פלורין צ'ואבה (מלך הצוענים) הלך לעולמו וסטיאווה בוקרשט סחטה תיקו. רומניה, על קצה המזלג: צוענים, כדורגל ופאפאנאש.
לא רק אני הגעתי, גם 'לגיה ורשה'. המארח שלי, אמיל, סיפר לי שעתיד להתרגש באצטדיון הלאומי משחק מהמסגרת האירופית ולכן הציע שנברח צפונה, לבראשוב, לפני הפקקים.
לא ברור מה יש בכדור הזה שמעביר אנשים על דעתם. אם העניין היה מסתכם באמת ובתמים ב-22 טמבלים שרצים אחרי כדור, ניחא, אבל אי אפשר להוציא מהמשוואה את אותם מיליונים של צופים, שאפילו לא רצים אחרי הכדור אלא סתם מסתכלים עליו. במקרים נוספים הם מסתכלים ומחווים את דעתם בצורה שעלולה להתפרש כאלימות מילולית. הכדור כל כך חזק, שתחת השפעתו אנשים מתנהגים כפי שלא היו מתנהגים לעולם באירועים חברתיים. בין השאר הם שורפים כיסאות, זורקים חזיזים וקופצים לכר הדשא עירומים כביום היוולדם. באירוע זכור בברזיל קהל התפרץ למגרש, ערף את ראשו של השופט ושיפד אותו על כידון.
אנשים לא משתנים. גם לא כאלה שנועלים נעליים ב-4,000 יורו
אז נכון, בהשוואה לברזיל רומניה שקטה כמו ספריה ציבורית. אבל אם מוציאים את הסיפור עם השיפוד וחופרים בקרביים של בוקרשט, מגלים מקרים לא פחות מוזרים. ללא ספק, ננסי ברנדס הוא רק קצה הקרחון. בשורה התחתונה כנראה שאסור לצרוך את הכדור על בטן מלאה בממליגה. ב-1986 קומבינה מתוזמנת היטב סידרה לשחקנה של 'דינמו', רודיון קמטארו, את תואר מלך השערים האירופי, עם לא פחות מ-44 שערים בליגה המקומית. מבט על המספרים גילה שעשרים משעריו הובקעו בשישה המשחקים האחרונים, כולל צמדים, שלישיות, רביעיות ואפילו חמישייה מעוררת חשד. הלו, זה מסי? בהמשך התברר שהיריבות קיבלו תמריצים לעזור לו, וכל אימת שהוא קיבל את הכדור, מגיניו הפכו הלומי קרב, כשהוא בעט, השוער קפץ לכיוון ההפוך. התואר כמובן נשלל מקמטארו אבל הטירוף נמשך. ב-1988, במצב של 1:1 בין 'סטיאווה' ל'דינמו' בגמר הגביע, שער של סטיאווה נפסל בטענת 'נבדל' לקראת סיום. השחקנים ירדו מהמגרש במחאה והיריבה זכתה להניף גביע. באופן בלתי נתפס, יומיים לאחר המשחק שפוצץ הוחלט לאשר את השער שנפסל ולקבוע את התוצאה על 1:2 לסטיאווה. כעבור יומיים!
פתאום הסיפור 'ברקוביץ', זוהר והאשכים הגנוזים', נשמע כמו אגדת ילדים משובבת נפש. תשכחו את כל מה שידעתם על טירוף. אמנם חלפו 25 שנים מאז אותם מקרים מוזרים, הרודן צ'אושסקו הוצא להורג וגיורגי חאג'י פרש מכדורגל, אבל אנשים לא משתנים. וערים משתנות אף פחות. לראייה, ממש לא מזמן נשלח בעלי קבוצת 'סטיאווה' לכלא בגין עבירות שוחד ומרמה. אותו בעלים שהתרברב בנעליו שעלו 4,000 יורו.
"למה אין מטבעות במזרקה?”, "כי אף אחד לא רוצה לחזור לכאן"
האצטדיון הלאומי, שאירח את גמר הליגה האירופית ב-2012, נחשב לגדול ביותר במזרח אירופה, עם תכולה של מעל 55 אלף צופים. מפואר, משופץ, מרשים. מספרים שרבע מיליארד יורו הושקעו במתקן, אבל שהרבה מדי כסף הלך לכיסים של אנשים מושחתים. המשחק מול 'לגיה ורשה' הוא משחק על העתיד הכלכלי של הקבוצה. היו ימים שבהם 'סטיאווה' הניפה את גביע האלופות והסתכלה ל'מילאן' ול'ברצלונה' בלבן של העיניים. היום היא מקבלת חמישייה מנציגה ישראלית וחולמת לקנות את וויאם עמאשה. ככה זה, כדור הוא כדור הוא כדור, אחרי האופוריה, מגיע ההנגאובר.
