"דייט בהפתעה". בימוי: בן פאלמר. תסריט: טס מוריס. שחקנים: לייק בל, סיימון פג, רורי קינר, אוליביה וויליאמס, שון הורגן. אנגליה, 2015. 88 דקות. 3 כוכבים.
הקומבינציה הזו נמצאת בבסיסן של קומדיות רומנטיות רבות: גבר ואישה נפגשים, וזה דווקא עובד, רק שלאחד מהם יש סוד, שהוא בוחר לא לגלות לשני. והסוד הזה רודף אותם ורודף אותם עד שהוא מתפוצץ, ואז מסתבר שזה בכלל לא משנה כי האהבה, היא הרי מנצחת הכל. זוהי אחת הנוסחאות הנפוצות ביותר בז'אר, ביחד עם גבר ואישה נפגשים אבל יש לה בן זוג אחר (או להיפך), גבר ואישה נפגשים אבל לא סובלים זה את זו בהתחלה, גבר ואישה נפגשים אבל פערי הזמן/המקום/המעמד עומדים להם לרועץ. לכן השאלה המרכזית בז'אנר הקומדיה הרומנטית היא לא מה – אלא איך. לא מה הסיפור, אלא איך הוא נכתב, מבוצע ומבוים, עד כמה שתי הדמויות הראשיות בו חד פעמיות, מהסוג שאף אחד אחר לא יהיה טוב מספיק, ועד כמה מצליח הסרט להנכיח ביניהן תשוקה או כימיה או הומור, שיגרמו לנו להתרגש מהסיפור למרות שכבר ראינו עשרות כמוהו בעבר, ולמרות שעל פי רוב ברור לנו גם איך הוא יסתיים.
"דייט בהפתעה", המבוסס על הנוסחה הראשונה המתוארת לעיל, רחוק מלהיות סרט חד פעמי, אבל הוא חינני מספיק כדי להתבלט לטובה מעל לקומדיות רומנטיות אחרות שראו אור בשנים האחרונות, מאז נחטף הז'אנר ע"י ג'אד אפאטו ודומיו והתמלא בבדיחות וולגריות חסרות תועלת. מבחינה זאת עומדת כנראה לזכותו העובדה שהוא בריטי, כמו חלק גדול מקומדיות תור הזהב של הז'אנר, ובהן "ארבע חתונות ולוויה אחת" ו"נוטינג היל". וממש כמוהן, השחקנית הראשית בו אמריקאית, אם כי במקרה הזה – בניגוד לאנדי מקדואל וג'וליה רוברטס, שגילמו דמויות מהיבשת הגדולה, אבל בדומה לגווינית' פאלטרו, שליהוקה כאצילה הבריטית ויולה דה לספס ב"שייקספיר מאוהב" קומם רבים – השחקנית האמריקאית לייק בל מגלמת בו דמות בריטית.
ננסי (בל) היא בחורה צינית ושבעת-דייטים באמצע שנות השלושים לחייה, שבמקום לצאת לעוד בליינד דייט, שאורגן לה במסגרת מסיבת חתונה של חברים, מעדיפה להסתגר בחדרה במלון ולראות את "שתיקת הכבשים". ברכבת בחזרה ללונדון היא נתקלת בבחורה צעירה מאוד וקופצנית מאוד, שמטיפה לה על מרירותה וממליצה לה על ספר מסוגת העזרה העצמית שישנה ממש את חייה. ננסי דוחה, כצפוי, את העזרה, אבל הספר הנ"ל בכל זאת מתגלגל לידיה, ובשל צירוף מקרים בו היא עומדת במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון מתגלגל לידיה גם הדייט של אותה בחורה: ג'ק (סיימון פג), גרוש בן ארבעים, מריר לא פחות ממנה. בפרץ ספונטניות שאינו אופייני לה מחליטה ננסי לצאת לשתות משהו עם הבחור, והדייט מתגלגל טוב מהצפוי, רק שננסי נאלצת להעמיד במהלכו פנים שהיא ברוקרית בת 24 חובבת ריצות מרתון. העניינים מסתבכים כשהזוג פוגש מעריץ אובססיבי של ננסי מתקופת התיכון (רורי קינר) ואת גרושתו של ג'ק (אוליביה וויליאמס) ובן זוגה החדש.
כאמור, אין פה – ולא יכולות להיות – בשורות גדולות מבחינת התסריט, אבל הדמויות של ננסי וג'ק חינניות מספיק כדי לעורר אמפתיה, בעיקר ככל שהדייט מתקדם והן משתחררות קצת ומתחילות לבלות באמת. גם הסיטואציות שאליהן מכניס אותן התסריט נעות היטב על הסקאלה שבין המשעשע (ההתמודדות של ננסי עם שון הפרוורטי) לנוגע ללב (התסכול שפורץ מג'ק אל מול האקסית הבוגדנית, והטבעיות בה ננסי מתגייסת לעזרתו), והסרט עושה בחוכמה כשהוא בוחר לתחום את הדייט כולו ביום אחד. לא מדובר בסרט מושלם: קיים פער מסוים בין הפרסונה הדייטית של ננסי לפרסונה המשפחתית, החברתית והמקצועית שלה, מה שיוצר דמות לא לגמרי מגובשת, וג'ק מתנהל חלק גדול מהסרט – ובפרט אחרי שהוא מגלה את סודה של ננסי – כדושבאג ממוצע, שנפגע עד עמקי נשמתו כשהוא מגלה שהבחורה שמולו, שהיא דווקא מקסימה וחיננית וכיף לו איתה, נמצאת, רחמנא ליצלן, בשנות השלושים לחייה. אבל הוא כן מכפר על זה בסופו של דבר בצורה חמודה ביותר, ואם ננסי מוכנה לסלוח לו על זה – גם אני מוכנה.
