הלל לזרוב, אמן ציורי קיר ממודיעין, הספיק במהלך הקריירה שלו לצייר מאות ציורי קיר לאורכה ולרוחבה של המדינה, אולם מאז ה-7 באוקטובר קיבל עיסוקו תפנית חדשה לגמרי.

"בבת אחת המלחמה שינתה את הפאזה לחלוטין", הוא נזכר, "נתחיל עם זה שחודש אחרי המלחמה דיברתי עם ראש העירייה חיים ביבס ועם חבר המועצה שמעון גואטה, והחלטנו לעשות ציור קיר שירומם את נפש העם הזה. ציירתי ציור על מיכל המים בישפרו סנטר, עם דגל ישראל ענק וחייל שמצדיע, והרבה תושבים שלחו לי הודעה שהציור הזה משמח אותם".

בחודשים שלאחר מכן החל לזרוב לקבל עוד ועוד פניות מצד הורים שכולים, שביקשו שיצייר עבורם את הבן שנפל. "בהתחלה היה לי מאוד קשה לגשת לנושא הזה", הוא אומר, "כשאתה מצייר עם תלמידים במשך עשרים שנה בבתי ספר, אתה מבין שחלק מהתלמידים שציירו איתך לאורך השנים הם חבר'ה שהתגייסו וחלקם נפלו בקרב. לכן היה לי מאוד קשה לגעת בזה בכלל, ואז מצאתי את עצמי ממש בדחילו וברחימו ושולל בקשות לציורי הנצחה. היה לי קשה להתמודד עם זה, מה גם שהבן שלי הוא בגיל של החיילים והבת שלי חיילת".

לאחר שבתחילה נמנע מלקבל את הבקשות, הכל השתנה כאשר פנתה אליו סגנית ראש עיריית גבעתיים, העיר שבה גדל, אור-לי ניב, שבנה נהרג בקרב. "כשהבן שלה נהרג היא התקשרה אליי וביקשה להנציח את זכרו באמצעות ציור קיר. היות ואני גם בוגר 'קלעי' בגבעתיים בו הוא למד, וגם מכיר אישית אותה ואת ראש העירייה, פה היה לי איזשהו קלוז'ר. הרגשתי שאני חייב לגשת למלאכה. ציירתי את הבן שלה משחק כדורסל עם ציטוט של משפט שהוא אמר. הציור נחנך בחנוכת אולם הספורט, וזה גם היה סגירת מעגל בשבילי לחזור לתיכון שלי שבו למדתי".

מאז הספיק לזרוב לחנוך ציור קיר לזכרו של סמל תומר נגר שנפל בקרב גבורה ב-7 באוקטובר, ועוד ועוד פניות הגיעו. "היום אני נע בין ציורי ההנצחה לבין הציורים שאני ממשיך לצייר בבתי ספר. הדיסוננס הזה קשה, אבל חייבים להתמודד איתו. רק אתמול קיבלתי הזמנה לצייר 37 חללים בציור קיר מאוד גדול בקריית מוצקין, וכעת אני מתכנן את הפרויקט הזה. בנוסף, יש עוד שתי אימהות שהתקשרו אליי וביקשו שאצייר את הילד שלהן שנפל".

איך ניגשים לפרויקטים כאלה?

"כשאני ניגש לפרויקט אני קודם כל יושב עם ההורים, שמספרים את הסיפור של הילד שלהם. אני ניגש לעבודה הזאת בחרדת קודש. אני שומע את הסיפור ואני חי את הבן אדם. הציור יהיה יותר טוב ככל שתכיר יותר טוב את הנפש של הבן אדם שכבר לא נמצא פה. זה שואב ממני המון כוחות, לראות את ההורים שבורים ובוכים, וכשהציור מוכן הם מרגישים כאילו הילד שלהם חי פתאום מחדש. לצערי, יש לנו מאות הורים כאלה עכשיו. התפילה שלי היא שהאמנות שלי תיתן להם ניצוץ של נחמה. בנוסף, אני רואה בציורים האלה גם סוג של אמירה לעם החצוי והמפולג שלנו, שיסתכלו על הציורים ויבינו שמדובר פה על הבנים שלנו שנהרגו כדי שאנחנו לא נריב בינינו וכדי שנמשיך לחיות ביחד".