נשלחתי לסקר את יום אימוץ הכלבים שהתקיים ברחבת הקניון והעורך הוסיף ש"לא אשכח לראיין גם את הכלבים". אז יצאתי עם יותר סיפורי כלבים מאשר על המאמצים שלהם. זאת בתיווך המתורגמנית מכלבית לעברית, המאלפת חנה רגב מעמותת "ירושלים אוהבת חיות", שהיתה אחראית על האירוע.

שובבית או לילו?

משפחת קליינר, מאיה ושני בניה, היו בין הראשונים להגיע לרחבה. הם איבדו את הכלבה האהובה שלהם בת ה-13, מיקה, לפני שבועיים בלבד והרגישו צורך למצוא כלב אחר בהקדם האפשרי. "העניין הוא למצוא את הכלבה הנכונה", אומרת מאיה. לפני שהגיעו לכאן היו גם בעמותה אחרת, אבל לא מצאו שם התאמה. למרות ההחלטה לאמץ בוודאות, אי אפשר היה לדעת אם משפחת קליינר תצא באותו יום עם כלבה או לא. "מיקה הייתה הנסיכה שלנו וזה היה קליק ממבט ראשון", מסבירה מאיה לחנה המאלפת. וזו משיבה לה שבניגוד ל"קליק" שהיה לה עם כלבתם הראשונה, זה לא בהכרח יקרה הפעם. "כל כלב שתיקחי תשווי אותו למיקה. גם לאחר האימוץ. בהמשך זה אמור לחלוף".

תחילה הם ניגשו ללילו וחנה החלה לספר עליה: "היא כלבה רגשנית ושמחה. אפילו מההסגר היא יצאה שמחה והיא משתלבת בכל סביבה ומסתדרת עם כולם".

לילו הייתה מקסימה בעיניהם אבל חנה החליטה לתת להם לפגוש גם את "שובבית". השם המתאים יותר היה צריך להיות "פינוקית". כמעט מהרגע הראשון היא התרפקה על מאיה ובניה, הסתובבה על גבה והתענגה מהליטופים בבטנה. הבן הקטן, יואב, אחרי רגע קט הכריז "אני מת עליה".

חנה סיפרה כי שובבית היא "כלבה מחונכת, מדהימה עם ילדים, יש לה קצת פחדים, היא מפונקת באוכל ויש לה נטייה לשמור על הבית. היא לוקחת דברים באופן מאד רגשי וזה יכול להשפיע אפילו פיזית". שובבית בת השלוש עברה בחייה הקצרים מספר בתים. המשפחה הראשונה אהבה אותה, אך כאשר אבי המשפחה חלה בסרטן הם הרגישו כי הם אינם יכולים לטפל בה והחזירו אותה לעמותה. מאוחר יותר היא אומצה שוב על ידי רווקה כבת 30, שהוריה דתיים מירושלים. בסופי שבוע היא הייתה נוסעת אליהם והם לא הסכימו לקבל את הכלבה ולכן החליטה לוותר עליה. מאז היא אצל משפחה אומנת".

למשפחת קליינר, במיוחד לבן הגדול, היה קשה להחליט באיזו כלבה לבחור אחרי האובדן שלהם. הם לקחו את הזמן, טיילו עם שובבית, חיבקו אותה ושיחקו איתה. האב שהגיע לתת אישור לכלבה הנבחרת הסביר לבנו כי "היא לא תהיה מיקה אף פעם, כל כלב מיוחד בצורה אחרת".  הסבא שעבר באזור במקרה רצה שמאיה תראה כלב אחר, אך המשפחה כבר בחרה בשובבית והילדים בחרו לה שם חדש – רפאלה.

אוזי או שוקו?

משפחת אלטיט מגיעה למתחם. הילדים מתרוצצים בין הכלבים עד שהם ננעלים על שניים – שוקו ואוזי. כלבים שונים מאד. שוקו הוא גור בן 8 חודשים שנמצא ברחוב ואילו מאחורי אוזי קילומטרז' גדול יותר. הוא בן 6, מצאו אותו לאחר שילדים התעללו בו, חתכו את הזנב שלו וחלק מאוזנו. השירות הווטרינרי טיפלו בו ולאחר מכן הוא עבר לעמותה. בשל העבר הטראומתי שלו ובשל גילו המבוגר יחסית, הוא לא יכול להיות בתוך הבית, רק בגינה.

הילדים לא יכלו להתנתק, חיבקו ונישקו אותם והפצירו באם דבורה "לקחת כלב הביתה עוד היום!".

זו החלטה ספונטנית או שחשבתם לאמץ?

"אני מאד אוהבת בעלי חיים וכלבים בפרט. הילדים רוצים כבר הרבה זמן, אבל תמיד אמרנו להם שזה יקרה כשיהיו גדולים יותר. והיום הזה הגיע".

אז במי תבחרו, שוקו או אוזי?

"אוזי מדהים, למרות שהוא מבוגר. מאידך הוא שקט והסיפור שלו נוגע ללב, אני תכף מתחילה לדמוע. מצד שני שוקו כובש והילדים נראה לי רוצים יותר את שוקו. מצד שלישי אני כבר מאוהבת באוזי".

באותו הערב משפחת אלטיט לא חזרה עם כלב הביתה, אבל דבורה החליפה פרטים עם המאלפת ונקבע שאוזי יגיע לביתם איתה והם יבחנו איך הוא מסתדר בסביבה החדשה. 

(צילום: איילת לוין)