המאהב: מאת א.ב יהושע. עיבוד: שחר פנקס, בימוי שיר גולדברג, שחקנים: יגאל שדה, אסנת פישמן, רן דנקר, הילה שלו, דבורה קידר/שושה גורן, שפי מרציאנו, עמוס בוארון, עודד אהרליך, רותם בלוטניק. הפקה תיאטרון הבימה.

המאהב של א.ב יהושע הוא אחד הרומנים הנפלאים (תורגם ל-23 שפות), שהותיר עלי ועל רבבות ישראלים חותם במשך שנים, ולכן הפגישה עם גיבורי נעוריי, אדם, אסיה, נעים, גבריאל ודאפי, היתה מלאת ציפיה. זה ידוע שכמעט בלתי אפשרי לשחזר הצלחה של ספר לקולנוע ולתיאטרון. ולא בגלל חוסר יצירתיות, אלא בגין חוסר היכולות להעמיק כראוי בדמויות מפותלות בפרק זמן מוקצב, ועוד יותר בגלל ה"מאבק" עם הדמיון האישי שמאפשר לקוראים דרור בהשוואה למדיום ויזואלי.

ההפקה של תיאטרון הבימה בבימוי של שירי גולדברג מחד גיסא אכן נופלת בכך שאינה מצליחה לקלף את הרבדים הנפשיים של הדמויות המסובכות, ולעקוב אחר ההתפתחות האישית שכל אחת מהן עוברת. אבל מאידך מצליחה לתאר יפה את  האווירה של אותה תקופה ושל אותו רומן שנחרט עמוק  בשנות השבעים.

כמו בספר גם על הבמה מתפתחת העלילה באמצעות מונולוגים, המתארים את מחשבותיהם ומעשיהם של הדמויות  מנקודת ראותן האישית. הימים הם תקופת מלחמת יום הכיפורים ואחריה, מלחמה טראומטית שערערה את השאננות הישראלית וגרמה זעזוע לכל המערכת הצבאית והפוליטית.

הסיפור מתמקד במשפחה חיפאית: אדם (יגאל שדה) בעל מוסך, אשתו אסיה (אסנת פישמן) ובתם המתבגרת דאפי (הילה שליו). בעידודו הסמוי של אדם נכנסים למשפחה שני מאהבים: גבריאל (רן דנקר), ישראלי לשעבר שהגיע מצרפת לקבל את ירושת סבתו, ומנהל רומן עם אשתו אסיה, ונעים (שפי מרציאנו), נער ערבי עובד מוסך שאדם מגייסו לחיפושים אחר גבריאל במכונית מוריס ישנה, המתאהב בבת דאפי. רק אחרי חיפושים של חודשים נפתרת חידת היעלמותו של גבריאל שברח מהמלחמה והסתתר בקהילה חסידית בירושלים.

עיצוב הבמה הצנוע, מעביר היטב את האווירה של אז והשימוש של חלקי מכונית מפורקת שהופכת למכונית "נושמת" בעזרת השחקנים הוא דימוי מוצלח להתפוררות החברה הישראלית בעקבות המלחמה. גם התלבושות משקפות היטב את התקופה. והנה הגענו למשחק.

רן דנקר, יגאל שדה, אסנת פישמן, שפי מרציאנו ודבורה קידר (כדוצ'ה סבתו של גבריאל), מרגשים ונוגעים. כל אחד בדרכו משכנע. חבל שזה לא קורה עם הילה שלו כדאפי, שלא מצליחה להציג דמות אמינה. בגדול יש פה ושם עוד כמה סצינות שאינן עוברות היטב כמו למשל ההורים הערביים שמשכנעים (ולא אותנו) את נעים לצאת לעבודה. אבל בשורה התחתונה מדובר בדרמה חשובה ונחמדה עם רגעים טובים, שמחזירה לימי התום האבודים.

(צילום יחצ)