ד"ר חזי לוי מרעות, לשעבר קצין רפואה ראשי, מנהל כיום את בית החולים "ברזילי" באשקלון ומגלה שהחיים בחלוק האזרחי הרבה יותר מסובכים מהרפואה במדים. לוי, בן 58 שנולד ברמלה למשפחה יוצאת עיראק, הוא כל מה שלא חשבתם על רופא קרבי, תמיר ומסתער. זה לא הפריע לו להגיע עד קצה הפירמידה.
את הדרך הארוכה שלוי עשה מאז הוא זוכר צעד צעד, בהרבה עמל וייסורים, עד שקיבל את תואר הדוקטור ואחר כך, בהרבה שנים של שירות צבאי קרבי בגבול הלבנון, בג'נין ובעוד מקומות בהם רופא קרבי הוא חצי אלוהים והמלאך גבריאל ביחד.
נכון שלוי הוא לא בדיוק דמות שיצאה מהסרט "מ.א.ש", אבל ברזומה שלו יש די הרבה ניתוחי שדה שביצע בשטח ואפילו טיפול בעשרות פצועים מקרב שהתחולל בין כוחותינו ובין טייסת פנטומים של חיל האוויר בלבנון. "חיל האוויר ניצח אותנו" הוא אומר בלי שמץ ציניות, ונזכר במראות הקשים של שדה הקטל, כשמטוסי חיל האוויר זיהו במלחמת שלום הגליל, בטעות, ליד אגם קרעון את כוח החי"ר של גדוד הנח"ל כאויב ו"ירד עלינו חזק עם פצצות".
מה זה עשה לך כרופא?
"אלו היו ארבע שעות נוראיות. ידעתי שאם אני לא אתפקד נאבד חצי גדוד ולכן עשיתי גם הצגה לחיילים. דיברתי בטון סמכותי, שלחתי את החיילים לעשות סריקות ולחפש פצועים מאחורי הסלעים בשטח… מסביב בערו משאיות דלק ותחמושת, נגמ"שים וכלי רכב שלנו ומסביב מתנהל קרב שיריון ואני באמצע מטפל בעשרות פצועים ובהרוגים והחיילים מביטים בי. אמרתי למג"ד יום טוב סמיה: 'אתה חייב לדבר עם החיילים'. ידעתי שאם אני אשבר, נאבד עוד פצועים והמשכתי".
ודאי שיצאת מהטראומה הזאת עם שריטות קשות…
"בגלל מלחמת לבנון הראשונה חתמתי קבע. בחיי, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. כלומר להיות רופא קרבי. באותן שנים למדתי הרבה על הרעות ומה זה אחוות לוחמים, למדתי לבכות ליד אנשים ולמדתי על עצמי הרבה דברים. בעיקר מהקרב באגם קרעון , אבל לא רק. אני שרוט מזה ואני יודע את זה".
אקורד הסיום שלך כקצין רפואה ראשי היתה מלחמת לבנון השניה.
"נכון. סיימתי את השירות בשנת 2007 כשהייתי קרפ"ר. היו שני אירועים עיקריים: האחד הוא ההתנתקות מגוש קטיף והשני הוא כמובן מלחמת לבנון השניה. היו תקופות, הרבה לפני מלחמת לבנון השניה, שחשבתי באמת שהצבא לא יכול לזוז מטר בלי ד"ר לוי", הוא צוחק.
מאז עברו הרבה תמיסות "הרטמן" בעירויים. לוי הגיע לשיא הפירמידה כשהתמנה לקצין רפואה ראשי בצה"ל ולאחר שיחרורו כיהן כראש מנהל הרפואה במשרד הבריאות עד לשנת 2012, ואז קיבל לידו את ניהול בית החולים "ברזילי". מאז הוא עושה יום יום את הדרך מרעות לאשקלון ועושה הכל כדי לקדם את בית החולים שלו.
