The Internet – Feel Good

גלים באים וגלים הולכים, בעיקר בעולם עמוס צבעים ושינויים כמוזיקה. אמנים צעירים לעד יזרימו צלילים חדשים שהדור הקודם לא ידע להתמודד איתם ולעד יחזיקו מעמד עשור פלוס מינוס עד שיעשו להם את אותו התרגיל. זה מנהגו של עולם, בעיקר כזה שמתקדם טכנולוגית ותרבותית באופן חסר תקדים וכפי הנראה בלתי ניתן לעצירה. אם הבחירה נתונה בידיכם, כדאי שתאהבו את זה. העולם לא יעצור עבור הנוסטלגים. צלילים חדשים יצוצו, חפשו את הטובים מביניהם.

לכן אני אוהב כל כך את חבורת Odd Future הקליפורנאית. הם לא רק משתלטים על כל פינה מוזיקלית עם התבלין המיוחד שלהם, אלא נדמה שהם גם יודעים טוב מאוד שזה בר חלוף. בתווך, הם מתכננים להוציא כמה שיותר מוזיקה טובה. ראפרים, זמרי סול וגם, כמו במקרה של The Internet, הרכבי אר'נבי עם כלים חיים. כן, גם לזה יש סאונד חדש. זה ברור כשמש באלבומם השני Feel Good.

הסאונד הזה, אם שאלתם, הוא ערבוביה שובת אוזן של גרוב, נשמה והמון חום שניכר בכל צליל. הכלים החיים, ואופן הקלטתם הישיר, כמעט ללא עריכת סאונד, מספק לאלבום מגע אוורירי גם כשההפקה מעט יותר מורכבת מכפי שנגלה לראשונה. הצמד האחראי לגל החדש הזה הם Syd Tha Kyd, שמובילה את האלבום ווקאלית, וMatt Martians שאחראי על ההפקה. יחד עם הנגנים שלהם והרבה השפעה מהסאונד של הנפטונז, האינטרנט מצליחים להיות עדכניים כמעט כמו, ובכן, האינטרנט עצמו.

הקסם המיוחד באלבום הזה, ומה שלמעשה הופך אותו מהאזנה נעימה לגרובים חדשים למשהו שבאמת מחדש, הוא היכולת שלהם לרענן את הסאונד ולהישמע הכי טריים וחדשניים מבלי לאבד את המגע האנושי ואת הרגש, שני דברים שהתמוססו ברוב אלבומי האר'נבי של השנים האחרונות. יחד עם הדור החדש שסביבם (פרנק אושן, דה וויקנד) הם דוחפים את הז'אנר חזרה למקומו הראוי ומוציאים אלבום שאולי בנוי באופן אלקטרוני, אבל מורכב מבשר חי ונושם. בריאת האדם, גרסה מוזיקלית.

צילום יחצ