החייל האמיץ שווייק, גיבור הרומן הסאטירי המופלא של הסופר הצ'כי ירוסלב האשק,  עולה שוב על בימת הבימה (בשיתוף תיאטרון חיפה), ומצליח להפיח חיים חדשים בדמות המשעשעת של שוויק שהפכה לסמל החייל קטן, ה"יסמאן", שמוכן בהכנעה לבצע כל הוראה שניתנת לו גם אם היא נשמעת אבסורדית לחלוטין.

המחזה (שפורסם לראשונה ב-1923) מגולל את עלילותיו של סוחר הכלבים יוזף שווייק (אבי קושניר), היוצא מביתו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בדרכו לשדה הקרב. דרך עיניו התמימות ומעשיו הנאיביים לכאורה, נמתחת ביקורת חריפה על הכנסייה הקתולית, הצבא, הביורוקרטיה, המונארכיה האוסטרו-הונגרית והטבח חסר התוחלת שבמלחמה. שוויק הוא האידיוט המושלם או השוטה המוסמך (כמו שקבעה הוועדה הרפואית שבדקה אותו), שמסתגל לכל מצב, אבל למעשה רק בדרך של כניעה מצליח לשרוד בעולם המטורף שמסביבו.

יוסף אל-דרור (עיבוד) ומשה נאור (בימוי) יצרו מחזה קצבי הזורם מאפיזודה אחת לשנייה באופן משעשע, עקבי וקולח (אם כי גם כאן, כמו שקורה בהצגות רבות, המחצית הראשונה עולה על השנייה), ועם מגוון סיטואציות אבסורדיות והגיוניות כאחד, שמעצימות את דמותו של שוויק.

הליהוק של קושניר כחייל האמיץ – יושב עליו נהדר. הוא מצליח באופן טבעי לזרם עם הדמות, ומגלם בחינניות רבה את האידיוט התמים שמצליח בתחבולותיו לשגע את כולם, להסתבך ולסבך, ולעמוד בעקביות  על המוטו "שהוא אף פעם לא משקר".

קל ללכת שבי אחרי קושניר, בעל הכוונות הטובות, עם הביצוע הקלוקל. שוויק בגילומו, היא אינה דמות מופרעת לחלוטין, ודווקא האיזון הזה בין התמימות לתחמנות, גורם להאמין לו ולהתאהב בו יותר. הנוכחות הבימתית של קושניר היא גם כזאת, שהוא מורגש מאוד כשהוא לא על הבמה. אין ספק שזה מאפיל על יתר השחקנים בהצגה, ועדיין ראוי לציין את משחקם המשובח של נתי רביץ (כסרן לוקאש), אורי הוכמן (ככומר), עמי סמולרצי'ק (במגוון תפקידים) וריקי בליך (כקאטי ועוד יותר מוצלחת כאישה ההונגריה). לעומת זאת, המבטא של ג'אסן עבאס (במיוחד כשגילם את הקולונל שרדר האוסטרי), מפריע לו ליצור דמות אמינה, וחבל.

המחצית השנייה, המתרחשת ברובה בחזית הקרב, מחלצת פחות רגעים משעשעים ויותר אמירות נוקבות על התנהלות שליטים וגנרלים צבאיים השולחים את חייליהם לשדות הקטל ללא שום תוחלת. שוויק שמתנדב למשימת התאבדות, ולבסוף מועמד לתלייה באשמת בגידה לצבא הרוסי, ניצל בדקה התשעים, לא בגלל שהשפיות חזרה לעולם, אלא הודות לטיימניג מוצלח של סיום המלחמה. כשיוצאים מההצגה עם אקורד סיום אבסורדי שמשאיר את החיים בידי המזל, וחוזר על עצמו לאורך דפי ההיסטוריה, נותר רק לייחל שלא נדע עוד מלחמה. כי לטמטום אין גבול.

צילום: יחצ