"בין כוכבים". בימוי: כריסטופר נולאן. תסריט: ג'ונתן נולאן, כריסטופר נולאן. שחקנים: מתיו מקונוהוי, אן האתאווי, ג'סיקה צ'סטיין, ג'ון ליתגו, מייקל קיין, מאט דיימון. ארה"ב, 2014. 169 דקות. 5 כוכבים. צילום יחצ
השבוע, לראשונה בארבע וקצת שנות קיומנו המשותף, הגברבר ואנוכי התווכחנו בגלל סרט. סליחה, אמרתי התווכחנו? התכוונתי שכמעט הלכנו מכות מעל תיבת ההילוכים. עכשיו, זו לא פעם ראשונה שיש לנו חילוקי דעות ביציאה מהאולם. ככה זה כשאת חולקת את חייך עם אדם עם חיבה לזבלונים ונטייה להירדם בסרטים בשפות זרות. אבל הפעם זה היה שונה. הפעם זה היה מלא אמוציות. הגברבר, אתם מבינים, הוא איש של מספרים, וככזה הוא דורש מהסרטים שלו, ומסרטי המד"ב בפרט, להיות מדויקים מבחינה מדעית. או לפחות לא מופרכים. אני, לעומת זאת, מה שמעניין אותי בסרט זה בראש ובראשונה סיפור טוב. אלמנטים כמו משחק ובימוי וצילום ועריכה ומוזיקה וכולי חשובים, כמובן, אבל אם הצלחתם לרתק אותי ברמת העלילה – אני אסלח על הרבה דברים. לכריסטופר נולאן, בכיר מספרי הסיפורים של הוליווד, אני מוכנה לסלוח על הכל.
אם כך, ב"בין כוכבים" עסקינן. גיבור הסרט הוא קופר (מתיו מקונוהוי. גם הוא משתבח עם הזמן), מהנדס וטייס בעברו וחקלאי בהווה פוסט אפוקליפטי, בו כדור הארץ משמיד את עצמו לאט, מחריב גידולים חקלאיים וחונק את תושביו בסופות חול. בעוד בני האדם המתמעטים והולכים מנסים להתמודד עם המצב החדש, למקד את מירב המשאבים בגידול מזון ולהפנות עורף לטכנולוגיה שהביאה אותם עד הלום, כולל כתיבה מחדש של ההיסטוריה הנלמדת בבתי ספר, קופר נותר אדם מאמין. בטכנולוגיה, זאת אומרת, והוא מחנך ברוח זו את בנו תום ובתו המחוננת מרפי (מקנזי פוי). כשמרפי מתלוננת שיש רוח רפאים בחדרה הוא מעודד אותה לבדוק את הנושא בשיטה מדעית, כולל תצפיות וניתוח נתונים והסקת מסקנות, והניתוח הזה הוא שמוביל אותו לבסיס סודי של נאס"א, שממשיך לחקור בשקט את החלל במטרה למצוא פתרונות לכליה הממתינה לבני האדם. מנהל התוכנית והבוס לשעבר של קופר, פרופסור ברנד (מייקל קיין), משכנע אותו, למען עתיד האנושות, לעזוב את ילדיו לצאת לחלל לחפש כוכב לכת אלטרנטיבי, אליו יוכלו לעבור בני האדם. קופר מקבל את ההצעה ויוצא אל הלא נודע ביחד עם שלושה מדענים, ובהם בתו של פרופסור ברנד, אמיליה (אן האת'אווי), ומחשב אינטליגנטי אחד שמסוגל לווסת תכונות אנושיות כמו אמפתיה, כנות וחוש הומור. על הפרק עומדים שלושה כוכבי לכת פוטנציאליים, שאיתרו עבורם חברי משלחת קודמת. ויש רק שתי בעיות קטנות: האחת היא שמרגע שיכנסו לחור התולעת אותו גילו בחלל, ודרכו הם מתכוונים לצאת את העולמות האחרים הללו – אין דרך חזרה. השנייה, והרצינית יותר, היא שהזמן עובד אחרת בפלנטות זרות ובחורי תולעת. שניות ספורות על כוכב אחד יכולות לקחת שנים על כדור הארץ, ולהיפך. ובתוך כל זה, קופר לא שוכח לרגע את המטרה המרכזית שבגללה יצא לדרך – להציל את ילדיו.
