מהו אותו רגע השבירה שגורם לנער (או לכל אדם), לקחת נשק ולרסס את חבריו? המחזה "פאנק רוק" של סיימון סטיבנס שמצליח בבריטניה, ועלה על במת הקאמרי, מתאר את התהליך הבלתי נתפס הזה באופן משכנע ובלי התייפייפות. העוצמה של הדרמה הקשה הזו הוא ביכולת להציג את הסיפור נטו: מבלי להטיף, מבלי לחפש אשמים, ומבלי להאכיל בכפית את המסרים והלקחים.

האלימות שמתרחשת בין כתלי ספריית בית הספר במחזה, אינה שונה ממה שקורה בבתי ספר רבים בארץ ובעולם. אלא שכאן בהשפעת הטבח המזעזע בתיכון קולומביין (בו שני תלמידים ירו והרגו 12 תלמידים ומורה), זה גם נגמר ברצח. הסיפור הוא על קבוצת שמיניסטים העומדת לפני בחינות הבגרות. כל אחד מהם מייצג בן נוער טיפוסי:  בנט (אודי רוטשילד) הוא ה"ערס" השולט, מלך הכיתה, סוג של פסיכופט עם חוקים מוזרים, שמתעלל בכולם ובעיקר בתלמיד החנון גם כדי לכסות על הזהות המינית הלא סגורה שלו. חברתו סיסי (אילנה באואר) בעלת הגוף המושלם סובלת מבעיות של הפרעות אכילה. ללילי (רונה לי שמעון) התלמידה החדשה שמגיעה לכיתה ומסעירה את הרוחות, יש סוג של הפרעה נפשית והיא פוגעת בעצמה (על ידי כוויות בזרוע) כדי לחוש כאב פיזי במקום נפשי, ניקולס (יפתח אופיר( עסוק בלפתח שרירים מרשימים, אבל לא כל כך יודע איך להתחיל עם בנות. צ'דוויק (יובל סגל) הוא החנון הקורבן – גאון, חסר ניסיון מיני, שהפך לשק חבטות והתעללויות. טניה (כנרת לימוני) היא זאת שמנסה לפייס בין כולם ומפנטזת על המורה שלה. וויליאם (דן שפירא), נער שקט ורגיש, קצת אאוט סיידר, שהופך עם הזמן לפצצה מתקתקת. הוא מסוכסך עם עצמו, חשדן, חי בעולם של שקרים, ומתקשה להשלים עם מה שהוא רואה בכיתה. לבסוף הוא נכנס למצב פסיכוטי הגורם לו לרצוח בדם קר את חבריו.   

המחזה, שבנוי כיומן אירועים (ומלווה בקטעי וידיאו ארט מעולים)  מתאר בהדרגתיות את השתלשלות העניינים, כאמור, בלי הטפות מוסר. אבל גם כך, המסר של היעדר הסמכות ההורית או החינוכית בתקופה המסעירה ביותר של בני הנוער זועק לשמיים. בני הנוער שטופי ההורמונים, שעבורם זוהי תקופה קריטית לגיבוש זהותם העצמית, מתמודדים עם לחצים של לימודים, תחרותיות, מקובלות חברתית, אהבות, קשרים בין הורים, אהבות, סמים ועוד, ואין באמת אף אחד שרואה ושומע. סערת הרגשות מתפרצת כהר געש  בדרך של אלימות בלתי נשלטת.

דן שפירא, בעל הקילומטרז' המפואר בתפקידים ראשים (במחזות כמו זוהר, מייק ברנט, רומיאו ויוליה, אקווס ועוד), עושה כאן עבודה נהדרת, ומצליח להעביר את הדמות המתוסבכת של וויליאם באופן מדוייק ומשכנע. הטירוף, שהוביל אותו למעשה הטרגי, הוא לא משהו שניתן היה לראות קודם. אף אחד לא יכל להעלות על הדעת מה מתחולל במוחו או במוחם של אותם נערים שרצחו ללא הבחנה תלמידים בהתקף פסיכוטי. גם בסוף ההצגה כשהוא יושב מול הפסיכיאטר, הוא מצליח להעביר את התחושה הזאת שטירוף זה משהו, בלתי נשלט, שיכול לקרות לכל מי שמגיע למצבים קיצוניים של לחץ נפשי.

לצדו של שפירא עומדים שחקנים צעירים יחסית, בהם רונה לי שמעון, שהפעם לא נזקקה לכישורי הריקוד שלה, ועדיין מפגינה נוכחות בימתית ומשחק מאופק יפה ורגיש. ויש גם את כנרת לימוני המתוקה (שעושה גם תפקיד מעולה ב"חברות הכי טובות"), אודי רוטשילד שנכנס לנעליו של בנט האלים בצורה יפה ועזרא דגן בתפקיד קטן אבל משמעותי של הפסיכיאטר ד"ר הארווי, המציג את הניכור בין המבוגרים לבני הנוער, כאשר הוא מבקש מוויליאם לענות על סדרת שאלונים בנאלית, במקום לנסות להתקרב אליו באמת.

שורה תחתונה: מחזה נוגע ומרגש, בבימוי טוב ומשחק משכנע, שמעתיק את המציאות לבמה, ולא נותן מנוח. מן הסתם, חובה שיוצג בפני קהלים של בני נוער בבתי ספר. ספק אם זה יעצור את פרץ האלימות בקרב בני נוער, ההולך ומתרחב, אבל הוא בהחלט מעורר מחשבות על איך הגענו הלום.

פאנק רוק

מחזאי: סיימון סטיבנס, בימוי משה קפטן, תרגום: דניאל אפרת, שחקנים: יפתח אופיר, אילנה באואר, עזרא דגן, כנרת לימוני, יובל סגל, אודי רוטשילד, רונה לי שמעון, דן שפירא. הפקה תיאטרון הקאמרי.