כש"רמלאי" מגיע לאוניברסיטה
לוי גדל בשנות השישים ברמלה, הסתובב במועדונים המיתולוגיים "כריש" ו"קליפסו", ראה את להקת הצ'רצ'ילים ועוד להקות מכוננות והיה מארגן מסיבות בבית הספר האזורי רמלה-לוד: "הלכתי לראות את אריק איינשטיין בהופעה בקליפסו והייתי יושב ראש מועצת תלמידים בתיכון והתפקיד המרכזי שלי היה לארגן מסיבות באולם הספורט", הוא נזכר. "הייתי מביא גורילה שישמור בפתח. הבאתי את אריק איינשטיין להופיע שם. הבאתי את חוה אלברשטיין, את חיים רומנו, את להקת האריות. אחר כך הקמתי תחנת שידור בבית הספר ושידרנו מוזיקה, היה כיף לא רגיל".
על זה גדלת?
"זאת היתה הסביבה והאווירה שגדלתי בה ולכן, כשהחלטתי ללכת ללמוד רפואה, זה היה משהו יוצא דופן ברמלה. הורי היו מאד גאים בי. אני נזכר בחברים ה'נאורים' שלי מתל אביב ששאלו אותי בתחילת הלימודים 'איך עיראקי מרמלה מגיע לרפואה?' אני צחקתי והסברתי להם שסבלתי ממחלות ילדות כשהייתי בבית ספר ובעיקר דלקת שקדים והתרשמתי מאד מהרופא שטיפל בי והחלטתי שאני אהיה רופא".
זה לא כל כך מובן מאליו…
"נכון, אבל אמיתי לגמרי. אהבתי את הרפואה מאד מהרגע הראשון שד"ר ברקוביץ טיפל בי כשחליתי בדלקת שקדים. כל כך התרשמתי ממנו כשהיה מגיע עם תיק הרופאים השמן בידו, התיקים האלה שנסגרים מלמעלה כמו שיש לד"ר דוליטל. התפעמתי מהתיק שלו וממנו כרופא. אני חושב שהוא נטע בי כבר אז את הרצון להיות רופא. פעם אחותי נחתכה וירד לה הרבה דם. כולם צעקו והיא בכתה ואני בקור רוח טיפלתי בה. בשקט בשקט חבשתי אותה, כשמסביב כל המשפחה הייתה בלחץ נוראי".
למה התגייסת בצבא?
"התגייסתי במלחמת יום כיפור ישר לחובשים. ירדתי לסיני, ליד העיר סואץ, עם יחידת מילואים כחובש עתודאי. המשכתי את הקורס בסיני אחרי המלחמה ואז אמרו לנו שכנראה לא נלך לרפואה, כי חסרים חובשים. יום אחד, לקראת פסח, פתאום הודיעו לי ולכל חברי לקורס 'מחר אתם עולים לתחילת הלימודים בבית הספר לרפואה'. זו היתה שמחה אמיתית, כי הייתי בטוח כבר שחלום הרפואה נגוז ואני אהיה רק חובש".
ואיך נגמר?
"ככה התחלתי ללמוד רפואה. 'מהיום למחר' הגעתי לאוניברסיטה. כשסיימתי קורס קצינים הגעתי בינואר 1981 לגדוד החי"ר 931 של הנח"ל, שהחזיק את הגזרה הצפונית בגבול לבנון. זאת למרות ששלחו אותי להיות רופא גדודי בחטיבה 7 של השיריון. אמרתי שאני רוצה רק חי"ר. לא הולך למקום אחר. אני רוצה להרגיש את לבנון".
בוא נדלג לזמן שבו אתה כבר מנהל את "ברזילי". מה משך אותך להגיע לאשקלון?
"רציתי ללכת לפריפריה. זה יותר מעניין יותר מלנהל בית חולים במרכז. אולי כי גדלתי ברמלה והרמלאיות שלי מכתיבה לי הרבה דברים בחיים. בין השאר גם את ההחלטה ללכת לאשקלון ולנהל שם את ברזילי".
