רק בגיל 14 גילתה עמית אונגר איך נראית כיתת לימוד מבפנים. עד כיתה ט' היא העבירה ימי לימודים שלמים בהסתובבות, שיטוט ברחובות סביב בית הספר או בהיעלמות הביתה. המורים, ההורים, החברים וגם אחותה התאומה ידעו שעמית אינה לומדת. הם ידעו שהיא לא מסוגלת להתרכז בדברי המורה או אפילו לנהל שיחה שלמה עם חבריה. ידעו ועמדו חסרי אונים. בגיל צעיר מאוד אובחנה עמית כלוקה בהפרעת קשה וריכוז קשה. אי אפשר היה לטפל בבעיה כיוון וכל סוגי התרופות הקונבנציונאליות פיתחו בגופה של עמית תופעות לוואי קשות."אף פעם לא הייתי ממש בכיתה", מודה עמית, "לא הייתה לי תעודה, ולא משנה כמה צעקו עליי או הענישו אותי, זה לא גרם לי להישאר בכיתה. פשוט לא הייתי מסוגלת".

את השיחה עם עמית, בבית קפה, בישיבה רגועה, אי אפשר היה לנהל לפני חצי שנה. "לא הייתי מסוגלת בכלל להקשיב למה שאמרו לי בלי לחשוב על דברים אחרים", היא אומרת, "עכשיו אני יכולה לענות על תשובות, להתנסח כמו שצריך, אפילו התחלתי לשבת בשיעורים בלי לברוח החוצה". לא מדובר במעשה ניסים, הדרך הייתה קשה, אך היום לאחר שסיימה שמונה חודשי טיפול בשיטת הריפוי החדשנית נוירו פידבק, החיים של עמית נראים אחרת. אפשר לצקצק בלשון, להביע סקפטיות או לזלזל, אבל את השינוי שחל בעמית אי אפשר להכחיש. מהפך שעליו מעידים לא רק מוריה, חבריה והוריה, אלא חשוב מכל – היא עצמה.  "עכשיו אני יכולה סוף סוף לחשוב בשקט", היא אומרת ומסכמת את התורה כולה.

ריטלין זה כמו משקפיים

משפחת אונגר מתגוררת בניל"י. היא מונה חמישה ילדים, ביניהם שני זוגות תאומים. זוג תאומים בני 19, נערה בת 17 וזוג תאומות בנות כמעט 15, עמית ושחר. "כבר בגיל הגן עמית אובחנה כסובלת מהפרעת קשב וריכוז", פותחת שרון אונגר, אמה של עמית.

במה זה התבטא?

"היה לה קשה מאוד לשבת בשיעורים. זה התחיל כבר בשעת הריכוז בגן. אנחנו בבית מודעים היטב לבעיות קשב וריכוז, גם אחותה הגדולה של עמית וגם אחותה התאומה אובחנו בקשב וריכוז, וכנראה שגם אני לוקה באותה בעיה", צוחקת האם. "הבית שלנו הוא בית מאוד מעניין. עד כיתה ז' עמית למדה כמו כל הילדים שלנו בבית הספר של ניל"י. שם הכיתה היא מאוד קטנה, כי היא מורכבת רק מילדי הישוב, אז הרשו לה לעשות דברים שאחר כך בתיכון זה כבר היה בלתי אפשרי לקבל".

כמו מה למשל?

"בעיית הקשב של עמית יצרה גם בעיות התנהגות. חלק מתופעות הלקות הזו הן קושי בהתארגנות בבוקר, איחורים לבית הספר, אי הכנת שיעורים ואפילו קושי לחזור הביתה בשעה שצריך לחזור. מי שיש לו בעיה כזו גם זוכה ליחס מאוד שלילי מהסביבה, כל הזמן מסתכלים עלייך אחרת, כי אומרים לך משהו ואחרי שעה אתה שוכח. לסביבה מאוד קשה, אובייקטיבית וסובייקטיבית, עם ילדים כאלה. במיוחד כשמדובר במורה, כי אפילו אם זו כיתה קטנה, עדיין יש עוד 14-15 תלמידים שצריכים ממנה את היחס. הילד לא לבד בכיתה וכאן מתחיל הקושי. בבית הספר היסודי, למשל, עמית כמעט ולא הייתה נכנסת לשיעורים, ואני יודעת את זה, אבל הבעיה ה-באמת קשה התחילה כשהיא סיימה את בית הספר היסודי והייתה אמורה לעבור לחטיבה במודיעין". הקשיים שילד הלוקה בקשב וריכוז מתמודד איתם אינם פשוטים, ואחת מנקודות הקושי הקריטיות ביותר הן בתקופות מעבר ממסגרת אחת לאחרת. "תהליך המעבר היה מאוד קשה", מפרטת האם, "במיוחד כאשר המצב של עמית לא מאפשר לה לקחת תרופות שיקלו עליה".

