קיימת כיום הרבה צביעות והתייפייפות בקרב פוליטיקאים ואנשי ציבור שרוכבים על גב הקהילה הגאה במטרה לייצר הון ציבורי, יש לא מעט אנשים חשוכים שסובלים מהומופוביה קשה וגם לא חסרים שליסלים וויינשטנים שיוצאים בגלוי ובאלימות נגד הקהילה הלהטב"ית. כך שהקומדיה "לצאת מהארון" שעוסקת בסטיגמות ובמוסכמות החברתיות הללו נוחתת על קרקע פורייה.
מרבית ההצגות שעוסקות בנושא הן בז'אנר הקומדיה, והומוסקסואל הוא לרוב טיפוס מוחצן, מוגזם בלבוש, בדיבור ובשלל סממנים חיצוניים, סוג של ליצן חצר אם תרצו. ולמה? כי הסטיגמות חזקות מכל ועדיין נותנות את הטון. גם בפארסה המוצלחת הזאת של המחזאי הצרפתי פרנסיס ובר (שכתב את התסריט ל"כלוב העליזים" סרט שזיכה אותו בפרס גלובוס הזהב), העניין הסטיגמתי חזק אבל הוא עובד ב"הפוך על הפוך", ובעצם מצליח להעביר בהרבה הומור וחן את התחושה המזוייפת של החברה (גם שלנו) שמחשיבה עצמה כנאורה אבל תקועה עם הסטיגמות ונגועה בהומופוביה.
הקומדיה ממוקמת בזמן בו אנשים היו צריכים להסתיר את זהותם המינית, כדי לא לאבד את מקום עבודתם. זמן שלגמרי לא פג מהעולם. גיבור המחזה פיניון (יניב בטון) הוא סוג של לוזר (פיניון בצרפתי פירושו "לא יוצלח"). אשתו זורקת אותו, ובמקביל הוא גם מקבל הודעת פיטורין מעבודתו כחשב כספים. בייאושו הוא מנסה לקפוץ מהחלון, אלא שאז שכנו החדש בלון (דב נבון), הומו ותיק ובעל ניסיון, מונע זאת ממנו ומציע לו להתחזות להומוסקסואל בהנחה שהבוס שלו יחשוב שזה לא פוליטיקל קורקט לפטר עובד בחברה שמתפרנסת מייצור קונדומים. מכאן זה מתגלגל לקומדיית מצבים משעשעת ביותר (ששיאה במצעד הגאוה) מתוזמנת היטב, ומשוחקת נפלא על ידי קאסט משובח שאותו מוביל בגאוה יניב בטון.
בניגוד לפארסות הרבות שלסלפסטיק ולשלל דלתות תפקיד נרחב, כאן מתרחשת העלילה על במה מודולרית בעלת שני מרחבים מקבילים: המשרד והבית של פיניון. השינוי הזה יוצר רעננות ומאפשר זרימה, ומעברים קלילים ומתוחכמים בין הדמויות. התרגום של אלי ביזיוואוי קולח ושנון, והבימוי של אלון אופיר הוא רגיש ומבריק. כמובן שגם לליהוק המוצלח של שחקנים חלק בהצלחה: בראשם כאמור יניב ביטון שמצליח ליצור דמות קומית, אנושית ונוגעת שקל להתאהב בה מהרגע הראשון. דב נבון שמגלם את בלון ההומו, הפעם נחלץ מדמותו של הלוזר, ולא צריך הרבה כדי לגרום לנו לצחוק. האינטונציה, שפת הגוף והקול הזה שמתלבשים כמו כפפה לגילום תפקידו כהומו מבוגר, שניסיון חייו הופך אותו ליודע דבר. גם חי מאור נפלא בתפקיד סנטיני ומצליח ליצור דמות אנושית למרות שהוא רעשן ומוחצן. מהומופוב מוגזם הוא הופך להומו מוצהר ואת הדרך הוא עושה בהרבה רעש וצלצולים, שמספקים רגעים קומיים מוצלחים. בתפקידים משניים בולטת מיכל שטמלר מנהלת הכספים המפוכחת, שעוברת שינוי בהצגה, ויש גם את דימה שבנצ'קו בכמה תפקידים קטנים ומזעריים, ובמופע בלתי נשכח של ריקוד (שהתחיל על עמוד באכסדרת התיאטרון) במצעד הגאווה.
שורה תחתונה: הנושא אולי נדוש, אבל הטיפול המעולה הופך את הפארסה הזאת לשעה וחצי של צחוק משחרר שמאחוריו מסתתר עצב רב.
לצאת מהארון
מאת: פרנסיס ובר. תרגום: אלי ביז'אווי, בימוי: אלון אופיר, שחקנים: יניב ביטון, מאיה בכובסקי, עמי ויינברג, רועי ויינברג, חי מאור, דב נבון, דימה שבצ'נקו, ומכיל שטמפלר, תיאטרון בית ליסין
בתמונה. דב נבון ויניב ביטון (צילום יח"צ)