דמיינו לרגע את אזור מודיעין לפני שלושים שנה. עיר עדיין אין, הגבעות עומדות ריקות, בגרסתן הטבעיות, ועולם עשיר של חיי בר משוטט בהן. נשמע כמו גן עדן, אבל למציאות היו תכניות אחרות.

העיר קמה, ומהטבע הפראי של האזור, זה שבשנות השמונים עוד שוטטו בו זאבים, ננגסה עוד פיסה ועוד פיסה, עד למציאות של היום. ואם זה לא מספיק, בעוד שנתיים תחל בנייתה של השכונה הראשונה במסגרת שלב ב' של פיתוח העיר, ממערב לשכונת הכרמים, במה שיסמן את ההרס המוחלט הצפוי לנו בכל האזור שממערב למודיעין.

אז אלו הבשורות הרעות, אבל בינתיים, לפחות, יש עדיין נקודות באזור העיר בהן תוכלו להרגיש כאילו חזרתם בזמן כמה עשרות שנים אחורה, וליהנות מטבע כמעט בלתי מופרע ולטייל כמעט לבד בשטח.

החצר האחורית של גבעת שר

אחת מנקודות הטבע המוכרות והאהובות ביותר בעיר היא גבעת שר, אבל הפעם נמשיך ממנה למקומות פחות מוכרים, אבל לא פחות יפים. נתחיל את ההליכה מנקודת המוצא של השביל המוביל במעלה גבעת שר, בשדרות מנחם בגין ובערך מול בית הכנסת העתיק אום אל עומדן. המקום מסומן ומשולט, כך שלא צפויה לכם בעיה לאתר את נקודת היציאה.

על גבעת שר עצמה עוד נחזור ונדבר בהמשך, אבל בינתיים נכוון הלאה, דרומית אליה, אל עבר הגבעות המקיפות את נוף איילון ושעלבים. נעלה במעלה גבעת שר, אבל במקום לפנות שמאלה אל פסגתה נמשיך ישר, אל עבר שיפולי הגבעה. הדרך לשם היא לא בשבילים מסומנים, אבל כעת אין בעיית גישה. כאשר נגיע אל שיפולי הגבעה כבר ניתן לראות את הגבעות המקיפות אותה מדרום. נרד עד לשביל בתחתית גבעת שר ונגיע אל שביל מסודר שמימינו גדר בקר. נמשיך מעט מזרחה עד שנאתר את המעבר בגדר, ומשם נתחיל לטפס מעלה אל פסגת הגבעה, ממנה נשקף נוף מרהיב של שפלת החוף.

בסמוך לפסגת הגבעה נמצא שרידי יישוב, לא ברור מאיזו תקופה, כאשר הממצאים פזורים על כל השטח. מתקנים חקלאיים, טרסות עתיקות, כמות גדולה מאוד של בורות מים ופתחי מערכות מסתור ועוד. בקצה הצפוני של הגבעה, ממש מול גבעת שר ותחת עץ אלת המסטיק גדול במיוחד, מסתתרים שרידיו של קבר שייח שנוואני, כך על פי האתר "עמוד ענן", וממנו גם נשקף נוף ירוק ומרשים במיוחד של אזור פארק קנדה והרי ירושלים.

הכניסה קצת מסובכת וקשה בשל ענפי העץ שהתפשטו לכל עבר, אבל אם הילדים יהיו עקשניים במיוחד הם יצליחו להיכנס. 30 מטרים צפון-מערב משם ישנה מערכת מסתור היוצאת מבור מים, ואם תגיעו מצויידים בפנסים תוכלו לחקור גם אותה. עוד בפסגת הגבעה מטע זיתים שנראה ותיק מאוד, אותו מקיפה גדר שיחי צבר, שחלקם קיבלו צורה מוזרה עם השנים ומספקים למקום אווירה מסתורית.