מדובר כאן בהתנגדות עקרונית לריטלין?

"אין לי שום התנגדות לתרופות, בדיוק להיפך. שתי האחיות של עמית עם ריטלין וזה עובד מצוין. הבעיה היא שעמית לא יכולה לקחת ריטלין או תרופות אחרות מהסוג הזה כי זה גורם לה לתופעות לוואי מאוד קשות. אני חושבת שריטלין זה כמו שאדם שלא רואה טוב מרכיב משקפיים, כך אדם עם הפרעת קשב לוקח ריטלין. הבעיה של הילדים האלה כיום היא שהמערכת לא מותאמת אליהם. אין לבתי הספר והמורים יכולת להתמודד עם הבעיה הזו. אז נכון שיש לריטלין סטיגמה, אבל זה לא סמים, אתה לא מתמכר לזה. אחת הבנות שלי למשל לוקחת את זה רק בימים שיש לימודים או רק לקראת מבחן, היא לא לוקחת כל יום, אבל כשהיא צריכה ללמוד זה עוזר לה להתמקד".

נקודת האל חזור

עם סיום לימודיה בניל"י עברה עמית, יחד עם כל ילדי היישוב, לבית הספר התיכון עירוני ב' במודיעין, ושם הבעיה רק הלכה והחריפה. "הכיתה הייתה גדולה", מסבירה האם, "זה לא התאים לעמית בכלל, היה לה קושי להסתגל. היא עברה ועדת השמה והוחלט להעביר אותה לכיתה קטנה. הבעיה הייתה שגם אחותה התאומה למדה באותה כיתה קטנה, ואי אפשר היה להעביר את שתי התאומות ללמוד יחד. הוחלט על מעבר נוסף, שגם הוא היה קשה לעמית, לכיתה קטנה בתיכון עירוני א". המעבר ממסגרת למסגרת לא שיפר את המצב עבור הנערה. "למרות הכיתה הקטנה", ממשיכה האם, "המצב גם בעירוני א' לא היה אידיאלי. היא עדיין לא נכנסה לשיעורים, וכבר הגענו ממש לנקודה קריטית של להחליט לאן הולכים מפה".

באותה נקודת אל חזור גילתה האם את ריבי סלע, מנהלת מרפאת Brain Games"" באיירפורט סיטי. "הגענו לפגישה איתה ממש בתחושת חוסר אונים", מספרת האם, "שמענו על השיטה ועמית הייתה צריכה להחליט אם היא רוצה להתחיל בטיפולים, לחזור לקחת ריטלין או לעזוב את עירוני א' ולחפש מסגרת אחרת. היא כבר הייתה בת 14, מספיק גדולה להחליט בעצמה. אז נתנו לה להחליט. היא החליטה שהיא רוצה לנסות, ומכאן הכל היסטוריה".

עמית, איך באמת מרגיש אדם עם הפרעת קשב וריכוז?

"אני אישית דווקא אוהבת את זה", היא צוחקת.

למה?

"אתה מתפקס רק על הדברים שאתה אוהב ונהנה מהם. אם משהו לא מעניין אותי אני פשוט לא מקשיבה. זה ככה מאז שאני זוכרת את עצמי. זה התבטא כמובן בלימודים שלי, ראו שאני לא מרוכזת. כשלמדתי בניל"י פשוט לא הייתי נכנסת לשיעורים, הולכת הביתה במקום, פה במודיעין זה קצת יותר מסובך לחזור הביתה, אז הייתי פשוט בורחת ומסתובבת בחוץ".

איך ההורים הגיבו על ההסתובבות הזו?

