לאחר שהציבור הישראלי נחשף במהלך המלחמה לפעילותה של עידית בר ממודיעין, חוקרת העולם הערבי והמוסלמי, היא משיקה בימים אלו קמפיין גיוס המונים לטובת הוצאה לאור של ספרה "קווים חוצים גבולות – סאטירה ומחאה חזותית בעולם הערבי".
ספרה של בר, שבעבר פרסמה טור שבועי במודיעין News שסקר את הנעשה בעולם הערבי באמצעות קריקטורות שהתפרסמו בכלי התקשורת הערביים, יוצא לאור לאחר שנים של מחקר, כתיבה ואיסוף של אלפי קריקטורות ממדינות המזרח התיכון. בר, בוגרת יחידת 8200, עבדה בעבר במוסדות ביטחוניים ובמהלך המלחמה התראיינה בערוצי תקשורת בינלאומיים בהם הסבירה את עמדתה של ישראל.
עיסוקה של בר בעולם הערבי קשור גם לשורשיה המשפחתיים, הנטועים במשפחת אנוסים באיראן שנאלצו כמוסלמים ולהסתיר את יהדותם. "הרקע המשפחתי הזה הצית בי תשוקה להבין את האסלאם והתרבות הערבית מבפנים", סיפרה השבוע, "תשוקה שהובילה אותי ללמוד ערבית ומזרח תיכון באוניברסיטה העברית לתואר ראשון ושני. לימדתי ערבית במוסדות ביטחוניים, כתבתי ספרי לימוד בערבית ובאסלאם, ואני מרצה בארץ ובעולם על החברה והתרבות הערבית. במקביל, אני מייסדת שותפה של הפודקאסט 'בִּנְת חַלַאל' על נשים במזרח התיכון."
הספר החדש של בר נולד לאחר שלפני כעשור היא השיקה בלוג ייחודי בו הציגה בפני הקהל הישראלי את הלך הרוח במדינות ערב, והכל באמצעות הקריקטורות המתפרסמות בעיתונים הערביים. "רציתי לחשוף בפני הקהל הישראלי מה חושבים עלינו בעולם הערבי. מהר מאוד גיליתי שקריקטורות אלו, שזוכות לפופולריות רבה, הן לא רק איורים מצחיקים או סאטיריים אלא מסמכים חברתיים ופוליטיים רבי עוצמה. הקריקטורות הן נושכות, בועטות, ולעיתים מצמררות, אבל תמיד משקפות את הלך הרוח האמיתי של המזרח התיכון".
"קריקטורה היא לא רק ציור, היא שפה חזותית חדה, חצופה ולעיתים מסוכנת", מוסיפה בר, "היא יכולה להצחיק ולרגש, אבל גם להטמיע רעיונות ולהשפיע על התודעה הציבורית. בעולם הערבי, שבו חופש הביטוי מוגבל, הקריקטורה הפכה לכלי מחאה עוצמתי: מכחול עוקצני המשמש להעברת מסרים חברתיים, פוליטיים ודתיים באופן בוטה וישיר. הקריקטוריסטים מעזים לאייר את מה שאסור לבטא במילים. כך נפתח חלון נדיר אל השיח האמיתי שמתחולל בעולם הערבי – על שליטים, חברה, מגדר וגם עלינו – על ישראל ועל היהודים".
בריאיון למודיעין News לפני קרוב לשנתיים, חודשיים לאחר פרוץ המלחמה, סקרה בר את היחס בעולם הערבי לחמאס: "לצערי הרב, יש המון שיח של שנאה, הרבה שקרים, אבל יש נקודות אור קטנות, לאו דווקא מחיבת ציון אלא יותר משנאת חמאס והאחים המוסלמים. האחים המוסלמים מאיימים על המשטרים הערבים שסביבנו. הם בטוחים שכל השליטים שם הם כופרים והיו שמחים להרוג אותם כמו שהרגו את סאדאת, ולכן מדכאים אותם בכל מקום. אם אני מסתכלת על עולם הקריקטורות הערבי, אז יש למשל קריקטוריסטים סעודים שמציירים את חמאס כתנין שיושב על הגופות של תושבי עזה ובוכה בדמעות תנין. 'אני אומלל, אני מסכן', אבל בעצם הוא זה שגרם לאסון הזה. אז אנחנו שומעים גם קולות של עיתונאים עיראקיים שיש להם בטן מלאה על חמאס ועל האחים המוסלמים. יש גם עיתונאי מצרי שפעיל ומדבר נגד חמאס. אז יש פה ושם מי שעוזרים לנו קצת, אבל בסופו של הדבר את מלחמת ההסברה המתישה הזאת האזרחים הישראלים עושים".