ממטע הזיתים המגודר בשיחי צבר נמשיך מעט מזרחה, לכיוון שעלבים, ישר אל חורבת בית שנה. לפני למעלה מעשור, בעקבות מספר אירועי שוד עתיקות, איתרו הארכיאולוגים מספר מערכות של מחילות מסתור מרשימות מימי מרד בר כוכבא, בנוסף למערות קבורה. במקום התגלו גם חרסים רבים ושרידי כנסייה ביזנטית, כאשר על פי ההערכות מדובר ביישוב יהודי שהתקיים באזור בין ימי חורבן בית המקדש השני למרד בר כוכבא.

בסמוך לראש הגבעה, בשיפוליה המזרחיים (לכיוון גבעת שר), ישנם גם שרידים של כפר ערבי, שהתקיים במקום עוד במאה ה-16, ננטש ויושב מחדש מספר פעמים, עד שננטש במהלך מבצע "דני" במלחמת העצמאות בידי 240 תושביו.

ובחזרה לגבעת שר. הגבעה הצמודה לאזור שדרות מנחם בגין היא באמת אחת הנקודות האהובות על תושבי העיר, ובצדק גמור. אחרי לא מעט שנים בהן לא ביקרנו באתר והעדפנו לחפש נקודות פחות מוכרות, בדרך חזרה לרכב אנו מקדישים קצת זמן להתפעל מהאתר, סביבו צפויה להיבנות בשלב כלשהו שכונת גבעת שר.

הצד הדרומי-מזרחי של גבעת שר מלא במטעי זיתים המוקפים בטרסות מרשימות וגבוהות במיוחד, ועכשיו, עם האביב והעשבייה הירוקה, המראות מרשימים במיוחד. עוד בגבעה שלל שרידים ארכיאולוגיים, ממתקנים חקלאיים ומערות קבורה ועד לבורות מים ומערכות מסתור. גולת הכותרת, במיוחד לילדים, היא כמובן עץ החרוב הענק הגדל בפסגתה, על ענפיו המשתרכים לכל כיוון שפשוט מזמינים טיפוס. הילדים ייהנו לטפס, ולכם זאת נקודה מושלמת לקפה.

שוכני המערות של מודיעין

בגבעות הדרומיות, אחד האתרים המוכרים ביותר במודיעין, מצאנו גם נקודה פחות מוכרת, אבל מאוד מעניינת. מדובר על חורבת עג'נג'ול, ממנה לא נותר הרבה, אבל השרידים שנותרו מלמדים על חיים אחרים לגמרי מאלו שאנו מכירים כיום.

באתר זה התקיים עד למלחמת יום העצמאות כפר ערבי קטן, בו חיו כמה עשרות תושבים החל מסוף המאה ה-19 ועד למבצע דני, באמצע יולי 1948. בסקר ארכיאולוגי שנערך במקום בעבר נחשפו ממצאים מתקופת הברונזה התיכונה, כמו גם מימי הכיבוש הפרסי וימי החשמונאים, בנוסף לממצאים מתקופות מאוחרות יותר.

בכפר הקטן התגוררו אנשי חמולת אבו ג'וש, ובצדה הדרום-מערבי של החורבה נותרו עדיין שני קברים ערביים. כידוע, לאחר מלחמת העצמאות עבר קו הגבול בין ישראל לירדן ממש באזור זה, וכחלק מההסכם בין הצדדים הורשו 400 תושבי האזור הערביים (מהכפר עג'נג'ול והכפר חורבת בוירה (שאף הוא שכן באזור) לשוב אל בתיהם לאחר סיום הקרבות. פיצוץ בית משאבה בריטי באזור לטרון בידי אנשי הלגיון הירדני גרם לביטולו של ההסכם, והתושבים מעולם לא שבו אל בתיהם. על פי ההערכות, אותם תושבים היו בחלקם צאצאיהם של ה-אינגושים, לוחמים צ'צ'ניים שהגיעו לארץ עם כיבושה בידי האימפריה העות'מאנית במאה ה-16. אותם לוחמים מארצות הקווקז התיישבו לאחר כיבוש הארץ באזור לטרון ומודיעין, והתפרנסו מגביית מיסים מהעוברים ושבים שעשו את דרכם בדרך המחברת את יפו וירושלים.

