איך קבוצה שהוכיחה שמקומה בליגה הלאומית מוצאת את עצמה כעבור שנתיים בסכנת התאיידות? בין העונים נכונה יוגרל ספסל מחליפים. כסף. זה חייב להיות כסף. כבר בשנה שעברה הוטלה עננה כבדה על ההמשך, והנה, הגיליוטינה המאיימת בסופו של דבר פעלה את פעולתה. אבל אולי מעז יצא מתוק, ובזכות אותה גיליוטינה אנו ככל הנראה עדים לתקדים בקנה מידה היסטורי. כבר שמענו על שחקנים שעוברים קבוצות, אבל קבוצה שעוברת קבוצה? זאת ככל הנראה הפעם הראשונה. על התקדים אחראי לא אחר ממנהל 'עוצמה מודיעין' הטרי, שמעון סלל-רוה-רודריגז – רק נכנס לתפקיד וכבר הוא כותב את שמו בספר השיאים: “השחקניות של 'מכבי' פנו אליי בבקשה להקים קבוצת נשים בוגרת ב'עוצמה מודיעין' שיוכלו לשחק בה, וקיבלתי את הרעיון בשמחה. הייתה לנו קבוצת נשים בוגרת בעבר ולצערי נאלצנו לסגור אותה. צריך לזכור שמדובר במהלך שעולה לא מעט כסף – תלבושות, בדיקות רפואיות, מאמן, תשלומים לאיגוד הכדורסל, לשיפוט, להסעות. משהו בסביבות חמישים אלף שקל, כרגע, ללא תמיכה מאף אחד. אבל במחשבה שלי חייב להיות מקום גם לנשים לשחק כדורסל בעיר הזאת, ואני מקווה שקבוצת הבוגרות תהווה השראה ותשמש דוגמה לצעירות, שיבינו שכדורסל זאת אופציה".

קסם של קבוצה

קבוצת הנשים של 'מכבי מכבים-רעות' הייתה סיפור מיוחד עוד לפני ששינתה את השם ל'עוצמה'. גיל ממוצע – לא מדברים על זה. מקסימום אפשר להגיד, מבחינת ממוצע, שלכל שחקנית יש בין שלושה לארבעה ילדים. מדובר בעיקר בחבורה אמיצה של חברות שמשחקת כדורסל מאהבה – גם למשחק, אבל לא פחות האחת לשנייה. סיפור לדוגמה? קרב הגומלין מול 'אליצור'-ר"ג לפני כשנתיים, במסגרת פלייאוף העלייה לליגה הלאומית. שירי אהרון, אז הקפטנית של הקבוצה, התבשרה דקות לפני השריקה שאביה בבית החולים ונמצא במצוקה. המאמן איתי נתיב ביקש ממנה לנסוע, אבל היא נשכה שפתיים ונשארה להילחם כתף אל כתף עם החברות. בסוף המשחק, אחרי שניצחו והעפילו, שירי גזרה את הרשת ונסעה לבית החולים. "החברות היו מדהימות", היא סיפרה לאחר מכן, "תמכו, עודדו, הן נתנו אקסטרה בשביל אבא שלי. זה חלק מהקסם של הקבוצה הזאת. אנחנו לא סתם באות, משחקות כדורסל וחוזרות לחיים. אנחנו החיים, אחת של השנייה, שמחות ביחד, עצובות ביחד, זה מעבר לאימונים ומשחקים". עכשיו לכו תחבקו מישהו, ברור שזה מה שאתם רוצים. הקבוצה אמנם עלתה לליגה הלאומית בסופו של פלייאוף, אבל לאחר קיץ של דיונים קדחתניים היא ויתרה על הזכות ובחרה להישאר בליגה הארצית, מתוך מטרה לשמר את האופי של הקבוצה ולא לצאת להרפתקאות מיותרות. נקל להבין, מדובר בקבוצה שהפכה למשפחה, עם קהל האוהדים הרועש בליגה, גם ואולי בגלל, שרובו מורכב מזאטוטים דורשי גלידה. כשהקבוצה זקוקה לתמיכה הכרוז משמיע לצופים את "עודד אמר להרים ידיים", כשנדרש בוז מחריש אוזניים מתנדב פלוני ומחרים להם בבת אחת את כל המוצצים.

מינימום חיכוכים

"היה מאד קשה לוותר על הקבוצה", מספרת ברוריה הדר, מנהלת הקבוצה והקפטן הנוכחית, ומי שיזמה את הפניה לסלל-רוה-רודריגז. "דיברתי עם השחקניות, הכי טבעי היה לפנות אל שמעון. אנחנו שמחות להצטרף ל'עוצמה' ומודות לשמעון על שקיבל אותנו בזרועות פתוחות. כמונו, גם הוא לא רוצה שכדורסל הנשים בעיר ימות. אני יודעת שמדובר בהוצאות גבוהות ואין כרגע הכנסות, אבל אני מקווה שבעתיד זה ישתנה".

