חובבי הטבע והטיולים כבר מכירים את מרבית נקודות העניין שבשטחים הפתוחים הסובבים את העיר, אבל עדיין יש נקודות נסתרות, כאלו שמעטים מכירים, המביאות עימן ניחוחות של אזורים אחרים לגמרי.

הגבעות הסובבות את מודיעין מאופיינות בעשביית בטא, בוסתנים ערביים נטושים והמון שרידים ארכיאולוגיים. עם זאת, לא רחוק מהעיר, בקצהו הצפוני של עמק הצבאים בסמוך לכפר רות, מתחבאת נקודה מעניינת במיוחד, שבכלל מזכירה את נופי הגליל המערבי.

כן, מסתבר שבמרחק של קילומטרים בודדים ממודיעין מתחבאים שרידיהם האחרונים של יערות האלונים, שכיסו בעבר את כל האזור, מירושלים ועד למערב השומרון. אותם יערות הלכו ונעלמו במאה השנים האחרונות משלל סיבות, מכריתה המונית בסוף ימי השלטון הטורקי בארץ ועד לבירוא לצרכי חקלאות.

אז אל היער האחרון של אזור מודיעין – שמורת אלוני בלעין (השם הלא רשמי שניתן למקום) לא נוכל להגיע, מכיוון שהוא נמצא בשטח הפלסטיני הצמוד לגדר ההפרדה ולמודיעין עילית, אבל כן ביקרנו בסוף השבוע האחרון בגבעה הסמוכה למקום, אליה זלגו אותן שאריות של יערות עתיקים, המלווים בחורש ארץ ישראלי שלרגע ניתן להתבלבל ולחשוב שאתם בכלל בגליל.

לטפס לאורך העבר

את הדרך למקום נתחיל בחוות הסוסים "חווה בכפר" (שימו בווייז), הצמודה לכפר רות. כאשר שער הכניסה לחווה נמצא מימיננו, נראה מולנו, במרחק של 600 מטר בערך, עץ חרוב ענק בודד בשיפולי הגבעה. מתחת לעץ העצום תוכלו לעצור לקפה קטן וליהנות מנוף מטעי הזיתים של הכפר הפלסטיני צפא, ועם קצת מזל (ואם תשמרו על שקט) גם לזכות בהצצה אל עדרי הצבאים הרבים החיים באזור.

משם נרד למטה אל תחתית הוואדי, ונלך לאורכו של כביש הביטחון הנושק לגדר ההפרדה. אחרי כמה מאות מטרים נחלוף על פני מטע זיתים גדול מימין לדרך, ובנקודה בה השביל פונה שמאלה לכיוון מודיעין עילית, חפשו את השביל המטפס ימינה במעלה הגבעה, המתנשאת לגובה של 323 מטרים. שביל זה יוביל אתכם בנוחות בערך מחצית הדרך, שלאחריה הטיפוס הופך מאתגר יותר, בין היתר בשל אבני הטרסות הרבות המפוזרות במקום.

כבר במחצית הדרך אל ראש הגבעה אנו מוצאים את האלון הראשון מבין עשרות, כאשר בראש הפסגה כבר פזורים לא מעטים מהם, שיוצרים יחד עם החורש שבילים נסתרים המכוסים עלי אלון ובלוטים. מראש הגבעה, בצד הצפוני שלה, גם ניתן לקבל הצצה אל יער האלונים האחרון של האזור. 160 עצי אלון, בנוסף לעצי חרוב עתיקים, משתרעים על שטח של 25 דונם, כאשר במקום ישנן גם מספר מערות נטיפים, כך סיפרה בעבר ד"ר עופרה אורבך המנוחה, שניהלה כמה מהמאבקים הסביבתיים הגדולים במודיעין והסביבה.

עוד בראש הגבעה עדויות ליישוב קדום, שנסרק בעבר (ולא נחפר) בידי ארכיאולוגים של רשות העתיקות. במקום מספר בורות מים, מתקנים חקלאיים, מערות שהתמוטטו ונראה כי הן מעשה ידי אדם, ושרידי בנייה מסיבית מאבנים במשקל של עד חצי טון. ככל הנראה התקיים כאן כפר מימי בית שני.

היות ואנו בליבו של עמק הצבאים, זכינו גם להיתקל בהם בכמה הזדמנויות שונות במהלך הטיול, גם בודדים וגם קבוצות קטנות, ומסתבר שהם אף נעים בחופשיות יחסית בין ישראל לרשות הפלסטינית, הודות לפרצות בגדר ההפרדה. חוץ מצבאים הדרך רצופה עדויות לחייהן של חיות הבר הרבות באזור. בלי לחפש יותר מדי נתקלנו בטביעות רגליים של צבאים, שועלים ואפילו צבוע, בנוסף לחפירות באדמה מתוצרת חזירי הבר והדורבנים.

עוד באזור:

בדרך חזרה אל הרכב מומלץ ללכת בדרך אחרת מזו שבאנו. לאחר שתרדו את כל הדרך בחזרה אל השביל החוצה את עמק הצבאים, פנו ימינה בשביל הראשון לעבר מטע הזיתים הגדול מימינכם. אחרי שתטפסו את העלייה מהמטע עד לראש הגבעות המשקיפות על העמק, תגיעו לאזור בו שכן בעבר יישוב קדום משלל תקופות. עוד בימי בית שני התקיים באזור כפר יהודי, ולראייה מקווה מפואר בעל ארבעה מפלסי מדרגות אליו תוכלו להיכנס, ועד לבית אחוזה מפואר מהתקופה הביזנטית.

לפני מספר שנים חפרו באזור אנשי קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי, שחשפו כי מדובר באתר בגודל נרחב ביותר. תחילת ההתיישבות במקום משוערת לימי בית המקדש השני, כאשר במקום נתגלו שרידי קולומבריום, בורות מים גדולים ומקווה טהרה יהודי ציבורי גדול ומרשים. לדברי החוקרים, ככל הנראה הסתיימה ההתיישבות היהודית במקום בימי המרד הגדול ברומאים בשנת 70 לספירה.

ארבע מאות שנה מאוחר יותר התיישבו במקום תושבים נוצרים בימי השלטון הביזנטי (מאות 4-5 לספירה). אותם מתיישבים חדשים הקימו באתר בית אחוזה גדול מאוד, שלידו נחפר העורף החקלאי של היישוב, הכולל מתקנים חקלאיים רבים ומשוכללים. במקום נחשף בית בד ייחודי שרצפתו מרוצפת פסיפס, ממש מול הכניסה לחוות הסוסים. ייחודו של בית הבד הוא שיש בו מערכת סחיטה בעלת שתי משקולות בורג, אותן עדיין ניתן לראות במקום. עוד נמצאה בבית האחוזה בריכת טבילה מרוצפת, ששימשה ככל הנראה את בעלי האחוזה.