כאמור, מהכפר הקטן ששכן כאן לא נותר הרבה. באזור ניתן למצוא כמה מערות קבורה, ככל הנראה מוקדמות יותר, בנוסף לשרידי טרסות מסיביות ומספר מתקנים חקלאיים. עם זאת, השרידים שנותרו מעניינים במיוחד. מדובר על מספר מערות טבעיות שהוסבו למגורים, כאשר קירות תמך נבנו בצמוד למערות, בנוסף לחלונות ודלתות. כך התגוררו חלק מהתושבים במערות משודרגות, פחות ממאה שנים אחורה בזמן.  מערות מגורים נוספות תוכלו למצוא בגבעה מדרום לאתר, בה נמצא גם "בור כרמים", השם שהעניקו מטיילים לבור מים עתיק אליו ניתן להיכנס לטבול באמצעות סולם שהוצב במקום.

הדרך לאתר, כצפוי, מרהיבה במיוחד בתקופה זו. פריחת האביב עדיין איתנו ברובה, ומקו הרכס עצמו נוכל להשקיף אל עמק איילון והרי ירושלים, ומקום נחמד למנוחה נוכל למצוא במצפה נתן, שהוקם על שמו של סרן נתן כהן ממודיעין שנפל במבצע צוק איתן. במקום אפילו הוצבה נדנדה מול הנוף.

עוד באזור: כמה עשרות מטרים דרומה ומערבה מהמצפה וממערות המגורים ישנם שרידים נוספים לתקופה הסוערת של אמצע המאה ה-20. כאמור, באזור זה עבר קו הגבול בין ישראל הצעירה לירדן, והלגיון הירדני שהתמקם באזור הקים מספר משלטים מבוצרים. מאותם משלטים נותרו עד היום מספר בונקרים, שוחות ותעלות קשר מדרום-מערב לחורבת עג'נג'ול. למרות הפיתוי לסייר בתוך התעלות, מומלץ לוותר לפחות עד החורף הבא. אביב הגיע, צפע בא…

איך מגיעים: נחנה את הרכב בכיכר הצמודה לספורטק העירוני ברחוב מנחם בגין, וניכנס אל שביל הגבעות הדרומיות. לאחר ירידה בת כמה מאות מטרים נפנה שמאלה בהצטלבות, ונמשיך ישר על השביל לאורך כקילומטר, עד לקו רכס הגבעות המשקיף על עמק איילון ומושב מבוא חורון. האתר נמצא כמה עשרות מטרים דרומית למצפה נתן (שימו בווייז). הגישה למערות ולשרידים העיקריים היא מצדו המזרחי של הרכס.

במערה של הנזיר

אחד מאתרי הטבע המרשימים ביותר, והפחות מטויילים, באזור מודיעין הוא הקניון השחור בנחל יתלה, המתחיל את מסלולו מהאוכף שבין אבו גוש לקריית יערים ומשם עושה את דרכו ו"נשפך" עד למבוא חורון, המושב הנמצא במרחק של מספר דקות ממודיעין לכיוון לטרון. אפשר לרדת אל הנחל מהיישוב נטף, אבל אנחנו כמובן נגיע למקום דרך המטעים הסובבים את מבוא חורון.

נחל יתלה נקרא על שמה של העיר יתלה, שנמנתה עם יישובי שבט דן (יהושע י"ט 40-42): "למטה בני דן למשפחותם יצא הגורל השביעי. ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול ועיר שמש. ושעלבין ואיילון ויתלה". השביל האדום נכנס לתוך הנקיק שהנחל חצב במדרונות ההר, המכוסים בחורש ים-תיכוני פתוח, המצמיח בחורף ובאביב פריחה ססגונית של צמחים כגון כלניות ורקפות, קידה שעירה ומרוות ירושלים, לוטם שעיר ולוטם מרווני.

איך מגיעים: נצא ממודיעין על שדרות החשמונאים לכיוון לטרון ובכיכר נפנה שמאלה לכיוון מבוא חורון. אחרי נסיעה של שלוש דקות, ומאה מטרים לפני שער הכניסה למושב, נפנה ימינה לשביל כורכר רחב, שלאורכו ניסע במשך מספר דקות, נחלוף על פני מאגר המים והפניה ימינה לכיוון פארק קנדה, ונמשיך לכיוון מזרח עד שנראה מולנו מתקן של מקורות. בצמוד למבנה ניצבות שתי קוביות בטון, החוסמות כניסת כלי רכב אל המסלול, ומשם נתחיל ללכת.

