"נעלמת". בימוי: דייויד פינצ'ר. תסריט: גיליאן פלין. שחקנים: בן אפלק, רוזמונד פייק, קארי קון, ניל פטריק האריס, טיילר פרי, קים דיקנס. ארה"ב, 2014. 149 דקות. 3 כוכבים. צילום יח"צ
"נעלמת", סרטו החדש של דייויד פינצ'ר ("שבעה חטאים", "נערה עם קעקוע דרקון"), הוא סרט מעולה ומגעיל. מעולה – כי הוא כתוב, מבויים, משוחק וערוך נהדר. התסריט שלו, המבוסס על ספרה של גיליאן פלין, שאף עשתה את העיבוד הקולנועי בעצמה, סוחף ומצמרר. הליהוק שלו לא פחות מפנטסטי – טיילר פרי, על פי רוב כוכב קומדיות גסות, כעורך דין חלקלק; קארי קון האלמונית בתפקיד קול ההגיון; רוזמונד פייק, בעברה נערת בונד וג'יין בנט, כעקרת הבית שנמוגה יום אחד; ואני כבר מזמן הצהרתי על חיבתי לבן אפלק – והפסקול נהדר. אפשר בקלות לא לשים לב, לצאת מהקולנוע בהרגשה שזה אחלה סרט מתח ולפספס את כמה שהוא מגעיל. ומניפולטיבי. ומסוכן. ואפילו אי אפשר להסביר למה בלי לעבור עבירה חמורה על חוק הספויילרים. אני אנסה בכל זאת. לספויילרים נידרש בהמשך.
אז ניק דאן (אפלק) חוזר לביתו בצהרי יום הנישואין החמישי שלו ומגלה שאשתו, איימי דאן (פייק), נעלמה. סימני מאבק בסלון מצביעים על כך שנחטפה. הוא ממהר להזעיק משטרה, לערב את הוריה של איימי – סופרי ילדים מפורסמים – ואת התקשורת. אולם שורה של ראיות מצטברות כדי להעיד על כך שחייהם המשותפים של בני הזוג לא היו כל כך מאושרים כפי שאפשר אולי לחשוב, ועם הזמן הופך ניק לחשוד המרכזי בהיעלמה של רעייתו. קטעים המוצגים במקביל, הלקוחים מהיומן של איימי עצמה, מראים את ההיסטוריה של בני הזוג, מהלהט שבפגישתם הראשונה, המכנה המשותף והחברות, דרך הפיטורים בשל המשבר הכלכלי והמעבר הכפוי למדינת מוצאו של ניק, ועד ההידרדרות במערכת היחסים שכוללת, על פי היומן, גם רמזים לאלימות קשה.
בעולם אוטופי אפשר היה להתייחס לזה כאל אחלה סרט מתח, הכולל בתוכו כמה אמירות חזקות: על חברה המקדשת את מה שנראה יפה ונכון, ולא חשוב אם הוא רקוב לחלוטין מבפנים; על התקשורת שלא פעם ממהרת לצלוב אדם על סמך תיאוריה, עוד לפני שהוכחה אשמתו; וגם, כמו שאמר פינצ'ר עצמו, על מוסד הנישואים ועל אנשים הבוחרים בו כמפלט נוח במקום לחפש את המקום בו טוב להם באמת. הטוויסט שמגיע איפשהו באמצע הופך את "נעלמת" מסרט מתח עם תעלומת היעלמות סטנדרטית לסרט שמהלך על גבול האימה, עם משחק מוחות שמובילה דמות פסיכופטית אחת. ומרגע זה ואילך, ראו הוזהרתם, אני אספיילר לכם את הצורה.
כי אנחנו לא חיים בעולם אוטופי. וסרטים לא נעשים בחלל ריק, אלא בקונטקסט חברתי ותרבותי מסוים. ו"נעלמת", מרגע שמגיע הטוויסט, נראה כאילו נכתב על בסיס הפרוטוקולים של האגודה לזכויות הגבר. אם לא הספיקו לנו הקדושים המעונים שמתבכיינים על גדודי הפמיניסטיות שהורסות לגברים את החיים, או הטוקבקיסטים שזועקים חמס ברגע שמתפרסם סיפור על אישה שהתלוננה על אונס, או תקיפה, או אלימות במשפחה, ומאשימים אותה במקרה הטוב בהתנהלות מופקרת ש"הרגיזה אותו", ובמקרה הרע בזה שהיא בכלל המציאה הכל – בא פינצ'ר ומחזק את הנרטיב המטומטם הזה. כאילו שכל כך קל לזייף אונס עם בקבוק יין. כאילו אחוז תלונות השווא בעבירות מין ואלימות במשפחה לא עומד על פחות משני אחוז. כאילו שהמרכזים לטיפול בנפגעות תקיפה מינית והמעונים לנשים מוכות לא קורסים תחת עומס העבודה. כאילו שלא נרצחו בשנה החולפת בישראל 13 נשים על ידי בני זוגם. הסרט הזה צריך להגיע עם אזהרה, כמו על קופסת סיגריות. אם אתה אדם נאור ומתקדם כנראה שלא יגרם לך שום נזק מצפייה בסרט הזה, ותוכל להתייחס אליו פשוטו, כלומר כסרט מתח טוב שבבסיסו עומדת דמות מטורפת שהורסת את חיי הסובבים אותה בשביל הכיף, שהיא במקרה אישה. אם, לעומת זאת, אתה מיזוגן אלים ופרימיטיבי, הסרט הזה יחזק את כל התפיסות המעוותות שלך, ועדיף שתתרחק ממנו כמו מאש. אבל כל הכבוד לך שהתמדת בקריאה עד עכשיו.
