יהורם גלילי, איש יחסי הציבור המוכר ממודיעין, זכה לאחרונה במענק מהקרן לעידוד יצירה של אקו"ם עבור ספרו הראשון – "פוטו מלחמה", ספר שירים אותו הקדיש "לכל הלוחמים הנועזים, שלמרות שחזרו שלמים בגופם, הצלקות בליבותיהם ימשיכו לשאת את צער הפרידה מדמויותיהם של חבריהם שנשארו צעירים".
גלילי, בן 50, נשוי ואב לארבעה, הוציא את ספרו לאחרונה, לקראת חודש הספר העברי. השבוע סיפר גלילי: "ב'פוטו מלחמה' מתפרסמים שירים שכתבתי מכמה נקודות מבט: כלוחם בהנדסה קרבית, כמי שנקרא על שם סגן יורם אלישיב שנהרג בקרב על גבעת התחמושת והיה מפקדו הנערץ של אבי שמואל, וכאבא לקסם ששירת גם בהנדסה קרבית והשתחרר בדרגת סגן. בחלק משיריי אני מתאר דרך נקודת מבט של לוחם קרבי את הסיטואציות הקשות שאיתן התמודדנו אני וחבריי בלבנון, בעזה, בשטחים, בפעילויות מבצעיות ועוד".
עוד סיפר השבוע גלילי כי כבר מכיתה א' הוא נוהג לכתוב שירים וסיפורים קצרים, כאשר בין היתר חיבר מספר ספרים בעשורים האחרונים: "ראשונים תמיד – מורשת חיל ההנדסה הקרבית" ו-"פרק אחד של הגשמה ב'הגנה' ובצה"ל" (בהוצאת אפי מלצר בע"ם). בשנת 2017 זכה שירו "פוטו מלחמה" במקום הראשון בתחרות שירה של "ביטאון שירה" שנערכה בבאר שבע, בבשנת 2007 זכה סיפור קצר שלו – "רומן עם מחבל" – בפרס לעידוד היצירה בתחרות "ניצני פרוזה" במודיעין.
במשך השנים ערך גלילי ספרים נוספים: ספרי הילדים "מיוחד" מאת נמרוד נידל ועטרה נידל, "שוקי ומוקי מספרים 8 סיפורים" ו"על ילדים וצבעים" מאת זיוה יצחק, "69 פיתויים של טירוף" מאת אורית בנימין, "שיחות עם המלאך דניאל" מאת איריס אור (הוצאת סטימצקי), ו-"לכבוש את ההימלאיה – לטייל עם מוגבלות" מאת ד"ר דרורה בהרל. בתקופת סגרי הקורונה הקים גלילי הוצאת ספרים חדשה בשם גלילי הוצאה לאור, בה יצאו לאור עד כה שלושה ספרים: "בשם הבגידה" מאת קרן שחר אליעזר, וספרי הילדים "סוד המפתח והכי גדול זה להיות קטן" ו"ארמון השוקולד של בוביק העכברון" מאת מוריה בוקובזה. בקרוב אמור לצאת לאור ספר נוסף בגלילי הוצאה לאור – "מחול התודעה והנפש" מאת נטע ענבר סבן, פסיכולוגית קלינית ממכבים.
אבי מאיר, מפקד ולוחם לשעבר בפלוגת הנדסה קרבית שבה שירת גלילי, הוסיף השבוע: "שיריו של יהורם זורקים אותי חזרה ומזכירים לי את רגעי הפחד שבהם שיחקנו משחקי תופסת עם מלאך המוות בין פינוי שדות מוקשים, הורדת דגלי אש"ף, מעצרי לילה של מבוקשים, סיורים בקסבה של חברון ולקור המקפיא בעת משימות הנדסיות כשחיילי הפלוגה היו פזורים במוצבי צה"ל בלבנון. כעת ברור לי שלמרות השירות הצבאי התובעני והקשה בפלוגה, שהקשיח אותנו כלפי חוץ כלוחמים, ולמרות החיכוך היומיומי באוכלוסייה עויינת, לוחמי הפלוגה עברו סוג של מטמורפוזה שהפכה אותם בניגוד גמור לקשיחותם כלוחמים, לאזרחים בעלי רגישות גבוהה לזולת, לעוולות ולמצבים בחיים בהם נדרש לצרוח את כאבי החברה הישראלית החוצה".