רבע שעה לפני, הכל מתקתק כמו שצריך – חמישים אלף איש נכנסים בלי בעיות מיוחדות, הכל נחמד, אפילו השוטרים עם הבזוקות. חבל רק שבבדיקה הביטחונית החרימו לי את המצת וכששאלתי מישהו איך הדליק את הסיגריה, הוא נתן לי את זכוכית המגדלת שלו ואיחל לי הצלחה. האצטדיון מלא מפה לפה, אמיל נראה מבוהל, בסקאלת הרעש האוהדים הרומנים בהחלט נמצאים גבוה. ניצחון במפגש הכפול יסדר להם פגישה עם אריות אירופה ועוד קצת אסקפיזם. אחרי הכל, אפשר להבין, אף אחד לא רוצה ללכת לישון עצוב ולהתעורר עם ואסלוי ואסטרה. עם קצת מזל אולי 'ריאל' או 'ברצלונה' יקפצו לבקר.
ההתחלה הייתה מבטיחה, 'סטיאווה' נראתה לרגעים כמו קבוצת הפלא ההיא של 86, טיקי טאקה, משולשים, מתקדמת בסבלנות, מזהה את הפרצות. כולם רצים כאילו אין מחר, אפילו מביאי הכדורים. היציעים גועשים, חמישים אלף איש שרים בקול אחיד. 'סטיאווה' לוחצת על כל המגרש והפער בין הקבוצות נראה עצום. אחת לכמה דקות פולני נשכב על הדשא ומנסה לסחוט את השעון, היחיד שמתפקד הוא השוער, אבל בדקה ה-38 גם הוא הרים ידיים – ולא לכיוון הכדור. פיובקארי האיטלקי שהגיע מ'נובארה' שבר את קו ה'נבדל', שלח מעליו כדור קשתי ועשה צדק. הקהל השתולל. הסתכלתי לימיני וראיתי את אמיל קופץ בשיגעון ומתחבק עם אוהד מיוזע.
פתאום הגיעה האחות הגדולה של הפולנייה
אבל משהו קרה שם במחצית. אולי המגן הימני, ולאד קריקש, סגר את התנאים עם 'טוטנהאם' והחברים ביקשו ממנו שיזרוק מילה לוילאש בואש. העבודה המנטלית, כך הסתבר בדיעבד, הייתה קטסטרופלית. או שהמאמן נתן את נאום המוטיבציה הכי גרוע בהיסטוריה האנושית, ולכך דרושים פרוטוקולים, או שמאמן הכושר מעשן קנאביס. אין הסבר אחר. צניחה כמו ש'סטיאווה' הציגה במחצית השנייה לא נראתה מאז חנה סנש. 'לגיה ורשה' השכילה להשוות את התוצאה בזמן שמרבית האוהדים עדיין עמדו בתור למשתנות. גבירותיי ורבותיי, מהפך. פתאום הפולנייה נראתה כאילו שלחה את האחות הגדולה. אמיל ירק גידופים וגרעיני תירס. וכשהשופט שלף צהוב לקפטן, מצאתי את עצמי מצטרף ברומנית. שיעור ראשון בשפה זרה- קללות. בעיקר בגלל יחסי ציבור נהדרים.
בהמשך המשחק התאזן, הרומנים חזרו ללחוץ, בצורה אפקטיבית הרבה פחות, ככל הנראה עקב עייפות. הפולנים ניסו לעקוץ והצליחו להיראות מסוכנים, ככל הנראה עקב שינוי טקטי. בסוף זה נגמר ב-1:1 שהעביר את ההכרעה לפולין. האוהדים הרומנים המשיכו לעודד למרות התוצאה הרעה, לא משנה שתיקו, לא משנה ששער חוץ, מעודדים כאילו כלום לא קרה.
אמיל אמר לי בדרך הביתה: “נראה לי שאני אלך לעוד משחקים. זאת הייתה חוויה מאד חיובית”. ובמזרקה צלל אדם עם שנורקל ושלה מטבעות.
צילום פרטי
