לפני כחודש פנתה אל תמר נהיר-ינאי מעצבת פנים שזכרה אותה מימי ילדותן המשותפת, והזכירה לה שהיא שהיתה הלקוחה הראשונה שלה, כשאיירה לה ארנבות במחברת בכיתה ד'. מאז עברו שנים רבות.  נהיר ינאי (40) נשואה ואם לשני ילדים, החתומה על איורים לסדרת ספרי "שקשוקה", למדה עיצוב בצורה מסודרת, עבדה כשש שנים בסטודיו לעיצוב גראפי, והגשימה חלום כשהחליטה לפתוח סטודיו לעיצוב משלה. הסטודיו הוא עסק משפחתי לכל דבר. הבעל איתי שותף בניהול, והבנות מהוות השראה לדמויות ואף שותפות פעילות בחלק מהאיורים. ההחלטה אגב,  נולדה כתוצאה מנסיעות רבות ממודיעין לתל-אביב ובחזרה, ובשל דחף פנימי להתחיל את דרכה החדשה לבד.

עבודה מהבית

"אחרי שהבת השנייה שלי נולדה, הרגשתי מספיק בשלה להתחיל את הדרך לבד", מספרת נהיר ינאי, "היה לי חלום לאייר ספרים ולעבוד מהבית. לא היה לי ספק שאני הולכת לעשות את זה. זה מה שהרגשתי שאני רוצה לעשות. זה לא מובן מאליו לעזוב עבודה מסודרת ולהתחיל להיות עצמאי, אבל הדחף לעשות את זה, היה יותר גדול מהחששות".

מתי התחלת לאייר ספרים?

"הייתי עם בטן גדולה בהריון עם הבת השנייה כשהלכתי להוצאת ספרים בפעם הראשונה. בדרך כלל לא נותנים ספרים למאייר, כי השנה שלהם תפוסה. השארתי את העבודות שלי והתקשרו אלי אחרי שבועיים. כך קיבלתי את הספר הראשון שלי 'נסיכה מכבה שרפות' מאת עמי גדליה. זה היה מאוד משמח, אבל הייתי לקראת סוף ההיריון. דיברתי לבטן וביקשתי מהתינוקת, תני לי לסיים את הספר, והיא חיכתה לי. מבחינתי זאת היתה התחלה של דרך, וכך פתחתי את הסטודיו. מהרגע שהתחלתי את הספר הראשון, פנתה אלי שוב הסופרת. וזה התגלגל מפה לאוזן לאיור של ספרים נוספים. בהתחלה איירתי ספרים לנוער וראשית קריאה בשחור ולבן, אחר כך איירתי קצת בצבע. במקביל עבדתי כמעצבת גראפית עצמאית, כשהאיור תמיד ברקע".

מציאות שאינה מושלמת

אולם הפרסום הרציני של נהיר ינאי כמאיירת התחיל מאיורי ספרי "שקשוקה", סדרת ספרים שכתבה הסופרת גליה עוז, המוכרת לילדים רבים בישראל. "האיורים בספר מעט שונים מהקו הייחודי שלי, מאחר והם מותאמים לשפה של המחברת גליה עוז, וגם לתוכן העלילה" היא אומרת. העולם המתואר בספר מציג מציאות שהיא אינה מושלמת, בדיוק כמו בחיים האמיתיים. עולם שהוא לא מתוק וורוד, בו הדמויות עוברות קשיים, פחדים והתלבטויות, דברים שכל ילד חווה בחייו. את כל קשת הרגשות שהדמויות בספר חוות, היה חשוב לה להביא לידי ביטוי באיור עצמו.

איך נולדה "שקשוקה"?

"פנה אלי העורך וקישר אותי לגליה עוז. הם ביקשו לראות סקיצה של שקשוקה, ולי היה ברור שהיא חייבת להיות מקושקשת ופרועה. היה חיבור מיידי. גליה נתנה לי חופש לבחור אילו סיטואציות האיור יעצים, והחלטנו בשיתוף. דו-שיח שהוא מאוד נעים לעבודה. בסך הכל עפרון, מחק ודף להעביר סיפור שלם".

בין עבודותיה של נהיר-ינאי גם שני ספרים שאיירה לסופרת שלומית כהן-אסיף. "שלומית ראתה תיק עבודות שלי שנשאר בהוצאת הספרים הראשונה, והיה שם איור שלא התקבל כי הסופר אמר שהוא לירי מדי. היא פנתה אלי בגלל האיור הזה, שהיה בדיוק כמו שהיא צריכה. זה הבהיר לי כמה חשוב להיות אתה ולא מישהו אחר".

