"אני רגיש, ולכן אני לא יכול להיות ספונטאני". במשפט מבודח, בעל גרעין אמת מוצק, מסכם עומר סלע את הרעיון העומד בבסיס האתר והאפליקציה 'ויואיט' ('Vieweat'), אותו יזם, הגה והוציא לפועל.
סלע. בחור רגיש ולא ספונטאני
כתוצאה ממחלה ומניתוח שעבר בילדותו סובל סלע עד היום מרגישות למוצרי מזון שונים, ובדומה למאות אלפי ישראלים הוא נאלץ בדרך קבע לבחון היטב כל פריט מזון שהוא אוכל מחוץ למטבחו הפרטי. "אני חייב להקפיד ולתכנן בדיוק מה אני אוכל, מתי, באיזו כמות ואילו מרכיבים אסור בשום פנים ואופן שיהיו במנה המוגשת לי", הוא מסביר, "אסור לי לשחרר את הרסן, ולאכול איפה שאני רוצה ומה שאני רוצה. אנשים כמוני, שרגישים למוצרי מזון שונים או אפילו אלרגיים ברמה מסכנת חיים, חייבים לדעת בדיוק מה יש בכל מנה, דבר שמונע מאיתנו במקרים רבים לאכול מחוץ לבית". דבר ידוע הוא שכל ההמצאות הגדולות נולדו מצורך אישי. גם כאן הקושי של סלע היה זה שגרם לו לחשוב על פתרון. שנים הוא חשב, בדק את השטח, תכנן, ולפני שנתיים יצא לדרך בפיילוט שנועד להקל משמעותית את חייהם של האלרגיים, הרגישים, הטבעונים, וגם אלה המקפידים על משקלם אך עדיין מעוניינים ליהנות מאכילה מחוץ לבית. סלע איגד סביבו חבורת אנשי עסקים, מחשבים ומדענים, אחד מהם הוא קונסטנטין בלוז, סגן מנהל 'רשות הגז הטבעי בישראל' ותושב מודיעין, "רגיש לקיווי ושונא דגים", כהגדרתו, והאתר והאפליקציה שנועדו לסייע לציבור לאכול בשיקול דעת מחוץ לבית – יצאו לדרך.
כלכלן רגיש
"הקשר שלי לאלרגיה הוא עקיף", פותח עומר סלע ולוגם מכוס הקפה בחלב סויה שלו, "במקצועי, אני כלכלן ומומחה למדיניות ציבורית, בעיקר בנושאי אנרגיה, איכות סביבה ותחבורה נקייה, ולתחום המזון אני מגיע כפציינט. עברתי בילדותי ניתוח במערכת העיכול, ובמהלך השנים התגליתי כרגיש ללקטוז. אני צריך להקפיד על תזונה ללא חומרים משמרים, ללא צבעי מאכל, ללא שומן, וכמובן ללא דברי חלב. בישראל אני לפעמים נאלץ לבקר במטבח במסעדות בהן אני מתארח, ובחו"ל הבעיה אפילו קשה יותר". הבעיה של סלע איננה ייחודית בנוף הישראלי והמודיעיני. "אם נסתכל סביבנו", הוא ממשיך, "כמעט כל אדם מכיר מישהו שאלרגי למשהו בתחום המזון. יש לי חבר ילדות שנמצא ממש בסכנת חיים אם הוא נחשף לחציל, ואני מכיר עשרות אנשים שרגישים לשוקולד, קפה, אגוזים, ועוד, וכמובן חולי צליאק. האסימון נפל לי כשהייתי בכנס של האיחוד האירופי באוסטריה. ישבנו אמנם בשולחנות שונים, נציגים ישראליים ונציגי מדינות ערב, ואף אחד מאיתנו לא נגע באוכל שהוגש והיה מורכב רובו ככולו מבשר חזיר או מתערובת של בשר וחלב. הסתכלתי סביב, ואז קלטתי שמדובר פה בבעיה שמשותפת לא רק לאלרגיים אלא לאוכלוסיות שלמות, שבמקרה הזה מטעמי דת וכשרות לא יכלו לאכול את המנות שהוגשו. זה הניע אותי לפעולה".
מה עשית?
"התחלתי לבדוק אם יש אתר שמרכז ועושה סדר בבלגן של הרגישויות למזון, והבנתי שאין. כל קבוצה דואגת לעצמה. אז יש אתרים לטבעונים, יש אתרים לחולי צליאק, היהודים דואגים לסמן כשרות, וכדומה. אבל אין לא בארץ ולא בחו"ל אף אתר שמרכז את כל המרכיבים התזונתיים שעלולים לעורר בעיה, כולל הרכב תזונתי כמו שומנים, קלוריות, סוכר, מלח – לא רק אלרגנים".