כך שמבחינות רבות מדובר בסרט יציאה למסע בתנאי אקסטרים, בהם לגיבור יש שליטה מועטה מאוד על תנאי הדרך והרבה מאוד מה להפסיד. וזה, מבחינתי, מה שהופך את "בין כוכבים" לסרט מרתק. ואנושי. קופר וחבריו עוברים שלל הרפתקאות בחלל, מסוכנות ונפלאות, מהתמודדות עם תנאי טבע אדירים ולא צפויים, דרך אתגרים טכניים ועד עמידה מול הדבר המסוכן ביותר לבני האדם – בני אדם אחרים. ובכל הזמן הזה הם ממשיכים לשמור על סולידריות, ואומץ, ויצירתיות, וחוש הומור בריא. הכוח המרכזי שממשיך להניע אותם הוא אהבה. האהבה של אמיליה לאביה ולבן זוגה, מדען מהמשלחת הקודמת. האהבה של קופר לילדיו, ובפרט למרפי, שכבר גדלה (בגרסתה הבוגרת מגלמת אותה ג'סיקה צ'סטיין) הפכה למדענית בעצמה ולא חדלה מלחפש את אביה. וכל זה בתוך החזון עצום המימדים שאנחנו כבר יודעים שנולאן יודע לייצר. על אף שהוא אינטנסיבי פחות מ"אשליה", ומרהיב פחות מ"התחלה", "בין כוכבים" סוחף עם נופים ספקטקולריים של גלי צונאמי ומדבריות קרח, עם טוויסט עלילתי שמחרפן את הדעת, עם קרשנדו נהדר של כוח הרצון האנושי ועם הפתרונות התסריטאיים החכמים, היצירתיים שלו, שגורמים לך להסתכל על הסרט אחר כך באור אחר לגמרי, ולרצות לראות אותו שוב. ושוב.
אבל לגברבר שלי כל זה לא הספיק. מרגע שהמריאו קופר וחבר מרעיו הוא ישב מול המסך ורטן, וביציאה מהאולם הוא היה מלא טענות כרימון. "יופי שהחבר'ה מרחפים בתוך החללית, וכשהיא מתחילה להסתובב הגרביטציה חוזרת", הוא התלונן. "אז למה – אחרי חצי סרט – כשהחללית שוב מפסיקה להסתובב, הם לא מרחפים שוב? ומה זה הקטע הזה עם הפיצוץ? גם אם משהו משתבש בנעילות, במקרה הגרוע ביותר יאבד החמצן בפתחים שאינם אטומים, פיצוץ לא יכול לקרות, כי אין חמצן באיזור. והקטע הזה בתוך החור השחור? זה שטויות של ממש, כל עיקרון אופק האירועים של החור השחור מבוסס על זה שאי אפשר לחצות אותו, אחרת זה לא היה אופק". הוא המשיך ככה כל הדרך הביתה, וכל הטיעונים שלי על העלילה, והדמויות, והשחקנים, והחזון הויזואלי נפלו על אזניים ערלות. ולא שאני מצדיקה אותו – גם המעולים שבגברים יכולים להיות לפעמים קוצים גדולים בתחת – אבל אני מבינה את המרמור. לא פעם ולא פעמיים טענתי על גבי במה זו שכדי שסרט מדע בדיוני או פנטזיה יעבוד כמו שצריך, החוקיות של העולם צריכה להיות מעוגנת היטב. בשבילי, שאיני אשת מדע, זה עבד נהדר, הרקע היה יציב מספיק וקיבלתי את כל הטיעונים והסיבות והתוצאות כפשוטם. בשבילו, מסתבר, לא. אז אולי המסקנה המרכזית היא ש"בין כוכבים" הוא סרט נפלא לכל מי שאוהב קולנוע, אבל לא מתאים לטהרנים של מדע.
