"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר". בימוי: ג'יי ג'יי אברהמס. תסריט: לורנס קסדן. שחקנים: דייזי רידלי, ג'ון בוייגה, אוסקר אייזיק, אדם דרייבר, הריסון פורד, קארי פישר, מארק האמיל. ארה"ב, 2015. 135 דקות. 4 כוכבים.
גם מי שלא ראה מעולם את סאגת "מלחמת הכוכבים", או ראה ולא מבין את הקטע עם החלליות וחרבות האור והאנשים עם הקסדות על הראש, לא יכול להתכחש לעובדה שמדובר בתופעה חובקת עולם. הטרילוגיה הראשונה, שיצאה בין השנים 1977-1984, צברה לה מיליוני מעריצים בכל העולם, שממשיכים לנהל דיון ער על קורות גיבורי הטרילוגיה, אוספים בקנאות פרטי ממורביליה, מארגנים כנסים סביב הסדרה ומגיעים אליה מכל רחבי העולם, בתחפושות. גם הוליווד לא נותרה אדישה לסדרה של ג'ורג' לוקאס, שמהרבה בחינות הגדירה מחדש את היחס הקולנועי לעולם המד"ב והפנטזיה. היא זכתה למאות רפרנסים, סרטים וסדרות שניסו לשחזר את ההצלחה, וגם לפארודיה ישירה אחת, נפלאה ומלאת אהבה, של מל ברוקס. לוקאס עצמו, שהפך למיליארדר בעקבות הצלחת הטרילוגיה, הפיק לה שלושה סרטי המשך, שיצאו לאור בין השנים 1999-2005 ועלילתם ממוקמת כרונולוגית לפני עלילת הטרילוגיה הראשונה. למרות ההצלחה הכלכלית של סרטי ההמשך, הסרטים הללו התקבלו ע"י המעריצים במשהו שנע בין בוז לזעם טהור, והוסכם על כולם כמעט שלוקאס הפיק אותה בעיקר בשביל הכסף. ייתכן שהוא חש שחסרים לו קצת דמי כיס אחרי שהפסיד לסטיבן ספילברג, בעקבות התערבות ביניהם, 2.5 אחוז מהכנסות הסדרה – סכום המוערך בכ-46 מיליון דולר. כך או כך את הפינה הזו הוא סגר כשמכר לדיסני את חברת ההפקה של – ועימה את כל הזכויות על הסדרה – בסכום פעוט של 4 מיליארד דולר.
עם יציאתו של הסרט השביעי בסדרה, הדבר המרכזי שראוי לציין בהקשר שלה, עוד לפני שרואים ממנו פריים אחד, הוא שלוקאס אינו מעורב בהפקתה. החששות הכבדים שליוו את המעריצים עם מכירת זכויות ההפקה לדיסני התפוגגו לאחר שהגה הבימוי נמסר לידיו של מעריץ. אחד, ג'יי ג'יי אברהמס. גם הסכמתם של שלושת כוכבי הטרילוגיה המקורית – הריסון פורד, קארי פישר ומארק האמיל – לחזור ולשחק את הדמויות ששיחקו בעבר, בישרה טובות. עם יציאתו של הסרט החדש לאקרנים בשבוע שעבר שוב געשו הרחובות שבכניסה לבתי הקולנוע בגדודי מעריצים בחליפות של סטורם-טרופרים, ואפילו במכורתנו הקטנה אזלו הכרטיסים להקרנת הבכורה של הטרילוגיה לפני שבועות, ובין המוני האנשים שצבאו על דלתות האיימקס בראשון לציון ניתן היה לזהות כמה וכמה אובים וואן קנוביים, האן סולואים והנסיכות ליה, עטויות גלימות לבנות ארוכות ותסרוקת הצמות האופיינית. חגיגה גיקית, ללא ספק. ובאשר לקולנוע: גם הוא היה ראוי למדי.
"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" מתרחש כשבעים שנה אחרי תום הפרק הקודם-כרונולוגית בסדרה, "שובו של הג'דיי". את האימפריה המרושעת, שהובסה בסוף הפרק ההוא, מחליף גוף מרושע לא פחות שנקרא המסדר הראשון. גם לו יש חיילים עטויי חליפות סערה, והם נשלחים להשמיד כפרים שלמים בהם מסתתרים המורדים. אחד מהם, פין (ג'ון בוייגה), מחליט לערוק לאחר השתתפות בפשיטה כזו, ונעזר בטייס קרב בשם פו (אוסקר אייזיק), מורד שנשבה ע"י הרשע עוטה השחור הנוכחי, קיילו רן (אדם דרייבר). פו לוקח את פין לכוכב חול אפוקליפטי, בו השאיר את הדרואיד שלו, 8BB, ובתוכו טמונה חתיכת מפה שמובילה למקום הימצאו של אחרון אבירי הג'דיי, לוק סקייווקר (מארק האמיל). אולם החללית של השניים מתרסקת ופין, שנותר לבדו, פוגש על הכוכב את ריי (דייזי רידלי), מלקטת גרוטאות רבת תושייה. ביחד הם יוצאים למסע ברחבי הגלקסיה, במטרה להחזיר את הדרואיד למורדים, בהנהגתה של המפקדת ליאה אורגנה (קארי פישר). בדרכם הם חוברים להאן סולו (הריסון פורד) ולחברו הווקי צ'ובקה, והנה יש לנו נבחרת.