אפליקצית 'ויואיט'. בודקת לפני שבוחרים מנה
אין בישראל חוק שמחייב סימון ערכים ואלרגנים על מוצרי המזון?
"כן, אבל הבעיה נמצאת במזון הלא ארוז. מסעדות, בתי מלון, קייטרינג, אוכל באולמות, אתה מגיע לחתונה או לבר מצווה ואתה פשוט לא יודע מה יש באוכל, אין שום דרך לדעת. זה מגיע עד למוסדות החינוך – גני ילדים, בתי ספר, אוניברסיטאות, פנימיות, חברות תעופה, ואפילו בתי סוהר. עשינו בדיקה של דיאטנים ומומחים ברגולציות של מזון, והתברר שאפילו בארה"ב ובבריטניה, שהן מדינות מתקדמות טכנולוגית ותרבותית, יש חשש של גורמים ממשלתיים להתעסק עם מסעדות ומזון לא ארוז. ברגע שמגיעים למזון כל בעל עסק עושה מה שהוא רוצה. גם בארץ, כאשר נעשה ניסיון לכפות כל מיני דברים על בעלי עסקים זה עורר אנטגוניזם. הרבה עסקים אמרו 'איך אפשר לדעת בדיוק מה יש במנה? לפעמים השף שם קצת יותר מלח ולפעמים פחות'. יש לפעמים גם חשש לקחת אחריות או חוסר רצון להתעסק עם כל הטרחה הזו. כאן הצורך צריך להגיע מהציבור. יש מאות אלפי אנשים, כולל אלפים בתחומי העיר מודיעין, שזקוקים למידע המדוייק הזה כדי לאכול ולא להגיע לסכנת חיים".
"הפכנו את הסדר"
את הבעיה היה פשוט לאתר, וכל אלרגי או טבעוני יכול לספר עליה, המטרה של סלע הייתה למצוא תשובה למצב.
מה הפתרון שמצאת?
"הקמנו אתר/אפליקציה, שמאפשרת ללקוח להיכנס ולסמן את הדברים ההכרחיים עבורו, דברים שאסור שיהיו במנה, למשל ללא גלוטן, ללא בשר, ללא סויה, וכדומה. בעצם הפכנו את הסדר – במקום שלקוח יגיע למסעדה, ואז יחפש מנה שהוא יכול לאכול, דבר שלא תמיד יוכלו לענות לו עליה במדוייק – כאן הוא יכול להיכנס לאתר ולחפש מנה שקודם כל עומדת בסטנדרטים הבריאותיים-תזונתיים-דתיים-תרבותיים שלו. מייד בכניסה לאתר האינטרנט תמצאו עמוד ובו אייקונים של 28 קבוצות מזון, כל אחת מהווה רכיב מזון שידוע כאלרגני או כבעייתי לאוכלוסיות מסויימות – בשר חזיר לשומרי הכשרות למשל, או סוכר לסוכרתיים. כל אדם מסמן את הרכיבים הבעייתיים עבורו, ואז עולות ללקוח, בשמונה שפות שונות, רשימות מנות במסעדות ובבתי עסק שמתאימים לצרכיו. אפשר לסמן גם מה הערך הקלורי המקסימלי שתרצו במנה – כמה שומנים, פחמימות, נתרן ואפילו צבעי מאכל".
סלע מוסיף ומחדד: "אפשר לסמן לפי דת – יהודי, מוסלמי, הינדי. כל אדם בעל רגישות או טעם יכול לבחור לעצמו את המנה המתאימה לו, ורק אז לצאת מהבית".
בעלי העסקים יצטרפו בלית ברירה, אם הדרישה תבוא מהשטח
הקושי העיקרי המסתמן בהצלחת הפרויקט הוא שיתוף הפעולה ההכרחי של בעלי העסקים. הם מצידם, לא ממהרים להצטרף ליוזמתו של סלע: "נכון שאנחנו חייבים את שיתוף הפעולה שלהם", הוא מאשר, "ואני לא מתיימר לומר שהדרך שלנו קלה, אבל ציבור גדול זקוק למידע הזה. הדרישה חייבת לבוא מהשטח, והיא כבר מגיעה". לראיה מציג סלע את תפריט בית הקפה בו אנו יושבים, ובו מסומנות מנות טבעוניות ודלות השומן. "יש פה התחלה של מגמה", הוא ממשיך, "אנשים דורשים את זה, ובעלי העסקים מתחילים להבין שהם חייבים להיענות. אנחנו לוקחים את זה צעד אחד קדימה". ברשימת בעלי העסקים שכבר נכנסו לאתר ותפריטם מקוטלג לפי מרכיביו ופוטנציאל האלרגיה שלהם ניתן למצוא כבר רשתות גדולות כמו 'אילן'ס', 'אל גאוצ'ו', מסעדתו של השף ניר צוק, קונדיטוריות שונות, ומספר חברות קייטרינג ויצרני מזון, רובם מאזור תל אביב והמרכז.
