הנוער של המאה ה-21 הוא הדור הטכנולוגי ביותר שידעה האנושות, אבל מסתבר שבין המחשב והטלפון והאייפד או הטאבלט, יש כאלו מביניהם שמוצאים את העניין גם באומנויות עתיקות מעט יותר.
בשבוע שעבר פשטה על המע"ר חבורת ליצנים, המורכבת מעשרה בני נוער מקומיים המשתתפים בפרויקט עירוני הפועל במודיעין מזה כעשור. לאחרונה עברו המשתתפים, תלמידי כיתות י'-י"ב, הכשרה מעשית באומנות רחוב, ואת הכישורים שלמדו הפגינו במהלך הביקור במע"ר להנאת המבקרים במקום.
בקרוב תוכלו לפגוש אותם גם בעדלאידע המסורתית, ששבה לעיר לאחר הפסקת קורונה בת שנתיים, ובינתיים שוחחנו השבוע עם איילת בועזסון, רכזת תחום התנדבות נוער המרכזת את הפרויקט, ועם ארבעה מהמשתתפים בו: גיל ליברטי, בן 17, תלמיד כיתה י"ב בתיכון מו"ר; עידו לב, בן 16 וחצי, תלמיד כיתה י"א בתיכון מו"ר; הילה צ'ובוטרו, בת 15, תלמידת כיתה י' בעירוני א'; ושקד גיגי, כמעט בת 16, תלמידת כיתה י' בתיכון מו"ר.
קבוצת הליצנים הקהילתיים פועלת כאמור מזה כעשור שנים במסגרת מחלקת הנוער באגף חברה, נוער וצעירים בעירייה, כאשר מדובר בהתנדבות במסגרת המעורבות החברתית אותה עושים בני הנוער בכיתות י'-י"ב. "בימים רגילים, לפני הקורונה", מסבירה בועזסון, "הפעילות שלהם התמקדה בשלושה ערוצים עיקריים: מסיבות יום הולדת לילדים עם צרכים מיוחדים, וגם וילדים מאגף שירותים חברתיים שמכל סיבה שהיא לא יכולים לחגוג יומולדת, השתתפות בפרויקט 'זריקת עידוד', שכלל עידוד בחיסוני השגרה לילדים בבתי הספר בכיתות הנמוכות, והשתתפות באירועים עירוניים כמו העדלאידע. הקורונה בעצם סגרה את הפעילות כמעט לגמרי. יום ההולדת האחרון שנערך היה ביום העצמאות 2020, במגרש חנייה, לילד עם צרכים מיוחדים. החבר'ה הגיעו לעשות לו יומולדת, ואז הפעילות נפסקה כי לא יכולנו לעשות יותר ימי הולדת ולא היו חיסוני שגרה. הצלחנו להחזיר קצת פעילות בתקופת הסגרים במתחמי הקורונה. קיבלנו מהעירייה סרבלים והלכנו לעשות בלגנים במתחמי הבדיקות. עזרנו לילדים לעשות בדיקות עם בועות סבון, פריזבי ועוד".
השנה זכו הליצנים לחיזוק בדמותה של הליצנית המקצועית רעות צורף, בשיתוף פעולה בין העירייה ומפעל הפיס ועמותת א.ו.מ.צ (אמנים במרחב הציבורי), שהעבירה לנוער המודיעיני הכשרה בת עשרה מפגשים. "בעצם קיבלנו הכשרה ליציאה למרחב הציבורי כתיאטרון רחוב", מסבירה בועזסון. "ההכשרה הסתיימה ביום ראשון באירוע 'הפשיטה על המע"ר', שהיה אירוע הסיום של ההכשרה ופנינו עכשיו לאירועי פורים העירוניים. אתמול גם חודשו חיסוני השגרה בבתי ספר וגם שם נחזור לפעול. בקבוצה יש כיום 13 חברים, לפני הקורונה היו 30 אבל אנחנו אופטימיים ובטוחים שנגדל שוב".
הרבה סוגי ליצנים
כאמור, פגשנו השבוע את חלק מחבורת הליצנים הקהילתית, שהסבירו איך הגיעו לזה, אילו תגובות קיבלו ומה בדיוק נותנת להם החוויה.
עידו לב: "בגדול, כשאני נמצא בקבוצה יש לי דרך לבטא את עצמי באופן שונה מבדרך כלל. ביום-יום אני יושב ולומד. הקבוצה שוברת את השגרה ונותנת לי אפשרות יותר להיפתח ולהיות אחר ממי שאני רגיל. בדרך כלל אני רציני. זה נותן לי אפשרות לשמח".
