מודיעין הופכת לאימפריה מקפצת. דנה כהן וקורל כהן הן שתיים מהטובות בארץ ובלי מתחרות. דנה סיפקה שני תרגילים מעולים בדרגה 7, דרגה אחת בלבד מתחת ל-8, הדרגה האולימפית. אנשים ביציע החזיקו את הראש בפחד, חלקם עצמו עיניים ומילמלו תפילה. תוך כדי סלטה היא נישקה את המנורה על התקרה, החליקה כיף עם ציפור וקינחה בבורג כפול. אליפות הנוער עתידה לקחת חלק באפריל בפורטוגל ואם דנה לא תהיה שם זה יהיה בגדר פשע ספורטיבי.
כל מתמודד נדרש לבצע שני תרגילים, שכוללים רצף אלמנטים שונה בדרגת הקושי הרלבנטית. קורל נחתה בקצה הטרמפולינה ופסלה אמנם תרגיל אחד, אבל את השני אפשר היה לצלם ולשלוח לקנגורו ג'ו. למרות שיש להן תחרות מעטה, שתי נציגות העיר מצליחות לאתגר את עצמן ולא פחות מכך, את הצופים.
למקצה הגברים, דרגה שמונה – כאמור, הדרגה האולימפית הגבוהה ביותר – שלחה מודיעין שני נציגים בכירים. ירין כהן התייצב לאחר תקופה בה שהה בחו"ל וכל העיניים היו נשואות אל רן מרקוביץ', אלוף ישראל. דווקא בתרגיל הראשון הוא איכזב עם נחיתה בקצה הטרמפולינה שהביאה לפסילתו, אבל בתרגיל השני הוא הוכיח את גדולתו כקופץ, ובעיקר כספורטאי. למרות האכזבה, הוא שמר על ריכוז וסיפק תרגיל מבריק על גבול המושלם שזיכה אותו ב"סטנדינג אוביישן" נלהב מחוף לחוף. לרגע נדמה היה כאילו הוא שוהה באוויר נצח, מישהו הציע שיקרא שם ספר והמליץ על מאה שנים של בדידות. חבר שלו פחד שאולי הוא נתקע ורץ הביתה להביא סולם. זה הספיק למקום השלישי בלבד, בעקבות אותה פסילה מדוברת, אבל אם למד משהו לפני אליפות אירופה לבוגרים שתיערך באפריל, בפורטוגל, דיינו. העיקר שהמפקד בצבא יחזיק לו אצבעות.
ירין כהן, שחזר מהניכר, הוכיח שלקפוץ זה כמו לרכב על אופניים והפגיז כמו בימים הטובים במרכז בדרך למקום השני הנפלא בזכות שני תרגילים מדויקים. את המקום הראשון לא תפסנו, אבל לעזאזל, שכולם יקפצו. הרי מדובר במטבע לשון שהוא הכרח באייטם מהסוג הזה.
עילאי אמסלם הצדיק את השם עם המקום הראשון בדרגה 6 בנים. אז מה אם הוא היחיד שהתחרה בקטגוריה? על דוכן המנצחים הוא הביט ימינה ושמאלה וראה רק אוויר. לפחות אף אחד לא נדחף לו ל"סלפי". לפעמים לא פחות קשה מלנצח את היריב זה לנצח את עצמך. היעד הבא – דרגה 7.
מיה רוז הגיעה למקום השלישי בדרגה 4 בנות, ויעל דקל התייצבה מיד אחריה. בדרגה 4, בנים, קטף דין ינובסקי את מדליית הכסף ואילו עידו מזרחי הגיע למקום השישי. שבמילא, זה כמו שלישי רק בלי הלמ"ד. יחי ההבדל הקטן. בר פינץ עשה ארד בדרגה 3, בנים ואביב שחורי דורגה חמישית בדרגה 2, בנות.
(צילום יח"צ)