תחילת המסלול עוברת בוואדי רחב. אם תשמרו על שקט ותהיה לכם טיפת מזל, תוכלו לאתר צבאים או תנים על הגבעות הירוקות מצדי הוואדי. לאחר מספר דקות מתעקל שמאלה המסלול, המסומן בסימון שבילים אדום, שלכל אורכו הוא עטוף צמחייה רבה ומגוונת. לאחר עשרים דקות של הליכה נינוחה נגיע אל הכניסה לחלק המעניין ביותר בנחל – הקניון השחור. אורכו של הקניון הוא 300 מטר בלבד, אבל מדובר במעין כניסה לעולם אחר ופראי שהילדים יתרוצצו בו בחדווה.

זהו נקיק לא ארוך, צר ומוצל הבנוי מסלע אפור-שחור, אשר בחורף נקווים בו מעט מים. ההליכה היא בשביל צר בין ומעל סלעים. לאחר כמה עשרות מטרים נגיע למערה בצד הימני של קיר המצוק, אליה מובילות מדרגות חצובות בסלע. מומלץ לטפס (בזהירות) עם הילדים אל המערה הפתוחה ולערוך שם פיקניק קצר. בקצה המערה נמצא כוך התבודדות מעוגל שנחצב בסלע. על פי האגדות כאן התבודד הנזיר סאבא, מי שהביא לארץ את בשורת הנזירים המתבודדים שכמוהם תוכלו עדיין למצוא במקומות מבודדים כמו המנזרים בוואדי קלט שבין ירושלים ליריחו (מרסאבא וסיינט ג'יימס).

עוד באזור: בית הקשתות המפורסם, שבימים אלה עדיין מלא במים, וחורבות מצד רומאי הנמצא על המדרון הדרומי של נחל יתלה.

כשהעבר נשאר שלם

מודיעין וסביבתה משופעות באתרים ארכיאולוגיים מעניינים מתקופות שונות, אבל אחד האתרים הכי מעניינים ומרשימים דווקא פחות מוכר. מדובר על חורבת פרעוש, האתר הארכיאולוגי הממוקם בין מחסום מכבים לכפר רות.

בשנת 2003, לפני בניית גדר ההפרדה, ערכו הארכיאולוגים של רשות העתיקות סקר הצלה באזור וגילו שורת אבנים מסותתות הבולטות מהקרקע לגובה של כמה סנטימטרים. אותה שורת אבנים התגלתה בעת החפירות שנערכו במקום כאחד מקירותיו של מצד רומאי, ממנו השתמרה קומת המרתף באופן כמעט מושלם על חדריו והקשתות המחברות ביניהם. מצידו דרומי-מזרחי של האתר ישנן מדרגות המובילות מטה למרתף, וניתן לשוטט עם הילדים בין החדרים השונים ואף להציץ למערה קטנה שבצידו. במרחק של כמה מטרים מהמרתף השקוע באדמה, ניצב לוח אבן גדול מימדים ששימש בשער הכניסה למצד.

נמשיך עשרים מטר מזרחה לכיוון גדר ההפרדה, שם מתגלים חורבותיה של כנסייה ביזנטית ממנה השתמרו בסיסי העמודים עליהם ניצב גג הכנסייה ופיסות של רצפת הפסיפס. בותך האתר התגלה גם בור עמוק בו נהגו ליישן ולאחסן יין ובקצה הכנסייה שאורכה למעלה מעשרה מטרים, נמצאת גומחת התפילה שבבסיסה גילו הארכיאולוגים מטמון מטבעות מהתקופה הביזנטית.

עוד עשרה מטרים מזרחה ניצב בור מים גדול שתקרתו קרסה וכעת בוקע ממנו עץ תאנה ענק. בצמוד לבור מוליכות אל מעבה האדמה מספר מדרגות, שבתחתית נמצא מקווה טהרה יהודי מתקופת בית שני אותו הסבו הביזנטים לשימושים אחרים. על קירות המקווה ניתן עדיין לראות טיח בן למעלה מ-1,500 שנים.

