M.I.A – Matangi

מאת'נגי ארולפראגסאם מאז ומתמיד פעלה במסלול מעט אחר. מוזיקלית, סגנונית ורעיונית. הזמרת הבינלאומית (כי מי יכול לזכור שהיא בריטית/טמלית/אמריקאית) מכילה יותר גיוון מוזיקלי אף מהגיוון התרבותי שלה ומצליחה לערבב מזרח ומערב, עולם ראשון ועולם שלישי, היפ הופ ומוזיקה אסייתית מסורתית, בכלי היתוך אחד ענק שמתאחד רק לשלוש אותיות. M.I.A..

אלבום הפריצה שלה, שנקרא על שם אביה המסתורי, היווה גם פריצה של תפיסה חדשה של פופ לפי מ.י.ה – הכל מן הכל פלוס אנרגיה בלתי נתפסת שווה להיט. וזה לא משנה כמה את מוזרה כל עוד את כל כך מוכשרת. מיה כתבה את שיריה, בחרה את המפיקים הכי מבריקים של הרגע ובנתה המנון אחר המנון של המדוכאים. לטוב ולרע, מ.י.ה מעולם לא חשבה על משהו אחר חוץ מלעשות את כל המאמצים כדי לייצר מוזיקה שמעניינת אותה.

באלבומה האחרון, שאגב היה קרוי Maya לפי השם האנגלי שניתן לה, היא פספסה את יתר העולם עם המוזיקה שלה. היה בו משהו מתאמץ ויומרני מדי. עם אלבומה החדש, Matangi (שמה המקורי), היא חוזרת לבסיס האלקטרוני-שבטי שעליו היא בנתה את המרבד המוזיקלי שלה, ואוי כמה שזה משמח.

בממלכה של מ.י.ה היא מלכה אמיתית. מרחפת מעל ביטים מסועפים ומוזרים בקלילות סטלנית. לא סתם היא נקראה "גנגסטה שוגייז". מ.י.ה יותר קולית מציפורן של דוב קוטב. היא יותר קולית מג'יימס בראון עטוי משקפי שמש. היא יותר קולית מכל האנשים ששומעים אותה, מפיקים אותה ונקלעים בדרכה. הקול הזה מחזיק את כל התערובת הייחודית הזו יחדיו. ורבותי, זו חתיכת תערובת.

מדובר במאמץ לייצר אלבום רוחני, לפחות יחסית, שלאו דווקא עובד. התוצאה הסופית אחרת לחלוטין וכוללת מוזיקה רקידה באופן מוזר, קליטה באופן הזוי ומשמח באופן בלתי רגיל. זה סקסי ומלוכלך אבל באופן כן וטהור לחלוטין. זה אלבום קשה וקל כאחד שעובר בקלילות באוזן ממש כשם שלא נותן לה לנוח. זה רק היא ולא אחרת.

הפופ של מ.י.ה הוא למעשה אנטי פופ. המקצבים קשים, הטקסט נוקב והשירה לא נועמת, ובכל זאת הכל מתאחד יחדיו לשיר שלא יוצא מהראש. בדומה ללהיטה הגדול "Paper Planes", גם השירים באלבום הזה מרחפים בין המנון שעובר פלייליסט לשיר שגונב את כל תשומת הלב שבפלייליסט. עם יכולת ירידה לפרטים תוך כדי שחרור מוחלט של הפן היצירתי האלבום הזה מתעלה לגבהים שרק מ.י.ה מכירה. לא גבוהים יותר, פשוט בספרה אחרת לחלוטין.

(צילום יחצ)