אתה צופה שבעלי עסקים נוספים, לא רק מאזור תל אביב, יצטרפו לפרויקט?
"אני יודע שיש הרבה סקפטיים, ואני יודע שהדרך לא תהיה סלולה, קשה לשנות עולמות. זה נושא תובעני שגם ממשלות נכשלו בו, אבל אם הדרישה תגיע מהשטח יותר ויותר עסקים יבינו במהרה שאין להם ברירה אלא להצטרף ולתת לציבור את המידע, אחרת הוא יצביע ברגליים. לכל מי שבכל זאת מפקפק אני מזכיר את המדד הירוק לרכב. הייתי בעבר חבר בוועדה הבין-ממשלתית שהחליטה לקדם 'מדד ירוק' לכלי רכב לפי סטטוס זיהום האוויר שהם יוצרים. גם אז הייתה המון סקפטיות, בעיקר מצד יצרני הרכבים, בסופו של דבר המדד נקבע והיום כל סוכנות רכב מציגה את הנתונים הללו ומעודדת צרכנים לרכוש רכבים שהם ידידותיים יותר לסביבה. המסקנה היא שעם קצת רצון ועקשנות זה כן יעבוד".
אף בעל עסק במודיעין לא קפץ עדיין על העגלה
"אני באופן אישי", מצטרף בלוז לשיחה, "אלרגי לקיווי, ושונא דגים. בעיה שהופכת לקשה במיוחד במסעדות מחוץ לישראל. האפשרות הזו, להיכנס לאתר או לאפליקציה ולחפש לי מסעדה שבה אמצא מנה שאין שום סיכוי שדג נגע בה, היא הייחוד שלנו. זה יכול להיות גם עניין של דיאטה, שכולנו תמיד נמצאים בה – אם אני יכול לסנן לי מראש מנות שהן דלות שומן או ללא סוכר, זה משפר איכות חיים, ועבור חלק מהאנשים דבר שאי אפשר להתפשר עליו". בעיר מגוריו, מודיעין, בלוז עדיין אינו יכול להשתמש באפליקציה החדשה. אף בעל עסק במודיעין עדיין לא קפץ על העגלה. "תושבי מודיעין הם אנשים בעלי מודעות גבוהה למזון", ממשיך סלע, "בעיקר בעלי האלרגיות השונות והטבעונים.
בלוז. הבעיה קשה במסעדות מחוץ לישראל
יש מסעדות שכבר אימצו את ימי שני ללא בשר למשל, וגם זו קטגוריה שמופיעה אצלנו באתר, כך שהצורך בהחלט קיים כאן. זה לא שירות שמיועד רק לרשתות או למסעדות, גם דוכן פלאפל יכול לפנות אלינו ולהיכנס לאתר ולרשימה".
גם חכמים
בשבועות האחרונים החל האתר לתפוס תאוצה גם בעולם העסקים והטכנולוגיה, וסומן כאחד הסטארט-אפים הבולטים לשנת 2013. "הגענו לשלב חצי הגמר בתחרות 'כלכליסט' לסטארט-אפים", מדווח בלוז, "ונהיה בין עשרים המציגים בוועידת 'מובייל 2014' שמתקיימת בחסות גורמים רציניים וחברות גדולות בתחום ההיי-טק".
המיזם עסקי ורווחי?
"זה מיזם כלכלי-עסקי", מסביר סלע, "אבל הוא לא נבע מצורך לעשות כסף, אלא לתת מענה לציבור זקוק למידע הזה". "אין לנו שום כוונה לעשות כאן אקזיט מהיר", ממשיך בלוז, "הציבור לא ישלם על המידע באתר הזה, ואנחנו לא מתיימרים להיות 'ווייז' הבאים", הוא מוסיף בחיוך, "אבל המטרה היא בהחלט לשנות תפיסת עולם, ולסייע לציבור רחב שכרגע אין לו מענה".
החלום הוא להיות בינלאומיים?
"זו בהחלט המגמה", מאשרים השניים. "כרגע האתר קיים בשמונה שפות שונות, כולל ערבית, ואם פעם יהיה שלום עם לבנון אני בהחלט רואה מצב בו ישראלי בתל אביב יחפש באמצעות 'ויואיט' חומוסייה בלבנון שמגישה מנות ללא פול או ביצה. השלום בין סין לארה"ב", מסכם סלע בחיוך, "הרי התחיל ממשחק פינג-פונג, אז למה שהשלום בינינו לבין מדינות ערב לא יתחיל בצלחת?".