כלי לביטוי רעיון

חוץ מלאייר ספרים נהיר-ינאי גם מעצבת גראפית, המעצבת בסגנון האיורי המיוחד שלה, גם לחברות הייטק.

מה ההבדל בעבודה בין מעצבת גראפית למאיירת?

"שניהם דרכים איך לבטא את הרעיון. גם עיצוב גראפי וגם איור מעבירים מסר ויזואלי לרעיון מסוים. מבחינתי זה אותה שפה. גם כשאני מאיירת ספר ילדים אני צמודה לטקסט של סופר, אבל יש לי חופש להביע את עצמי. גליה עוז אמרה לי פעם, שכשאני מאיירת, אני בעצם כותבת את הספר מחדש, כי אני נותנת את הפרשנות שלי, איך יראו הדמויות ומה תהיה הדינאמיקה ביניהם. אני יוצרת אותה. אני קוראת את הטקסט, אבל אני יוצרת אותה. זה סוג של כתיבה מחדש של הספר. זה נותן את העומק של הספר, וזה עולם שהוא מקביל לטקסט. זה חייב לעבוד יחד איתו, וזה חייב לחזק אותו. בספר של "דילי" של מיריק שניר, הטקסט הוא מינימליסטי ולכן יש פרשנות משלי. זאת הדרך ביטוי שלי לטקסט".

מה את יותר, מאיירת או מעצבת?

"מאיירת שעושה את כל הדברים. האיור זאת השפה שאני עובדת איתה והיא תמיד תבוא לידי ביטוי גם בעיצוב הגרפי. כשאני בונה אתר אינטרנט, חשוב שלקוחות שפונים אלי יתחברו לקו שלי. יש באיור משהו, שהוא חם ואישי".

כתף של הבעל

"בשנתיים האחרונות התחלתי להשתתף באופן רציני בירידים. התחלתי בירידים אצל "אדוושקה", לעבוד על קו מוצרים שהוא שלי. פעם ראשונה ללא לקוח, כשאני הלקוח לעצמי. וזה הדבר שהכי כייף לי לעשות. הפידבקים היו טובים ומרגשים. ראיתי שזה יכול להיות לא רק תמונות לילדים, אלא יכול להיות עוד דברים. עם הזמן זה הלך וגדל. קיבלתי תגובות של אנשים, וראיתי מה שזה עושה להם: ביריד האחרון היה ילד שחסך בדמי הכיס, כדי לקנות ממני ציור או שמעתי שילדה לקחה לבית הספר גלויה שלי ואמרה שזאת היא ואחותה, כשביקשו להביא חפצים שהם הכי משמעותיים. זה הדבר הכי מרגש בעולם, כשאתה מצליח לנגוע באנשים ובילדים. יש משהו באיור הזה שהוא חודר. מצליח לגעת. זה נותן כוח להמשיך. וזה לא מובן מאליו.

כשהרגשתי שהעסק הולך וגדל, איתי בעלי נכנס לתמונה. מבחינתי זה דבר מדהים בפני עצמו. שיש לי שותף שמאמין בי, והוא עוזר לי לנהל את העסק. אם הייתי יכולה הייתי רק מאיירת כל היום, ולא צריכה להתעסק עם לוגיסטיקה, כמויות ותמחור. איתי עוזר לי מאוד להתמקד, וטכנית לנהל נכון. בשנתיים האחרונות אנחנו עובדים ביחד, וזה נותן לנו המון, שלשנינו יש חלום משותף שאנחנו מאמינים בו. הביחד הזה נותן המון כוח".

בימים אלו היא עובדת במרץ לקראת יריד חדש בו תציג את עיצוביה, יחד עם סדרה חדשה עליה היא עמלה בימים אלו, "סדרת הפיות". הסדרה היא מעין סיפור על הדמות הראשית "נוני", כאשר סביבה בנתה סיפור ללא טקסט.

לאחרונה נכנסת לתחום חדש של רקמה?

"הרקמה זה עולם שהוא לא דיגיטאלי. העולם של פעם, של עבודת יד. זה התחיל מזה שנשים שאלו אותי אם הן יכולות לרקום ציורים שלי. יש לי חנות ב- Etsy. וברגע שהבנתי שיש לזה דרישה, התחלתי למכור איורים לרקמה. שלחתי במייל איור, אנשים מעבירים לבד ורוקמים. ראיתי שלא כל אחד יודע ומבין איך לעשות את זה, ועיצבתי ערכות לרקמה. קיט שיש בו הכל : האיור מודפס על הבד, חישוק רקמה, חוטים ומחט".