לא פשוט לנהל את ברזילי. מצד אחד אתה על קו העימות מול רצועת עזה ומצד שני אתה בעימות מול הממשלה על תקציבים…
"נכון, וזאת מלחמה לא פשוטה באמת. אנחנו כמה קילומטרים מעזה ויש אצלי חדרי מיון לא ממוגנים. זה הגיוני? המציאות שעל פיה אני פועל היא פוליטית והיא שמכתיבה את העבודה ואת ההתנהלות. זה המצב, אלמלא רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות שנשכב על הגדר והשיג 60 מיליוני שקלים למיגון חלק מהמבנים בברזילי. בזמן הזה בבית החולים רמב"ם בחיפה בנו חניון תת קרקעי ענק וממוגן שיכול להכיל אלפיים מיטות".
והנה עומדים להקים לך מתחת לאף בית חולים באשדוד, שיתחרה בך…
"לומר שאני אוהב את זה? קשה לומר. צריך להיות ריאלי, אבל היכן ההצדקה לבנות בית חולים נוסף עשרים דקות נסיעה מבית חולים קיים ושגם קפלן ברחובות די קרוב? הלכו וגייסו מיליארדים, במקום לקחת חצי מיליארד ולהשקיע בברזילי. יש לי צוות מקצועי ומצויין. ומה יקרה? אחרי שיהיה בית חולים באשדוד, הם ואנחנו נילחם על אותה אוכלוסיה, אותו כוח אדם רפואי, ולכן אין מצב שלא יהיו נפגעים, לא נצא מזה טוב בשום מקרה".
מה עושים?
"אין ספק שיש כאן החלטה שמושפעת מהבוחרים. חוק הקמת בית חולים באשדוד הושפע מכך שיעקב ליצמן (לשעבר סגן אך בפועל שר הבריאות, י.ג.) ראה את האינטרס החרדי, סופה לנדבר יוזמת החוק ראתה את האינטרס של בוחריה הרוסיים באשדוד. זה מה שדחף קדימה. והשאלה היא האם זה נכון להשקיע בבית חולים חדש במקום לחזק את השניים הקיימים".
מה הפריע לך במיוחד בהקמת בית חולים באשדוד?
"בעיקר מה שיפגע בי זה שיש היתר לבית החולים באשדוד לעשות 25% שר"פ, כלומר רפואה פרטית. זה הרבה יותר מאשר השר"פ בהדסה ושערי צדק, שם מותר רק 15% שר"פ. אז בכך מציבים מולי מחסום גבוה. יש כאן חוסר אתיקה לתת הטבות כאלה. פשוט נתנו הטבות כדי למשוך משקיעים, בגלל הפחד שאסותא תברח מההצעה שלה להקים את בית החולים. זה חוסר אתיקה".
אתה לא בדיוק שוקט על שמריך. אתה מנסה לשווק את ברזילי שיווק אגרסיבי כצעד מונע?
"אני פונה לשווקים שמסביב וקרובים אלי כולל לתושבי אשדוד. מדובר על רבע מיליון איש שאני יכול לתת להם רפואה מקצועית וטובה".
אתה פונה בעיקר למגזר החרדי…
"הקרבה לריכוזים חרדיים הביאה אותנו לפתוח את בית החולים מול קהילות חרדיות, בעיקר בנושאי הריון, לידה ועוד. התקנו זמזמים בדלתות לפתיחה אוטומטית בשבתות, יש ארוחות עם הכשר בד"צ ועוד דברים רבים".
ואתה נפגשת עם אדמו"רים לצורכי שיווק?
"נפגשתי עם אדמו"רים ועסקנים חרדיים באשדוד כדי להסביר להם שברזילי הכין את עצמו לטיפול בחרדים. יש ריכוז גדול של חרדים בערי הדרום – נתיבות, אופקים, אשדוד ועוד מקומות. אני רוצה לקבע את החשיבה שיש להם בית חולים שהוא בית, ושיהיה נוח עבורם ועבור המנהגים שלהם.