והנבחרת הזאת, לא רק שהיא משחקת במגרש הביתי שלה – היא משחזרת משחק שכבר שיחקה בעבר. נראה כאילו המעריץ אברהמס כל כך פחד לחלל את הסדרה המקודשת, שהוא העדיף לחזור לסרט הראשון ופשוט לכתוב אותו מחדש. אביר זדוני שמקורותיו המשפחתיים בכוחות הטוב? צ'ק. כוכב חול שדומה לגמרי אבל הוא לא ממש טטואין? צ'ק. רובוט שבתוכו מוחבאים חלקי מפה, כאילו עדיין לא הומצא הג'יפיאס? צ'ק. הכוח מתעורר ביתום שלא יודע מי הוא? צ'ק. חייזר משונה עם נאומי מוטיבציה מהדהדים? צ'ק. נשק אימתני שמסוגל להשמיד כוכבים שלמים בלחיצת כפתור, ושצריך להשמיד את הצ'יקלוגים שלו, או איזה שקרכלשהו אחר, בחדירה הירואית ואמיצה למעוז הרשע? צ'ק, צ'ק, צ'ק. וזה לא רק התמות – גם הדמויות חוזרות על עצמן. למעשה, נראה כאילו כל אחת מהדמויות הוותיקות פשוט זזה משבצת אחת ימינה, והוחלפה בדמות חדשה. ליאה, מבוגרת מכדי להיות הנערה הכריזמטית והנחשקת, מפנה את מקומה לריי ותופסת עמדה סמכותית ומנהיגותית יותר. האן סולו, פעם השולף המהיר ביותר במערב, מפנה את מקומו לטייס הקרב הטוב ביותר של המורדים – ואנחנו יודעים את זה כי זה נאמר במפורש – פו. את לוק סקייווקר הנעדר, שהתחיל את דרכו כצעיר מתלבט, מחליף צעיר מתלבט אחר, פין, שגם הוא לא יודע מהיכן הגיע. במצב כזה, לא צריך להיות גרופי צבוע בירוק ועוטה אוזני יודה כדי לנחש מקילומטרים מי האבא של קיילו רן, לאן יוביל העימות ביניהם ואיפה פחות או יותר כל זה יסתיים.
משכל זה נאמר, אפשר לסמוך על ג'יי ג'יי אברהמס שידע לקחת את הלימונים האלה ולעשות מהם אחלה לימונצ'לו. "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" הוא סרט סוחף ומהנה, עם אפקטים מרשימים, כוכבי לכת מלאי דמיון, חייזרים מגניבים וסצינות קרבות חלל נהדרות, שהגם שברור לנו איך הן יסתיימו – זה לא גורע לרגע מהכיף. הדמויות הישנות חוזרות לעשות את מה שעשו בטרילוגיה המקורית, והן עושות את זה כל כך טוב שהן זכו לפרצי תשואות באולם בכל פעם שרק הפציעו על המסך. בדמויות החדשות, לעומת זאת, ניכר כמה התקדמנו מאז "תקווה חדשה". ראשית, בפוליטיקלי קורקט: באישה, שחור והיספני עסקינן. ושנית, במורכבות ובעומק: פין למשל, הוא לא צעיר אמיץ ועשוי ללא חת, אלא חייל-בכפייה, פחדן והססן, שמבלה את מרבית זמנו בניסיונות להימלט. קיילו רן, אביר הרשע, מסתיר מתחת לקסדה השחורה שלו לבטים בנוגע לכוח ובעיות שליטה בכעסים. וריי? ריי היא חיה רעה. היא כריזמטית, היא אמיצה, היא חכמה ומוסרית ואנושית. היא מושיעה כמעט את כל גיבורי הסרט פעם אחת לפחות, ואני מרחמת על החייזר שינסה להלביש אותה בביקיני מוזהב. ריי היא הדמות הנשית הנפלאה ביותר מאז פיוריוסה ב"מקס הזועם: כביש הזעם". נראה שפניה של "מלחמת הכוכבים" החדשה לא רק למעריצים, אלא גם למעריצות. ובגלקסיה הלא-רחוקה-בכלל שלנו, זה לא מעט.