"מה הם יכלו לעשות? אם היו צועקים עליי הייתי מחזירה בצעקות, פשוט לא הייתי מסוגלת לשבת בשיעור. בניל"י לא הייתה לי תעודה בכלל, לא היו לי שום ציונים. אפילו לא הלכתי ביום של חלוקת התעודות לבית הספר".

איך ניסית להתמודד עם הבעיה?

"ניסיתי לקחת ריטלין, ניסיתי לקחת קונצרטה, אבל זה פשוט לא השפיע עליי טוב. זה עשה לי כאבי ראש ותחושה לא טובה, לא יכולתי להמשיך עם זה. היה יותר פשוט לברוח מבית הספר", היא מגחכת.

מתי בכל זאת התחיל השינוי?

"לפני עשרה חודשים בערך. אמא שלי הכירה את ריבי, הלכנו לפגישה כי כבר לא היה מה להפסיד, והחלטתי לנסות. אמרתי לעצמי שזה רק פעמיים בשבוע, ולמרות שזה לא פשוט לפנות את הזמן, לא היה לי ממש מה להפסיד".

אם אהבת את התחושה של הפרעת הקשב, למה החלטת לקבל טיפול?

"כי מצד אחד מאוד נהניתי מתחושת החופש, זה כיף להרגיש משוחרר בלי חובות, אבל ידעתי שזה לא יכול להמשך כך לנצח. ידעתי שאני צריכה ללמוד, אני ארצה לפתח קריירה בחיים, וחשוב שאני אלמד. לא בגלל שזה מה שהמורים רוצים שאני אעשה, אלא בגלל שחשוב לעתיד שלי שאני אלמד משהו. אף אחד לא הכריח אותי לעבור את הטיפול הזה, פשוט ידעתי שאני צריכה מתישהו להתאפס".

"עכשיו אפשר לדבר איתי"

 "התחלנו את התהליך ב- "Brain Games"לפני חופשת פסח האחרונה", מספרת האם, "וההשפעה הייתה מדהימה. עמית חזרה אחרי חופשת הפסח לבית הספר אחרי שעברה כמה טיפולים והמורה שלה הודיעה לי שהיא לא האמינה לשינוי שחל בה".

במה התבטא השינוי?

"קודם כל היא התחילה להיכנס לשיעורים ולהישאר בהם וזה כבר הישג", מחייכת האם, "היא התחילה להשתתף בכיתה ולהיות ממש חלק אינטגראלי מהשיעור. זה לא ברור מאליו בכלל. היום יש לה תעודה ויש לה אפילו ציונים מצוינים. קודם בכלל לא היו ציונים, היא פשוט לא הייתה בכיתה כדי שיתנו לה ציונים. היא בעצמה מדווחת, שעכשיו היא יכולה לשבת על הטוסיק בשיעור, ולשבת שעתיים רצופות. זה משהו שלא היה קודם. היו אומרים לה משפט והיא פשוט הייתה בוהה בך, ולא מבינה מה רוצים ממנה. לא שהיום הכל ורוד ונפלא, יש קשיים רגילים של כל ילד בגיל ההתבגרות, אבל השינוי ממש מפתיע".  

עמית, איך נראה ומרגיש הטיפול בניורו פידבק?

"יושבים שעתיים רצוף, פעמיים בשבוע. אני בוחרת לי סרט, ומחברים אותי לכל מיני אלקטרודות לראש. אני פשוט יושבת שם רואה את הסרט, ובזמן הזה המחשב בודק את יכולת הריכוז שלי. ברגע שהוא קולט שיכולת הריכוז נפגעת, הסרט נהיה מטושטש והקול מתחיל להיעלם. זה בעצם גורם למוח שלי להתאמץ כדי לשמור על ריכוז. זה ממש מכון כושר למוח. האמת, שזה די מביא עצבים בהתחלה. את רואה סרט, כמו הארי פוטר, ופתאום הכל נהיה מטושטש. בהתחלה זה קשה, התעצבנתי נורא, היו לי גם כאבי ראש. הייתי לוקחת את המכשיר איתי הביתה להתאמן, והייתי ממש מתעצבנת, אבל לאט לאט זה התחיל להשתפר. פתאום ראיתי סרטים שלמים בלי שום בעיה".

