מה שהחל בפיגוע בו נרצח אחיה בן ה-16, ונמשך בעקבות האירוע בהתמודדות מורכבת של אחותה עם מאניה דיפרסיה, תורגם לאחרונה לספר ילדים שכתבה תושבת מודיעין.
"אחותי מתמודדת עם מאניה דפרסיה בעקבות הפוסט טראומה מהרצח של אחי אביחי, והיו שנים מלאות אשפוזים בבתי חולים ודאגה גדולה. בכל פעם היינו צריכים להזכיר לעצמנו, ואני לעצמי, שלא סתם שרדתי אובדן כל כך גדול ופיגוע שבו יכולתי בקלות לא להיות פה", מספרת ליאם לוי-ששון, ביבליותרפיסטית במקצועה שהוציאה לאור את ספר הילדים הייחודי "הקסם של דודה רותי". הספר החדש מציע לילדים ולמבוגרים הזדמנות להכיר את עולמם של המתמודדים עם הפרעות נפשיות, ואת האפשרות לראות את היופי שבכל אחד מהם.
השבוע סיפרה לוי-ששון כי ההתמודדות המשפחתית המורכבת החלה ביוני 2005, כאשר מחבלים פלסטינים ירו למוות באחיה אביחי, בטרמפיאדה בכניסה ליישוב בית חגי. "באותו יום אביחי, שהיה אז בן 16, הגיע לביקור אחרי שלא ראינו אותו כמעט חודש כולנו שמחנו והתרגשנו. אביחי ישב איתנו, אכל וצחק, נתן לכולנו חיבוקים. בדיעבד אפשר לחשוב שהוא כמעט נפרד מאיתנו, כאילו ידע מה עומד לקרות. הוא חיבק אותי שנייה לפני שעליתי לשחק במחשב, ואמר לי שתמיד אחייך ולא משנה מה. לאביחי ולי היה קשר מיוחד, היינו שנינו 'הבכורים של הבית' – הוא הבכור במשפחה ואני הבכורה בבנות".
"העולם שלי התמוטט באותו יום", היא ממשיכה, "איך ממשיכים לנשום כשחלק מהלב נקרע וכשמישהו כל כך מרכזי בחייך נעלם בפתאומיות? הבית שלנו, שתמיד היה מלא צחוק וקולות ומשחקים משותפים של האחים, השתתק. כל אחד מהאחים פנה לאבל בדרכו".
חודש לאחר הרצח חגגו במשפחה את בר המצווה של אח נוסף, ובדרכם למסיבה, באזור הר חברון, פתחה חוליית מחבלים פלסטינים באש לעבר רכב המשפחה. "אימא שלי החלה לצעוק: 'יורים עלינו'. עד היום זה משפט שמצלצל לי בראש, זעקה שמספרת על הייאוש, האכזבה וההפתעה ששוב דבר שכזה יכול לקרות. למשך כמה שניות הכל קפא וראיתי מולי את המבט של המחבל כשנפגשו לנו העיניים, מכוון את נשקו לראשי. לקחתי את עיתון הילדים שקראתי עם אחותי בנסיעה, בדיוק בעמוד של הבדיחות, אספתי אותה תחתיי והתחבאנו מתחת העיתון".
מספר שנים לאחר האירועים הטראומטיים לוקה אחותה אחינעם בהתקפי חרדה, מאושפזת בבתי חולים פסיכיאטריים ומאובחנת כסובלת ממאניה דיפרסיה. כעת, שנים לאחר מכן, היא מעבירה יחד עם אימה הרצאה בה הן משתפות על הדרך שלהן לחיות חיים מלאים למרות השכול והפגיעה הנפשית.
על ספר הילדים החדש סיפרה השבוע לוי-ששון: "בעזרת דודה רותי לומד גיבור הספר, נעם, כיצד להיות רגיש, להבין ולהוקיר את השוני שבין בני האדם, שיכול להיות מקור לכוח, לייחודיות ולחברות. ספר זה לא רק נותן מידע לגבי הפרעות נפשיות, אלא גם עוזר ליצור תחושת קהילה ותמיכה. אבא שלי הוא קטוע רגל וראיתי אותו לאורך כל חיי חי חיים רגילים ומספקים, אבל גם גיליתי עד כמה העולם לא רואה באנשים עם מגבלות שונות כשווי ערך לאנשים ללא מגבלות. היה לי חשוב מאוד להיות קול עבורם ולייצר שינוי בדרך כלשהי".