זה משתלב עם הטרנד של "עשה זאת בעצמך"

"נכון. לא התכוונתי לכך והופתעתי מהביקוש. הכנתי ליריד הקודם, ואמרתי לעצמי מי יהיו הבודדות שיקנו את זה. זה היה הדבר הראשון שנגמר. מפתיע שיש משהו שמושך אנשים לזה, אתה רואה את זה ומתחשק לך לרקום. גיליתי מחדש עד כמה אני נהנית לרקום בעצמי, כמו בשיעורי מלאכה של כיתה ד'. ואני ממש נהנית מהרקמה. יש משהו ביצירה שהיא One Of a Kind. ברגע שהאדם לוקח ועושה יצירה שהיא שלו, זה עוד סוג של התרגשות מבחינתי. זה עוד דרך שמישהו ממש משתמש בציור שלי ועושה יצירה שלו. אני מתחברת לזה. גם בבית עושה דברים עם טביעת יד שלי. בגלל זה היה קל להתחבר לרקמה. יש משהו איטי, שקט, נעים ואינטימי ברקמה. שמתאים לשקט הפנימי שלי".

מה מקורות ההשראה שלך?

"הילדות שלי קודם כל, והעולם שמסביב. דווקא הדברים הכי יום יומיים: ענף עם עלים מיוחדים שהבנות מביאות לי מבית הספר, הבת שלי שמסתכלת על החתולה שלנו, אני מסתכלת על האחיין שלי וחושבת איזה איור חמוד. הדברים הכי פשוטים, והרגעים הכי יום יומיים, שיש בהם המון קסם ורגש. והם קיימים בסדרת הגלויות שלי. נשמע פשטני. זה העולם שלי, לא משנה אם הם יהיו פיות, או שזה הולנד, או ילדה שהכלבה שלה נעלמה כמו שקשוקה. בסופו של דבר זה אנחנו. מאז שאני אמא הזמן שלי קצוב, ואין לי את הפריבילגיה לחכות למוזה שתבוא. זה לא שאני צריכה לטוס רחוק כדי לקבל את ההשראה, למרות שיש לי סדרת גלויות של הולנד. אבל גם סדרת הולנד היא מהיום יוםשלנו, טיול משפחתי שעשינו. גם כשההשראה היא מרחוק, היא בסוף אני, הילדות והעולם הכי קרוב אלי".

כלי עבודה נוסף

"חשוב לי שהמחשב יישאר ככלי עבודה. שהוא לא ישלוט באיור שאני אשלוט בו " אומרת ניר-ינאי על הטכנולוגיה שמשנה את כללי המשחק גם בתחום הזה."הקו הידני והאישי חשוב לי. סקיצות במחברות עם עפרונות שאחר-כך עוברות למחשב. אני חושבת שצריך לדעת להשתמש במחשב בדיוק כמו שמשתמשים בעפרון או במכחול. להשתמש בטכניקות שהמדיה נותנת ככלי עבודה, ולא לתת לאפשרויות הדיגיטליות להשפיע על הקו שלי. שעדיין השליטה תהיה בקו האישי שלי. חשוב לי שלמרות המדיה הדיגיטלית וההדפסה, יצליחו להרגיש את החומר ואת קו היד".

את עיצוביה ועבודותיה היא מפרסמת גם בעמוד הפייסבוק שלה, וכך מצליחה להגיע ללקוחות מחוץ לישראל. באמצעות הרשת הכירה לקוחה מטייוואן שהזמינה ערכות רקמה לה ולחברותיה. הקשר העסקי צמח לקשר חברי המבוסס על מכנה משותף שהוא אהבה לעולם הרקמה והציור.

מה התוכניות לעתיד?

"זה שאני יכולה לעבוד במה שאני אוהבת, זאת הזכות הכי גדולה שיש. אני אומרת לבנות שלי כל הזמן, לקום בבוקר ולעבוד במה שאתה אוהב, גם אם לפעמים זה קשה. יש לזה ערך עצום מבחינתי. זה לא מובן מאליו. הגשמתי את החלום ההוא של איור ספר מהבית, והיום זה בעיקר לעבוד על קו מוצרים שלי ולהגיע לכמה שיותר רחוק עם הדברים שלי. לגדול עם זה עוד. אני מצליחה להגיע לאנשים בדרך שלי השקטה ולממש את החלום שלי. עצם זה שאני עושה את מה שאני אוהבת, מבחינתי זה החלום. יש עוד דרך ארוכה קדימה".

 (צילום אינגריד מולר)