צרה נוספת בדרום היא היעדר כוח אדם רפואי מקצועי. תהיה נהירה של רופאים מקפלן וברזילי לבית החולים באשדוד כדי לעסוק בשר"פ. תהיה הגירת עבודה. אנחנו 12 ק"מ מהגבול וברזילי היא עגלה זקנה ונאמנה שמושכת משנת 1961 ושצריכה 120 מיליון למיגון חדרי ניתוח".
ומה אתה עושה?
"מחפש תרומות. אני רופא, אבל עוסק בעבודת שיווק. נוסע ומגייס כספים למיגון. אין לי ברירה".
איך מגייסים תרומות?
"אני משתמש במגייסי תרומות מקצועיים שזה תפקידם וזה מקצועם. אין לי ברירה אחרת אני מופיע בפני קהילות ועושה הסברה בקהילות ועדיין האתוס היהודי עם הגורל המשותף שעדיין קיים. אני מדבר על זה הרבה ושותפות הגורל עדיין קיימת. גם מבצעים צבאיים עוזרים. הכסף שמשרד הבריאות נותן זה כמו אקמול ומספיק בקושי לתחזוקה שוטפת ולא להתעצמות בתחום הציוד והמיכשור".
יש שוויון בין ישראל שבמרכז ולפריפריות?
"אין שוויון! חד וחלק. אני חושב שאזרח תושב אשקלון ראוי לאותם שירותי בריאות כמו תושב תל אביב ותפקידי לעשות הכל למען השוויון הזה. בדרום יש מיטה אחת לכל אלף איש. בכל מדינת ישראל יש 1.95-2.0 מיטות לכל אלף איש וזה נחשב במושגי ה-OECD כנתון נמוך מאד".
כולנו "הדסה" בפוטנציה
מה לגבי מצב חירום בעת מלחמה? אנחנו ערוכים מספיק?
"במישור האירגוני אנחנו מהמדינות המוכנות בעולם. במישור המקצועי אנחנו עוברים אימונים מורכבים ואינטנסיביים שמאפשרים לנו לעבור ממצב שיגרה למצב חירום במהירות גדולה יחסית".
אני שומע בתוך זה את ה"אבל"…
"אולי. אנחנו ערוכים, אבל תבין שהמלחמה הבאה תהיה בעורף. זה ברור. במקרה של מלחמה מהיכן יגיעו צוותי הרפואה לבתי החולים? נצטרך לווסת כוח אדם בחוכמה ובריתוקים של כוחות מקצועיים למקומות עבודה. במלחמת לבנון השניה 40% מכוח האדם הרפואי של רמב"ם היה מגוייס לצה"ל. צריכים להבין שהמלחמה השתנתה ומלחמת התימרון שאנחנו רגילים לה, של ניוד כוחות ותנועה רבה, כנראה שהיא כבר המלחמה של אתמול ולכן יתכן שכוחות הרפואה יצטרכו להיות בעורף ובתי החולים האזרחיים הם אלה שיהיו החזית כנראה".
מה אתה חושב על מה שקרה לבית החולים הדסה?
"בית חולים הדסה הוא ישות שלא יכולה להיסגר. הוא חייב להתקיים, כי הוא מאבני הליבה של הרפואה בארץ. אבל עבר עליו משהו ואלה תהליכים שחלקם לא מתאימים להוויה המוכרת. למשל היה ניסיון לרכוש יותר ויותר מבוטחים ולכן בשיטות שקיימות בארץ הם היו חייבים לתת הנחות גדולות, לפעמים גם במחיר של שליש ממחיר המוצר. בעקבות הנחות ענק שהם נתנו, הם הבטיחו פעילות גדולה אבל ההפסדים הצטברו וזה עצוב מאד. כולנו למעשה הדסה בפוטנציאל. יש הרבה הדסות במדינת ישראל מבחינת הסיכון".
(צילום פרטי)