איך מגיעים: סעו על כביש 443 עד למחסום מכבים, שם במקום להמשיך הלאה לכיוון ירושלים פנו שמאלה לכיוון החנייה משמאלו של המחסום. מיד לאחר מכן פנו שוב שמאלה וסעו על הכביש הצר לכיוון בסיס צה"ל הניצב בקצהו. לאחר 250 מטר פנו ימינה אל שביל הפונה צפונה לכיוון כפר רות. לאחר דקה או שתיים תגלו תלי אבנים, שם החנו את הרכב.

עוד באזור: חמישים מטר צפונית לאתר תמצאו אתר מושלם לפיקניק, בין סלעים גדולים היוצרים מעגל מוצל שופע עשב רך. אם תחזרו אל השביל ממנו הגעתם ותמשיכו עם הרכב או ברגל חמש מאות מטרים לכיוון כפר רות, תגיעו אל שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית, שלצידה בוסתן נטוש מלא בעצי פרי (ובתאנים ענקיות ועסיסיות בתקופת הקיץ) ובור ענק הדומה ל"ג'ובות" ברמת הגולן, בו נהגו הכפריים הערביים לאחסן את התוצרת החקלאית בימי הקציר. בקצה הבור מערה קטנה ונחמדה.

להרגיש בגליל

חובבי הטבע והטיולים כבר מכירים את מרבית נקודות העניין שבשטחים הפתוחים הסובבים את העיר, אבל עדיין יש נקודות נסתרות, כאלו שמעטים מכירים, המביאות עימן ניחוחות של אזורים אחרים לגמרי.

הגבעות הסובבות את מודיעין מאופיינות בעשביית בטא, בוסתנים ערביים נטושים והמון שרידים ארכיאולוגיים. עם זאת, לא רחוק מהעיר, בקצהו הצפוני של עמק הצבאים בסמוך לכפר רות, מתחבאת נקודה מעניינת במיוחד, שבכלל מזכירה את נופי הגליל המערבי.

כן, מסתבר שבמרחק של קילומטרים בודדים ממודיעין מתחבאים שרידיהם האחרונים של יערות האלונים, שכיסו בעבר את כל האזור, מירושלים ועד למערב השומרון. אותם יערות הלכו ונעלמו במאה השנים האחרונות משלל סיבות, מכריתה המונית בסוף ימי השלטון הטורקי בארץ ועד לבירוא לצרכי חקלאות.

אז אל היער האחרון של אזור מודיעין – שמורת אלוני בלעין (השם הלא רשמי שניתן למקום) לא נוכל להגיע, מכיוון שהוא נמצא בשטח הפלסטיני הצמוד לגדר ההפרדה ולמודיעין עילית, אבל כן ביקרנו בסוף השבוע האחרון בגבעה הסמוכה למקום, אליה זלגו אותן שאריות של יערות עתיקים, המלווים בחורש ארץ ישראלי שלרגע ניתן להתבלבל ולחשוב שאתם בכלל בגליל.

את הדרך למקום נתחיל בחוות הסוסים "חווה בכפר" (שימו בווייז), הצמודה לכפר רות. כאשר שער הכניסה לחווה נמצא מימיננו, נראה מולנו, במרחק של 600 מטר בערך, עץ חרוב ענק בודד בשיפולי הגבעה. מתחת לעץ העצום תוכלו לעצור לקפה קטן וליהנות מנוף מטעי הזיתים של הכפר הפלסטיני צפא, ועם קצת מזל (ואם תשמרו על שקט) גם לזכות בהצצה אל עדרי הצבאים הרבים החיים באזור.

משם נרד למטה אל תחתית הוואדי, ונלך לאורכו של כביש הביטחון הנושק לגדר ההפרדה. אחרי כמה מאות מטרים נחלוף על פני מטע זיתים גדול מימין לדרך, ובנקודה בה השביל פונה שמאלה לכיוון מודיעין עילית, חפשו את השביל המטפס ימינה במעלה הגבעה, המתנשאת לגובה של 323 מטרים. שביל זה יוביל אתכם בנוחות בערך מחצית הדרך, שלאחריה הטיפוס הופך מאתגר יותר, בין היתר בשל אבני הטרסות הרבות המפוזרות במקום.

