כיצד מצליחים לדחוס ספר עב כרס להצגה בת שעתיים וקצת מבלי לאבד את העומק? את הפלא הזה עשו בחוכמה רבה שחר פנקס, אילן רונן והקאסט המשובח בהצגה הנפלאה "לבד בברלין" שנצרבת בנשמה ומותירה רושם עז.

את הרב המכר "לבד בברלין" עליו מבוססת ההצגה כתב הנס פאלאדה, שם העט של רודולף דיטצן, סופר גרמני מוערך שחי בתקופת השלטון הנאצי. הוא זה שכתב גם את "איש קטן, מה עכשיו", שעובד לסרט הוליוודי. כשנודע לנאצים שהסרט הופק על ידי יהודי, נאסר על פאלאדה, למכור את זכויות תרגום יצירותיו. פלאדה גם נעצר על ידי הגסטפו כשסירב להצטרף למפלגה הנאצית, ולאחר שחרורו בתקופה הזו היה מוזמן לעיתים קרובות ל"שיחות" בנוגע לכתיבתו. בניגוד לאנשי רוח גרמניים אחרים סירב פאלאדה לברוח למקום בטוח, ושילם על כך מחיר אישי, כשנשלח לבית מחסה ל"פושעים חולי נפש". בתום המלחמה שוחרר אבל נותר שבר כלי. אחד מחבריו, משורר שהתמנה לשר התרבות של מזרח גרמניה, עזר לו להחלים באמצעות הכתיבה, והפקיד בידו תיק שנמצא בין תעודות הגסטפו, על זוג ממעמד הפועלים שמרד בנאצים. תוך 24 ימים בלבד בהתבסס על המסמכים שקיבל כתב את הספר "לבד בברלין". שבועות מספר לפני שהספר ראה אור הוא נפטר. 

גיבורי העלילה הם בני הזוג אנה ואוטו קוונגל (נורמן עיסא ואסנת פישמן) שאיבדו את בנם במלחמה, והחליטו לצאת נגד השלטון הנאצי באמצעות הפצת גלויות עם מסרים הקוראים להתנגדות. כך קיוו להגיע אל תושבי ברלין ולשנות את המציאות. אלא שרוב הגלויות נתפסות על ידי הגסטפו, שדלק  אחר המפיצים. בני הזוג נתפסים, נשלחים לכלא, ונדונים למוות. קוונגל מוצא להורג, ואנה נהרגת בתא הכלא בהפצצה אווירית.

בגדול זוהי הצגה על פחד גדול שמשתק ומחלחל לכל פינה. באלמנטים התיאטרליים המון דפיקות מאיימות בדלת, ולא מעט דפיקות לב.  הניכור, החשדנות והטרור שזרע השלטון הנאצי בקרב תושבי גרמניה, שניסו לקיים שגרת חיים כלשהי, מועברת לבמה כמיקרוקוסמוס שמתקיים בבניין אחד באחת השכונות בברלין – מרקם אנושי הכולל דיירים המנסים בעיקר לשרוד. העיצוב המינימליסטי בחלקה הראשון של ההצגה, ממקם את דיירי הבניין בשורה אחת של כסאות. שונים אבל דומים. לכיסאות הללו שימושים רבים, אבל המינימליזם הזה חזק ומעצים עוד יותר את המשחק המצוין של השחקנים.

החלק השני של ההצגה הוא הרבה יותר תנועתי ומתקיימים בו מרדפים ובריחות. הקוליסות שעל הבמה זזות, ובכל פעם מותירות פתח אחד (מעין קלוז אפ) להתרחשות, ויוצרות ביחד עם קטעי וידיאו והתאורה של אור וחושך אפקטים מרשימים.

הניכור בין הדמויות, החשדנות, הפחד והמציצנות, מובעים באמצעות דיאלוגים קצרים בין הדמויות שגם פונות לקהל במונולוג. הפחד שמשתק נמצא כל הזמן באוויר. כולם רוצים לשרוד, ואלא שמנסים להרים ראש ולהתנגד רדופים לא רק על ידי המשטר אלא גם עלי ידי סביבתם. אחת הדמויות המפתיעות היא של החוקר הנאצי אשריך (בגילומו הנפלא של תומר שרון), שכדי לרצות את מפקדו מגיע למצב שהוא רוצח את אחד הנחקרים, אבל בסופו של דבר הפחד משתק גם אותו ואולי גם קמצוץ של מצפון גורם לו לאבד את חייו. גיבורי המחזה נורמן עיסא ואסנת פישמן, מצליחים לזעוק את זעקת ההורים השכולים, ולהיכנס ללב במשחק נקי ונטול מניירות. גם עבודת הצוות של שורת השחקנים הארוכה מבלי לפרט את כולם ראויה לציון לשבח. שורה תחתונה: עיבוד תיאטרלי נהדר שמותיר רושם חזק מסיפור אנושי קטן.  

לבד בברלין

מאת הנס פאלאדה, עיבוד שחר פנקס, בימוי אילן רונן. שחקנים: נורמן עיסא, אסנת פישמן, תומר שרון, דוית גביש, אורי הוכמן, בן יוסיפוביץ', נעם פרנק, אורי אברהמי, רותם קינן, לאה גלפנשטיין, מיכאל כורש, פיני קידרון, רינת מטטוב, אלכס קרול, עמי סמולרצ'יק. הפקה תיאטרון הבימה.