הילה צ'ובוטרו: "הרעיון של לשמח אנשים ולעשות להם טוב על הלב נשמע לי טוב כשהציגו בפנינו את האפשרות הזאת. בשבוע האחרון ביום ראשון היינו במע"ר ועשינו הופעה לעוברי האורח. ניגשנו לאנשים שלא מכירים אותנו ועשינו להם קטע אמנותי של ריקוד ושירה. העלנו חיוך וזה עשה לאנשים טוב על הלב. אין ספק שהם יזכרו אותנו".
שקד גיגי: "כשהראו לנו בבית ספר כל מיני אפשרויות להתנדבות לא באמת התחברתי לאף אחת, עד שעידו אמר לי: 'את באה לליצנים!'. הוא לא באמת הסביר לי מה זה, אבל זה נשמע לי מקום שאני אתחבר אליו ובאמת כך היה. כשהקבוצה נפגשת ישר עולה לי חיוך על הפנים. זה מדהים לראות איך לקחו ילדים שלא קשורים אחד לשני, חיברו ביניהם וזה עובד. זה כיף שאתה רואה אנשים מחייכים ממה שאתה עושה ואיך שהם מגיבים לסיטואציות שאנחנו יוצרים. לדוגמה, פעם אחת נכנסנו לתוך אימון כדורסל ורצנו להם במגרש והם לא הבינו מה קורה, או שרקדנו באמצע חנויות".
בועזסון: "בהתחלה הסתכלו עליהם כאילו הם נפלו מהירח. אנשים צמאים לדברים האלה אחרי שנתיים של סגרים ולחץ. כל החבר'ה בקבוצה הרגישו שזה היה משמעותי, ועד כמה אנשים הרעיפו עליהם אהבה ושמחה כשראו אותם".
גיל ליברטי: "אני יכול להגיד על עצמי שזה ממש פיתח אותי. לפני הליצנות הייתי מאוד ביישן וסגור, עכשיו יש לי כלי, יש לי עוד דרך לבטא את עצמי ולהיות יותר פתוח לסביבה ולשמח אנשים. למדתי הרבה יכולות וטריקים כמו ג'אגלינג או איך להצחיק ילד, איך להפוך מצב לא משמח לשמח. זה נהיה חלק גדול ממי שאני כרגע. זה בטוח ילווה אותי להמשך החיים".
איך אנשים מגיבים אליכם?
"התגובות מאוד שמחות. פתאום, ברחוב די שומם, עשרה ליצנים עושים ריקוד. זה מאוד כיף לראות את השמחה על הפנים שלהם. בנוסף, הרבה אנשים שאני מכיר מתלהבים".
צ'ובוטרו: "הדבר שאני הכי אוהבת בזה הוא קודם כל להיפגש עם אנשים ולעשות דברים יותר ייחודיים שלא עושים ביום-יום. זה מעלה חיוך וזה הדבר הכי טוב שיש. אני אוהבת לבוא לאנשים רנדומלית ולהצחיק אותם".
גיל: "יש הרבה סוגי ליצנים. אני אדם די רגוע בטבעי שלי. כל אחד נותן את הליצן שמתאים לו. כל אחד מביא את עצמו לקבוצה. זו הייחודיות שלה, שכל אחד מביא משהו אחר ובסוף נוצר מין שלם עם הרבה שפיצים".
בימים אלה הם נערכים לאירועי פורים העירוניים וגם לחידוש ימי ההולדת, ובועזסון מספרת כי יש גם פניות מיוחדות יותר. "קיבלתי פנייה מאוד מרגשת מהמשפחות של מעון בני ציון, בו נמצאים חוסים בוגרים עם צרכים מיוחדים שעברו התעללות, ושאלו אם היינו רוצים לבוא להופיע במעון. החבר'ה הסכימו מיד, אני מאוד התרגשתי ובמהלך חודש מרץ לפחות פעם אחת נגיע לבני ציון לפעילות מאוד מיוחדת. עם ההכשרה שיש להם עכשיו הם יכולים להופיע בהרבה מקומות, הכל בא בחשבון מבחינת ליצנות קהילתית. זה יכול להיות בכל מקום. זה חלק מהתפקיד – להעביר מסר מהמקום של 'שוטה הכפר', שאומר את האמירה הכי אמיתית".