עם דוקטור למשפטים, דוקטור לכימיה ודוקטור לפסיכולוגיה אפשר היה להקים פקולטה, במקום זה הלכו על קבוצת כדורסל – "אחלה קבוצת כדורסל", כדברי הדר. אגב, הדר היא גרפיקאית ומעצבת עוגות, לא פלא שדווקא היא הפכה לקפטן. כולן ידעו שמי שתדבר נגד תקבל חתיכה בלי קצפת. קבוצה במלוא מובן המילה – אחרי שלוש שנים ביחד כשמישהי מוסרת עקום השנייה מתנצלת שהיא לא הייתה שם. לא תשמעו שם צעקות, מקסימום על הבעל, כי לא עודד כמו שצריך. "יש משהו מאד מיוחד במרקם האנושי של הקבוצה. כולנו חברות, ותמיד כיף לנו ביחד. אין כמעט מריבות על מי שיחקה וכמה. כולן אמנם רוצות לשחק וכולן תחרותיות, אבל יש מינימום חיכוכים".

אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת – גרסת הפרקט ומחוצה לו. חוקרים חובבי קונספירציות מוזמנים לבדוק. אחרי שאריק ובנץ יצאו מהארון אני בטח לא אתפלא אם יתגלה שדארטאניאן היה בכלל אישה. ובלי קשר, את הגרסה הפמיניסטית לשלושת המוסקטרים של אמיל זולא מפיקים מוזמנים לצלם פה במודיעין. ויש גם אחד, כלומר, בזכר. בלי הבדל של דת, גזע ומין. עד כדי כך הקבוצה מאוחדת שאפילו המאמן, איתי נתיב, נשאר כאילו כלום לא קרה. "התחברנו עם איתי לפני שלוש שנים, והרגשנו שסוף סוף מצאנו מאמן מצוין, שאנחנו מסתדרות אתו, והוא מבין את הראש שלנו בדיוק. כשדובר על מעבר ל'עוצמה', היה לנו ברור מאליו שאנחנו עוברים ביחד".

נתיב הפירגון

"היא הכל בשבילי. גם קפטן וגם רכזת של הקבוצה, שעמדה מאחורי היוזמה לעבור ל'עוצמה'", נתיב מפרגן חזרה. העיקר, דביק כמו כתם קולה שהתייבש על הרצפה. נתיב, בן 32, נשוי ואב לשתי בנות, צמח בנהרייה ושיחק עם עירוני המקומית בליגת העל, ובהמשך גם בליגה א' ובליגה הארצית. ל'מכבי מכבים-רעות' הגיע כשחקן ובהדרגתיות עשה הסבה לעמדת המאמן. כשהיו"ר המיתולוגי, גברי גוזלי, נפטר, הוא הסכים לכהן כמנהל האגודה, וכששחקנים עזבו הוא רשם את עצמו כשחקן בסגל. האם קרה לו שהוא הכניס את עצמו למשחק, אבל אחרי דקה הוא הוציא את עצמו בגלל טעות טפשית? יותר מפחיד לחשוב מה קורה אם הוא עונה לעצמו בחוצפה ונשלח הביתה בזעם. לחשוב ש'מכבי' כמעט נשארה בלי מנהל, בלי שחקן ובלי מאמן. כמאמן נשים, לפחות, אין סיכוי שהוא ימצא את עצמו על הפרקט. אגב, למתחכמים, לא בטוח שאפילו לדנה אינטרנשיונל היו נותנים. “התקבלה ב'מכבי' החלטה שהאגודה לא יכולה לתקצב את קבוצת הנשים ואני מאושר שמצאנו אלטרנטיבה ב'עוצמה מודיעין'. אני שמח על החיבור ושמח שהקבוצה תמשיך להתקיים. בכל מה שקשור להמשך, אני מאחל לקבוצה שנזכה באליפות, נהנה מהמשחק ונסיים את השנה כשכולן בריאות ומאושרות".

כיוון ברור

אז כן, עם כל הכבוד לאהבה שכאילו נלקחה מפסטיבל מוזיקה בשנות השישים ולאחווה שמזכירה את שר הטבעות, בפן המקצועי, הציפיות די גבוהות. שלא יעבדו עליכם עם כל הפוצי-מוצי. רודריגז, למשל, זהיר בדבריו, אבל כשהוא אומר: "אני מקווה שבסוף העונה תעלה הקבוצה בחזרה לליגה הארצית”, הכיוון די ברור. אחרי הכל, הקבוצה שהתפרקה הייתה טופ 3 בליגה הארצית, והקבוצה החדשה דומה לה בכל, להוציא עניין פעוט כמו השם. עם חומר שחקניות שכבר הוכיחו את עצמן ברמה הבאה, כל תוצאה שאינה אליפות עלולה להתקבל באכזבה.

"זו שנה מצויינת לבנות שרוצות להצטרף לקבוצה ולשחק כדורסל", מסכמת ברוריה הדר, "מי שאוהבת כדורסל ומוכנה להתחייב למסגרת של פעמיים בשבוע, מוזמנת. נקבל את כולן למשפחה בשמחה".

לפרטים נוספים על קבוצת הנשים יש לפנות אל משרדי 'MVP-האקדמיה לכדורסל', בטלפון מספר: 077-443-0969.

בצילום נשות מכבי-מכבים רעות. התקבלו בזרועות פתוחות ( צילום פרטי)