כבר במחצית הדרך אל ראש הגבעה אנו מוצאים את האלון הראשון מבין עשרות, כאשר בראש הפסגה כבר פזורים לא מעטים מהם, שיוצרים יחד עם החורש שבילים נסתרים המכוסים עלי אלון ובלוטים. מראש הגבעה, בצד הצפוני שלה, גם ניתן לקבל הצצה אל יער האלונים האחרון של האזור. 160 עצי אלון, בנוסף לעצי חרוב עתיקים, משתרעים על שטח של 25 דונם, כאשר במקום ישנן גם מספר מערות נטיפים, כך סיפרה בעבר ד"ר עופרה אורבך המנוחה, שניהלה כמה מהמאבקים הסביבתיים הגדולים במודיעין והסביבה.

עוד בראש הגבעה עדויות ליישוב קדום, שנסרק בעבר (ולא נחפר) בידי ארכיאולוגים של רשות העתיקות. במקום מספר בורות מים, מתקנים חקלאיים, מערות שהתמוטטו ונראה כי הן מעשה ידי אדם, ושרידי בנייה מסיבית מאבנים במשקל של עד חצי טון. ככל הנראה התקיים כאן כפר מימי בית שני.

היות ואנו בליבו של עמק הצבאים, זכינו גם להיתקל בהם בכמה הזדמנויות שונות במהלך הטיול, גם בודדים וגם קבוצות קטנות, ומסתבר שהם אף נעים בחופשיות יחסית בין ישראל לרשות הפלסטינית, הודות לפרצות בגדר ההפרדה. חוץ מצבאים הדרך רצופה עדויות לחייהן של חיות הבר הרבות באזור. בלי לחפש יותר מדי נתקלנו בטביעות רגליים של צבאים, שועלים ואפילו צבוע, בנוסף לחפירות באדמה מתוצרת חזירי הבר והדורבנים.

עוד באזור: בדרך חזרה אל הרכב מומלץ ללכת בדרך אחרת מזו שבאנו. לאחר שתרדו את כל הדרך בחזרה אל השביל החוצה את עמק הצבאים, פנו ימינה בשביל הראשון לעבר מטע הזיתים הגדול מימינכם. אחרי שתטפסו את העלייה מהמטע עד לראש הגבעות המשקיפות על העמק, תגיעו לאזור בו שכן בעבר יישוב קדום משלל תקופות. עוד בימי בית שני התקיים באזור כפר יהודי, ולראייה מקווה מפואר בעל ארבעה מפלסי מדרגות אליו תוכלו להיכנס, ועד לבית אחוזה מפואר מהתקופה הביזנטית.

לפני מספר שנים חפרו באזור אנשי קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי, שחשפו כי מדובר באתר בגודל נרחב ביותר. תחילת ההתיישבות במקום משוערת לימי בית המקדש השני, כאשר במקום נתגלו שרידי קולומבריום, בורות מים גדולים ומקווה טהרה יהודי ציבורי גדול ומרשים. לדברי החוקרים, ככל הנראה הסתיימה ההתיישבות היהודית במקום בימי המרד הגדול ברומאים בשנת 70 לספירה. ארבע מאות שנה מאוחר יותר התיישבו במקום תושבים נוצרים בימי השלטון הביזנטי (מאות 4-5 לספירה). אותם מתיישבים חדשים הקימו באתר בית אחוזה גדול מאוד, שלידו נחפר העורף החקלאי של היישוב, הכולל מתקנים חקלאיים רבים ומשוכללים. במקום נחשף בית בד ייחודי שרצפתו מרוצפת פסיפס, ממש מול הכניסה לחוות הסוסים. ייחודו של בית הבד הוא שיש בו מערכת סחיטה בעלת שתי משקולות בורג, אותן עדיין ניתן לראות במקום. עוד נמצאה בבית האחוזה בריכת טבילה מרוצפת, ששימשה ככל הנראה את בעלי האחוזה.