חתיכת הימור לקחו בהבימה כשהחליטו למרות המצב הלא מזהיר בקופתם, להעלות את המחזמר "עלובי החיים" שלא רק הצריך השקעה כספית ענקית אלא גם צריך היה להוכיח עצמו ולעמוד ברף ציפיות גבוה, במיוחד נוכח הפקת השלאגר שעלתה בקאמרי לפני שנים. למרבה הפלא והשמחה, החששות התפוגגו ופינו מקום להורדת הכובע בפני היוצרים והשחקנים, שהצליחו להעמיד את אחד ממחזות הזמר המשובחים והמרשימים ביותר שנראו כאן לאחרונה.

האתגרים בהעלאת הסיפור המבוסס על רומן עב הכרס של ויקטור הוגו הם רבים. מדובר בסיפור קשה לעיכול שיש בו לא מעט אלימות, מוות, עוני, סבל, יתמות: חיים במיץ של הזבל, כך שבניגוד למחזות זמר שונים אין בו כמעט פאן (פרט לכמה אתנחתות קומיות של בעלי הפונדק). אולם למרות שעברו מאות שנים מאז נכתב, ניתן בקלות למצוא רלוונטיות לסיפור שעוסק במרד הקיומי של העם נגד השלטון.

הסיפור מתרחש במאה ה-19 על רקע המרד החברתי בצרפת, ומספר את סיפורו של ז'אן ולז'אן (אמיר דדון) האסיר, שמשתחרר אחרי 19 שנים מהכלא והעבר ממשיך לרדוף אותו כל חייו. תחת זהות בדוייה ולז'אן מנסה להשתקם. הוא הופך לראש עיריית מונטריי, ופוגש את פאנטין (מירי מסיקה) אם חד הורית לילדה קטנה, שפוטרה בשל כך מעבודתה במפעל ונזרקה לרחוב. לפני מותה הוא מבטיח לה לשמור על בתה קוזט (טל ברגמן). הוא יוצא לחפש אחרי קוזט ומוצא אותה בפונדק השייך לבני הזוג טנארדייה (אבי קושניר ומיקי קם), המתעללים בילדה. ולז'אן משלם להם כסף רב ולוקח את קוזט לגדול בצל קורתו,  אולם הוא ממשיך להיות רדוף על ידי קצין המשטרה ז'אבר (יגאל שדה) שעושה הכל כדי להחזירו לכלא. בתוך הסיפור  יש גם את משולש האהבה בין קוזט, אפונין (רוני דלומי) ומריוס הסטודנט (הראל סקעת), שנגמר במוות מחד והפי אנד מאידך. 

הספר הקלאסי של הוגו שזכה לשלל עיבודים עולמיים כולל עיבודים לילדים, סרט קולנוע (מ-2012 עם יו ג'קמן ואן האת'אווי) ושתי הפקות ארציות (הראשונה ב-1987 בקאמרי, והשנייה ב-1999 במשכן לאמנויות הבמה, שבשתיהן כיכב דודו פישר) נוצר לראשונה בפריז על ידי אלן בובליל והמוזיקאי קלוד-מישל שנברג. ההפקה הנוכחית של הבימה היא ללא ספק המושקעת בין אלו שנראו על במותינו. היא כוללת קאסט ענק של שחקנים (לכל התפקידים הראשיים יש מחליפים) צעירים, מבוגרים, ילדים, וכמה זמרים מהשורה הראשונה. המחזמר כולו מבוצע כאופרה. השחקנים נדרשים לשיר את כל הטקסטים והם מפגינים יכולות מוזיקליות גבוהות. רב החובל של התיאטרון, משה קפטן, שביים להבימה גם את הלהיט הקופתי האחרון "גבירתי הנאוה", מצליח שוב כבמטה קסמים להפוך שלוש שעות של מחזה "כבד" לחוויה נטולת זמן. העוצמה של ההפקה הנוכחית אינו בהצגת הסיפור עצמו אלא בחלק המוזיקלי: בווקאליות המדהימה שכוללת כמה סולואים של שחקנים/זמרים שעומדים על במה ענקית וקולם מנסר את הדממה. אמיר דדון בתפקיד ז'אן ולז'אן הוא ליהוק לא פחות ממבריק. יש לו נוכחות בימתית מרשימה, הוא שר את הטקסטים בהמון רגש שעובר לקהל, והוא כובש מהרגע הראשון. גם יגאל שדה בתפקיד ז'אבר, השוטר שרודף את ולז'אן, מפגין יכולת שירה מופלאה בקולו העמוק ועוד יותר במשחק דרמטי מצוין. כל אחד מהזמרים המוכרים מירי מסיקה, רוני דלומי והראל סקעת משלבים את הניסיון המוזיקלי שלהם במשחק שלרוב נראה טבעי ומשכנע. אבי קושניר ומיקי קם בעלי הפונדק בתפקידים שתפורים עליהם, מכניסים המון צבע ורגעים קומיים קטנים שמאפשרים לנשום.

ויש עוד רכיבים שעושים את המחזמר הזה למשהו משהו. בראשם כאמור המוסיקה של יוסי בן נון (המנהל המוסיקלי) והתזמורת שלו, שהצליחו ליצור חוויה ווקאלית מיוחדת שתופסת ומהפנטת מהרגע הראשון. בנוסף, תפאורה מרשימה המשלבת קטעי וידאו ארט מוצלחים, ותלבושות אותנטיות שביחד מהוות במה ויזואלית עשירה ומורכבת.

שורה תחתונה: בעלילה ניתן אמנם למצוא נקודות תורפה בעיקר בחוסר פיתוח של הדמויות (בכל זאת ספר עב כרס שצומצם למחזה), אבל זה לא גורע מהמחזמר הזה לרגש ולהסב הנאה רבה: הרבה בזכות הווקאליות ויכולות השירה המדהימות, שגורמות לכל מה שמתרחש על הבמה לחוויה תיאטרלית נדירה. לכו לראות!

עלובי החיים

מאת אלן בובליל וקלוד-מישל שונברג, בימוי משה קפטן, תרגום: אהוד מנור, מנהל מוזיקלי יוסי בן נון. בין המשתתפים: אמיר דדון, יגאל שדה, מירי מסיקה, אבי קושניר, מיקי קם, הראל סקעת, רוני דלומי, טל סרגמן, עידו ברטל, נועם טלמון, רועי קקון, גיל קפטן ועוד. הפקה תיאטרון הבימה.