ההפקה החדשה של המחזמר "אוויטה" בהפקת תיאטרון הבימה, אינה חפה מכמה בעיות, אבל הן מתגמדות ומטשטשות נוכח הסך השלם שגורם להנאה צרופה. סיפורה של אווה פרון שכבשה את העם הארגנטינאי, מועבר בשירה רצופה (ממש כמו באופרה), במשחק אמין, ובכוריאוגרפיה הממלאת את הבמה בקצב רב ובתנועה.

"אוויטה" התחילה כאלבום אופרת רוק ב-1976 עם הלהיט ‘אל נא תבכי ארגנטינה’ שכבש את העולם. אחר כך הגיע המחזמר שתורגם תחילה בלונדון, נחת בברוודוי, ורץ בכל העולם. והיתה כמובן גם "מדונה" שנכנסה לנעלי אוויטה בסרט שהפך מיד ללהיט קולנועי. אצלנו זכורה בעיקר ההפקה המוצלחת מ-1990 בכיכובם של ריקי גל ואלי גורשטיין.

דמותה של אווה פרון שנויה במחלוקת. האשה האמביציונית שפילסה את דרכה מהמעמד הנמוך בארגנטינה לצמרת עברה גם דרך חדר המיטות של גברים בעלי כוח והשפעה. ב-1945 היא נישאה בחשאי לקולונל חואן דומינגו פרון, ושנה אחר כך הוא נבחר לנשיא ארגנטינה והיא הפכה לאשה נערצת בקרב העם הודות למסעות יחסי הציבור שהיא ערכה בארגנטינה וברחבי העולם. בין הישגיה: חוק זכות הבחירה לנשים אותו היא הצליחה לקדם והקמת קרן אווה פרון שסייעה לעניים, פעילות שמצד אחד העלתה נגדה האשמות למעילה ומצד שני חיזקה את מעמדה והעלתה את קרנה בקרב העם. ב-1951 מועלית אפילו הצעה שהיא תרוץ למשרת סגן נשיא, במסע הבחירות של פרון, אך בשל לחץ מצד הצבא היא הסירה את מועמדותה. זמן קצר אחר כך היא לוקה בסרטן צוואר הרחם, וביולי 1952 הולכת לעולמה. אוויטה נותרת דמות מוערצת ואהובה, והופכת לאייקון ולסמל בארגנטינה.

כחסידת אומות מחזות הזמר, הדרישות שלי הן די צנועות: שחקנים סבירים בתנאי שרמת השירה שלהם גבוהה. כי בסופו של ערב, לחלק המוזיקלי יש ערך רב. זאת גם כנראה הסיבה שמלהקי תיאטרון נוטים לשבץ במחזות זמר רבים זמרים מהשורה הראשונה (על הדרך זוכים גם לבאז ורייטינג). כך שהבחירה בריקי גל הנפלאה (אז) או בשירי מימון היום היא מוצדקת ביותר. למרות שלעיתים חסרה למימון הכריזמטיות של אוויטה, ושבעיצוב הדמות מתקבלת אשה חד צדדית רודפת בצע, הרי שעדיין מימון במימדי גופה הקטנים וקולה הענק, מגשרת על הפער ונותנת שואו מרהיב בשילוב תנועה וריקוד.  וכשהיא שרה כאווה פרון "זהו תפקיד חיי, ואין טובה ממני לתפקיד" היא לחלוטין משכנעת אותנו בבחירה בה לתפקיד.

גם רן דנקר, המספר, שמופיע בדמות המהפכן צ'ה גאוורה, ומשמש כמי שמלגלג ומבקר את פעולותיה של אוה פרון, ואף חושף את מניעיה האישיים ואת השחיתות השלטונית, עומד לגמרי במשימה. בצניעות שלו הוא כובש את הבמה, לא רק בשירה טובה אלא גם במשחק טבעי ומשכנע. החוליה החלשה בין שלושת הגיבורים הראשיים הוא אקי אבני בתפקיד חואן פרון, שנופל ברמת השירה שהציבו השניים, וחבל.

כמו ששואו אמיתי צריך להיות משה קפטן שמנצח על ההפקה הנוצצת מביא אותה בגדול. תלבושות מושקעות, תפאורה מצויינת (עם רגע  השיא בו חלק מהמרפסת הידועה נמשך לקדמת הבמה, ומימון שרה את הלהיט "אל נא תבכי ארגנטינה"), עשרות רקדנים ושחקנים שממלאים בצבע את הבמה, מוזיקה, ושירה צלולה של גבירה שאינה נפסקת לרגע. שורה תחתונה: מחזמר מושקע ונוצץ שבו אוויטה מימון המקומית נותנת את הקול ובגדול.

אוויטה

נוסח עברי: דניאל אפרת, בימוי משה קפטן, שחקנים: שירי מימון, רן דנקר, אקי אבני, רפי ויינשטוק, רויטל זלצמן ועוד.הפקת תיאטרון הבימה.