השפעת הטיפול התפשטה גם לחיי היומיום של עמית. "ראיתי שזה משפיע גם על הלימודים", היא אומרת, "פתאום התחלתי להבין בכיתה מה רוצים ממני, על מה המורה מדברת, פחות יצאתי משיעורים, הציונים נהיו טובים יותר. את פשוט חושבת יותר צלול, אבל זה לא בא בבת אחת".

חוץ מלימודים, זה השפיע גם על תחומים אחרים בחיים שלך?

"כן, פתאום התחלתי לפתח שיחות עם אנשים. עם חברים שקודם לא יכולתי ממש לשבת איתם ולדבר כמו שצריך". "זה נכון", מתערב בשיחה ערן, חבר לכיתה של עמית, "לפני כמה חודשים אי אפשר היה בכלל לדבר איתה. היא כל הזמן רצה ממקום למקום, אם סתם הייתי רוצה לשבת לדבר איתה היא הייתה מתעצבנת וקמה. היום היא יושבת, אפשר לדבר אפילו שעתיים, זה שינוי אמיתי". "המורים עדיין לא ממש מרוצים ממני", צוחקת עמית, "הם עדיין חושבים שאני צריכה להשתדל יותר, אבל היום הריכוז שלי טוב יותר. אפילו גיליתי שאני טובה במתמטיקה, והתחלתי לחשוב על מגמות לשנה הבאה. סוף סוף תהיה לי תעודה עם ציונים אמיתיים, אבל יש יתרונות ויש גם חסרונות".

מה החסרונות?

"אין לי תירוץ לצאת יותר מהכיתה", היא מסכמת בחיוך גדול.

שיטת נוירופידבק

שיטת הנוירו פידבק שמפעילה בישראל חברת "Brain Games" פותחה לראשונה במעבדות החלל של נאס"א. מדענים שם גילו כי שימוש בסימולאטור טיסה שיפר את יכולת הטייסים להתמקד במשימה. מאחר וסימולאטור טיסה דומה במהותו למשחקי וידאו מתוחכמים, הוחלט ליישם את השיטה על ילדים ומבוגרים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז. הנושא נחקר ובעקבות ממצאים חיוביים שהעלו שיפור בקשב, בריכוז וביכולת המוח ללמוד, נולדה טכנולוגיה המאפשרת את אימון המוח תוך כדי משחק אינטראקטיבי או צפייה בסרט. השיטה עובדת בצורה פשוטה למדי. כל משתמש במחשב מחובר ל EEG המודד את פעילות גלי המוח באמצעות סנסורים הממוקמים על ראשו. פעילות גלי המוח מנותרת וניתנת לצפייה ויזואלית על גבי מסך המחשב. השימוש במערכת למעשה מאפשר למשתמש לאמן את המוח ומפתח את יכולותיו להתמקד ולהישאר מרוכז, ממש כפי שהשימוש במשקולות מפתח את השרירים או ריצה מפתחת סיבולת לב/ריאה. המטופל מחובר לאלקטרודות מצד אחד ולמכשיר שמקרין סרט או משחק וידאו מצד שני. בכל פעם שה־EEG מאתר דפוס פעילות מוחית רצוי של אותו אזור במוח שאחראי על בעיית הקשב, מסך הטלוויזיה שעליו מוקרן סרט הווידיאו נפתח והמטופל יכול לצפות בו. כשהמוח "בורח" לדפוס הפעילות המקורי שלו, מסך הטלוויזיה מצטמצם והולך והקול נעלם. בשימוש במשחקי וידאו השלט רועד והכפתורים אינם מגיבים בכל פעם שה־EEG מאתר דפוס פעילות מוחית שאינו רצוי. ייחודו של טיפול זה ויתרונו העיקרי הוא בכך שבשונה מתרופות שהשפעתן מוגבלת בזמן, טיפול זה מכוון להטמיע את הפעילות המוחית הרצויה לטווח זמן ארוך ולהפחית את התלות באמצעי טיפול חיצוניים. בבסיס שיטת הנוירו פידבק עומד הרעיון שאפשר ללמד את האדם לשלוט בפעילות מוחית שנתפסת בדרך כלל כבלתי רצונית.