"עיר החטאים". בימוי: רוברטו רודריגז ופרנק מילר. תסריט: פרנק מילר. שחקנים: מיקי רורק, ג'וש ברולין, ברוס וויליס, ג'סיקה אלבה, ג'וזף גורדון-לוויט, רוזריו דוסון, אווה גרין. ארה"ב, 2014. 102 דקות. 3 כוכבים.
השנים האחרונות הראו מגמה של שינוי בסרטי הקומיקס, שהפכו ריאליסטיים יותר, דרמטיים יותר ומחוברים יותר לעולמנו האנושי – על אף גיבוריהם הלא-ריאליסטיים, הלא-תמיד-אנושיים. את המגמה הזו הוביל כריסטופר נולאן, שגותה'ם סיטי שלו, מרחב התמרון של באטמן, נראתה והרגישה כמו ניו יורק, החל מ"באטמן מתחיל" ב-2005 ובצורה מובהקת מאוד ב"האביר האפל" מ-2008. סרטי הקומיקס של מארוול לא פיגרו אחריו: המגדל של סטארק תעשיות "באיירון מן", למשל, נבנה בניו יורק, וב"הנוקמים" סובבת העלילה כולה סביב הסכנה האורבת לעיר, בשמה המפורש, מלמעלה. מהצד השני של המגמה הזו ניצב "עיר החטאים", שיצא באותה השנה כמו "באטמן מתחיל", אבל הלך לכיוון ההפוך: זה שמדגיש את הקומיקסיות, את האלימות המסוגננת, את הגיבורים האנושיים שחיים בעולם שאכזרי מכדי להיות אמיתי. תשע שנים אחרי יוצא סרט ההמשך, המגמה נשארה אותה המגמה, ורק התרגום הישראלי, כנהוג במחוזותינו, חוטא למקור: "עיר החטאים: עלמה להרוג" נקרא באנגלית "Sin City: A Dame to Kill For", כלומר עלמה להרוג בשבילה. כלומר הפאטם פאטאל המפתה, המסוכנת, הנחשקת כל כך שגברים מוכנים להרוג בשבילה – ולא אותה – של ז'אנר סרטי הפילם נואר.
כמו הסרט המקורי, גם זה מורכב מכמה סיפורים המסופרים בזה אחר זה, כשדמויות יוצאות מסיפור אחד ונכנסות לאחר, את רובן הכרנו כבר בגלגול הקודם: הרוצח השכיר מעוות הפנים מארב (מיקי רורק), שוב יושב בבר של קיידי ערב אחר ערב והורג אנשים שמעצבנים אותו. הבלש הפרטי דוויט (הפעם בגילומו של ג'וש ברולין, בסרט הקודם שיחק אותו קלייב אואן) שוב יוצא להציל אישה ומוצא את עצמו מסובך עד מעל הראש. השוטר הארטיגן (ברוס וויליס) שב להגן על ננסי, הילדה שהציל מבנו המטורף של ראש העיר לפני שנים רבות, הפעם כרוח רפאים. סנטור רורק (פאוורס בות') הוא עדיין השחיתות והזדוניות בהתגלמותן. הסצינות עודן מסוגננות לעילא, הקומפוזיציות מועתקות במדויק מהקומיקס של פרנק מילר, שגם כתב וביים את הסרט עם רוברטו רודריגז, כשכתמי צבע – מעיל כחול או שפתיים אדומות – מנקדים מדי פעם את השחור והלבן. האלימות עודנה פראית ומתפרצת, חיי אדם שווים כקליפת השום, והכל מסביב רע ומושחת ורקוב מהיסוד.
ובכל זאת, רבותי, העולם השתנה. בזה של "עיר החטאים: עלמה להרוג" שולטות נשים. זה לא נראה ככה בהתחלה, בסיפור הראשון והשני, כשמארב יושב בבר של קיידי ובוהה בננסי (ג'סיקה אלבה) החשפנית, או כשהמהמר הצעיר ג'וני (ג'וזף גורדון-לוויט) לוקח את המלצרית סאלי (ג'ונו טמפל) להיות קמע המזל שלו. אבל איפשהו לתוך הסיפור השלישי, כשדוויט מבין שהובל באף ע"י אווה (אווה גרין), זה הופך ברור יותר. העלמה של הסרט הזה לא צריכה שיהרגו בשבילה, שיגנו עליה או שילחמו עבורה. ככל שהסרט מתקדם, מתברר שהיא עושה יופי של עבודה בעצמה. מהזונות הלוחמות של העיר הישנה, גייל (רוזריו דוסון) ומייהו (ג'יימי צ'אנג), ועד אחרונת העלמות במצוקה. לכל אחת מהן יש את הנשק שלה, חרב או אקדח או מניפולציות וגוף מהגיהנום, ובדיוק כמו עם הגברים: פעם זה מצליח, פעם זה נכשל, אבל מה שחשוב, כמו שאומרת אחת הדמויות, היא שהן לעולם כבר לא יצטרכו להסתמך על גבר שוב. לעזאזל, לפעמים הן אפילו מצילות אותו בעצמן. ובתוך העולם האלים והאכזר של עיר החטאים, זו בכל זאת חתיכת אמירה.
(צילום יחצ)
