אז היו כאלו ששלחו אותה לשחק כדורגל (בכדורגל, כשכדור פוגש את הרשת זה טוב), אבל על פי העדכון אחרון, נכון ליום שני, שחר פאר שוב בראש. הטניסאית הגיעה לטורניר באקו ללא פאבלו ג'יאקופלי, והוכיחה שהיא לא צריכה מאמן כדי לנצח. למרות ההספדים, מסתבר ששחר לא הולכת לשומקום. מקסימום טסה. לטורניר WTA. אפשר להגיד עליה הרבה דברים, אבל היא לוחמת, גם כשהיא מתדרדרת בדירוג ומתקשה לצבור ניצחונות, גם כשהכל הולך לה הפוך, היא לא מבטלת טיסות ולא נוסעת לחמת גדר לדבר עם תנינים. עובדה, זמן קצר אחרי שהפסידה בשלב הראשון של טורניר באד גשטיין באוסטריה, היא כבר הייתה על מטוס לאז'רבייג'אן.
שחיטה כשרה
בטניס מומנטום משתנה ממשחקון למשחקון, אז בין טורניר לטורניר? שחקן יכול להמציא את עצמו מחדש. שני המשחקים הראשונים של שחר התפתחו באופן דומה: פתיחה הססנית, פיגור במערכה – ומהפך מזהיר. פתאום הביטחון חזר, הפקק השתחרר, המומנטום הפך לגל והמחבט לגלשן. אמרו שיריבה תוניסאית הפסידה בכוונה במשחק המקביל כדי לא להיפגש עם הישראלית הכובשת, אבל יותר סביר שהיא פשוט לא רצתה להפסיד לה. בחצי הגמר זאת כבר הייתה שחיטה כשרה עם חותמת בד"צ – 1:6, 1:6 על מגדה לינט (226 בעולם) תוך 68 דקות, סידר לשחר גמר ראשון שלה מאז ה-31 ביולי 2011. כמעט שנתיים חלפו. שנתיים! בגמר ההוא – גמר טורניר וושינגטון – פאר הפסידה לנדיה פטרובה, ולמרבה הצער גם בגמר הנוכחי היא הפסידה, הפעם 6:4, 6:4 מול אלינה סביטולינה בת ה-18 (71 בעולם). למרות זאת, מאזן הגמרים שלה ממש לא נורא כל כך – 4:5 לזכותה.
אני גאה בהישג. אה, הפסדתי …
הבשורה היא לא ההפסד בגמר, ממש לא. ב-2009 זכתה פאר בטורניר האחרון שלה, בטשקנט. מי שזוכר, היא חבשה גלאבייה וחייכה מאוזן לאוזן. החיוך אחרי ההפסד לסביטולינה נראה כמעט אותו הדבר. מי שלא מאמין שיקרא את הסטטוס בפייסבוק: “זה היה שבוע נפלא, אני גאה מאוד בהישג שלי". רק בהמשך היא נזכרת שהיא בכלל הפסידה: "כמובן שרציתי מאוד לזכות. אבל זה חלק מהספורט".
את התואר השישי שלה היא תחפש כנראה במקום אחר. בינתיים היא נראית הרבה יותר קרובה אליו מאשר לפני כשבוע. למרות שהיא הפסידה בגמר. וכנראה אף בזכות זאת. מי שהתחילה את הטורניר במקום ה-149, מטפסת עד למקום ה-108 ומנצלת את ההדחה של יוליה גלושקו (125 בעולם), שהובכה בחצי גמר טורניר לקסינגטון 6:4, 6:3 על ידי שלבי רוג'רס האמריקאית (143) – כדי להפוך, שוב, למחזיקת תואר "המחבט מספר אחת”. של העיר מודיעין ושל מדינת ישראל. לפחות לעת עתה.
