"מכונת הכסף". בימוי: אדם מקקיי. תסריט: אדם מק'קיי וצ'ארלס רנדולף. שחקנים: כריסטיאן בייל, סטיב קארל, ראיין גוסלינג, ג'ון מגרו, פין וויטרוק, בראד פיט. ארה"ב, 2015. 130 דקות. 5 כוכבים.
מרגוט רובי ("הזאב מוול סטריט", "פוקוס"), הפאם פאטאל החדשה של הוליווד, יושבת באמבטיית קצף. היא עירומה. היא לוגמת שמפניה. היא מסבירה במילים פשוטות ובהירות מונח מורכב מתחום משכנתאות הסאב-פריים – אתם לא טורחים להתעמק, היא עירומה באמבטיית קצף למען השם – ואז היא אומרת לכם ללכת להזדיין. כך, בסצינה קצרה ומבריקה שתלושה לחלוטין מקו העלילה המרכזי, מבהירים לכם הבמאי אדם מק'קיי והתסריטאי-השותף שלו, צ'ארלס רנדולף, את אחת הסיבות שהביאו לקריסתה של הכלכלה האמריקאית בעשור שעבר: מיליוני אנשים חתמו על חוזה משכנתא שהם לא באמת מבינים, בגלל העטיפה המרשרשת. הבנקים גיבו על בסיס המשכנתאות האלה את קרנות החיסכון של כולנו, ואז עשו עוד כל מיני מניפולציות כלכליות שלנסות להבין אותן עושה כאב ראש. אנחנו בכל זאת ננסה להסביר לכם. הנה סלינה גומז בקזינו.
"מכונת הכסף" מנסה לספר את סיפור משבר הסאב-פריים, שהתדרדר לכדי משבר כלכלי עולמי ב-2008, דרך סיפורם של אלה שזיהו את בועת הנדל"ן שעומדת להתפוצץ, ועשו את מה ששקול בבורסה להתאבדות כלכלית: הימרו נגד הבנקים. מייקל ברי (כריסטיאן בייל) הוא ד"ר לכלכלה, גאון על הרצף האוטיסטי ומנהל קרן גידור השווה מיליארדים. מארק באום (סטיב קארל) הוא מנהל קרן גידור אחרת, החובר לעובד בנק בכיר (ראיין גוסלינג) שמזהה גם הוא את הכשל. צ'רלי גלר (ג'ון מגרו) וג'יימי שיפלי (פין וויטרוק) הם צמד מנהלי תיקים צעירים ומוכשרים, שהכסף שלהם לא גדול מספיק כדי לקבוע פגישה אפילו אצל חלק מהכרישים הגדולים הממוקמים בוול סטריט. לכן הם חוברים לשכן התימהוני של אחד מהם, מחבק העצים בן ריכרט (בראד פיט), איש פיננסים בכיר בעברו. לא יהיה זה ספויילר לספר לכם איך זה נגמר בסוף. הניצחון שלהם – והם עשו מיליארדים – הוא ההפסד של כולנו.
על אף הזמן הקצר יחסית שעבר מאז המשבר הכלכלי שהכה את אמריקה בתדהמה והותיר מיליונים חסרי בית – מספר סרטים נעשו עליו. הבולט שבהם הוא "הזאב מוול סטריט" מ-2013, בו שוב הפסיד ליאונרדו דיקפריו את האוסקר (למת'יו מקונוהוי). "מכונת הכסף" מראה את כפיליו של ג'ורדן בלפורט, שבסרטו של סקורסזה מלפני שנתיים מכר מניות מפוקפקות ללקוחותיו, הרוויח מיליארדים ופוצץ הכל על סמים, נשים (את אשתו השנייה מגלמת מרגו רובי) וקרבות השלכת גמדים. הם לובשים חליפות מפוארות, נוהגים במכוניות חדישות ומארגנים הלוואות למהגרים, כלבים וחשפניות שמשלמות במזומן. הם נפגשים לוועידות במלונות קזינו מפוארים בלאס וגאס. הם מציעים משרות בכירות, ומרופדות היטב, לרגולטורים לשעבר, ואין להם שום נקיפות מצפון. "אני לא מבין, למה הוא מודה?" אומר מארק באום ההמום לאחד מעובדיו לאחר פגישה עם שמוק אחד כזה, בעיצומו של טיול-שדה אל מחוז של בתים הנטושים. "הוא לא מודה", עונה לו העובד. "הוא מתרברב".
כך ש"מכונת הכסף" הוא סוג של סרט המשך לסרט ההוא של סקורסזה, רק שהוא מתמקד באלה שדפקו את אלה שדפקו את כל השאר. וכמו בסרט ההוא, יש כאן אופורטוניסטים חסרי לב שרק מחפשים לעשות את המכה –ראיין גוסלינג מגלם אחד כזה, וזה מרענן לראות את השחקן הנהדר הזה בתפקיד כל כך זחוח – אבל יש פה גם אנשים עם מוסר. ולב. ואומץ לעמוד מול בעלי המניות ששואגים עליהם שהם ירדו מהפסים. וכן, גם איזשהו מימד אנרכיסטי. המגוון האנושי; הסיפור שעומד מאחורי כל אחת מהדמויות – והם מבוססות על אנשים אמיתיים, כפי שתועדו בספרו של מייקל לואיס, עליו מבוסס הסרט; התגובות השונות לחלוטין שלהן להבנה של העתיד לבוא, מאדישות, דרך חמדנות ועד ניסיונות כנים להתריע – כל אלה הופכים את הצפייה למרתקת.
אבל מעבר לצפייה המרתקת, הסרט החכם הזה באמת מנסה ללמד אתכם משהו. הוא באמת רוצים שתבינו מה קרה, ולמה זה קרה, וכמו חלק מגיבוריו – להתריע. הוא מצחיק וזורם ויש לו דיאלוגים שנונים ושחקנים נפלאים, וקולנועית הוא עשוי טוב דיו כדי לקבל חמש מועמדויות לאוסקר (סרט, בימוי, תסריט מעובד, עריכה ופרס שחקן המשנה לכריסטיאן בייל). בשבוע שעבר הוא סחף את פרס איגוד המפיקים מתחת לאף של "האיש שנולד מחדש", והפך למועמד המוביל לזכייה בפרס הסרט הטוב ביותר. ואת כל זה הוא מצליח לעשות על אף שהוא מלא במונחים פיננסיים מורכבים והסברים מפורטים של למה קרה מה שקרה, וחמור מכך – של למה זה יקרה שוב. הוא מצליח להיות, בו זמנית, מבדר להפליא ורציני להחריד. רק על זה מגיע לו פרס.
