כמעט בכל שישי בערב, קצת לפני הדלקת נרות וקבלת השבת אני נוהג להקשיב לשירים של אריק איינשטיין. שירים שמביאים אותי לתדר הנכון של כניסה לזומביות הכי מדוייקת של סוף השבוע. מכל מבחר הזמרים של שנות השבעים והשמונים אריק הוא היחידי שהצליח לחבר דורות של ישראלים לשורשים הכי עמוקים של הארץ. לא בנאומים חוצבי להבות ובשימוש במילים נשגבות. הוא הצליח לעשות זאת בשירים שאת המילים שלהם אפשר לחבר רק כאן. בעמק יזרעאל או ביציע של אוהדי הפועל תל אביב
מותו של אריק איינשטיין הוא סופה של תקופה. אריק שייך לדור הנפילים של הזמר הישראלי. הבשורה על מותו קטלה משהו בגופו של דור שלם. אין לי ספק שהדמעות הציפו לא רק אותי. משהו בהגינות ובטוהר שהקרין גרמו לכולנו להתאהב בו גם עשרות שנים לאחר שהחליט לשבת בבית עם כוס התה והספרים הישנים.
איינטשיין ז"ל. לבכות לך
אני שייך לדור שגדל על אריק איינשטיין. הוא היה פס הקול המוזיקלי של חיי. שרנו אותו בדרך לגימנסיה. אכלנו איתו שווארמה ב״כתר המזרח״ באבן גבירול. ישבנו לצידו בבלומפילד ובשנים האחרונות נשארנו עם הזכרונות אבל ידענו שהוא איתנו . ספון בדירתו עם סימה והעיקר שהיו לנו את הדיסקים עם עוף גוזל וסע לאט ועטור מצחך ועוד עשרות להיטים שלקחנו איתנו גם כאשר נסענו ברחבי העולם.
מאות אלפי ישראלים החיים מעבר לאוקיינוס ממשיכים לשמוע את שיריו של אריק איינשטיין במכונית בדרך למשרד בעמק הסיליקון ובבית בחורים הכי נידחים בעולם. אריק איינשטיין היה החיבור לארץ מכל מקום בעולם הרבה לפני הסקייפ והאייפון.
מדהים כיצד למרות היעדרות רבת השנים שלו מהבמה הוא השאיר בנו געגוע ענק והשירים שלו הושמעו ברדיו כאילו היה כוכב רוק עכשווי שלא נס לחו.
הרבה לפני כוכב נולד והכוכב הבא היה כאן זמר גבוה ויפה תואר ששר מילים נקיות, עמוקות שיצאו מן הלב ונכנסו אל הלבבות של מיליונים שלעולם לא שכחו את פס הקול של המדינה.
