"קפטן פיליפס" / בימוי: פול גרינגראס / תסריט: בילי ריי / שחקנים: טום הנקס, ברחד עבדי / ארה"ב, 2013 / 134 דקות / 3 כוכבים
הפיראטים של היום זה לא מה שהיה פעם. תשכחו מ"אררר", תוכים על הכתף, רגלי עץ וחרבות. הם רזים, לבושים בלויי סחבות, חיים במציאות לא פשוטה של גלובליזציה שמתעלמת ממצוקותיהם של החלשים ומבינים אותנו יותר טוב משאנחנו מבינים את עצמנו. קפטן פיליפס, החדש של טום הנקס, מספר את סיפורו האמיתי של קפטן ריצ'רד פיליפס (הנקס) שספינתו נפלה ב-2009 קורבן להתקפה של פיראטים סומאלים. הסיפור זכה ללא מעט כותרות בזמנו מאחר והייתה זו הפעם הראשונה מזה 200 שנה בה ספינה אמריקאית נלקחה כבת ערובה. פיליפס שרד את החוויה, וכתב על כך ספר שהופך כעת לסרט.
הבמאי, פול גרינגראס, מוכר לצופים בעיקר מהסרטים זהות במלכודת וזהות אבודה מסדרת סרטי ג'ייסון בורן המצליחה. גרינגראס לא נותן לנו תמונה פשוטה וקלה לעיכול של רעים וטובים. נכון, דמותו של פיליפס נותרת ללא רבב לאורך הסרט כולו, בל נשכח שהסרט מבוסס על ספרו של פיליפס עצמו, אבל גרינגראס מצליח להראות לנו בהבזקים חטופים את הניגודים בין האמריקאים השבעים לסומלים הרעבים. הסומלים אינם מוצגים כפירטים מרושעים שכסף הוא כל מה שמעניין אותם, ממש כפי שהאמריקאים אינם מוצגים כאבירים צדיקים שכל מטרתם היא להגן על הצדק, האמת ודרך החיים האמריקאית. גרינגראס לא נותן לנו להתחמק מתזכורות כואבות לעובדה שמצבם של הסומלים הוא פועל יוצא של הגלובליזציה, שגם הסומלים הם קורבנות של כוחות גדולים מהם וששוד ימי הוא לא רק פעולה נפשעת, אלא גם אקט של אין ברירה.
אם בסומלים עסקינן, אי אפשר להתייחס לסרט בלי להזכיר את משחקו המופלא של ברחד עבדי שמשחק את דמותו של מוסי, מפקד הפירטים. למרות שהוא מגלם את תפקיד הנבל, עבדי מצליח לגרום לנו לאהוב אותו, לרחם עליו ולהזדהות איתו במקביל לדאגה וההזדהות שאנו חשים כלפי הנקס. אומרים שגיבור הוא טוב כמו הנבל שמולו הוא מתמודד, והנקס, שחקן בעל עבר מפואר, בהחלט צריך להודות לעבדי על כך שההווה נראה לא פחות טוב. עבדי היה נהג לימוזינה במינסוטה לפני שניגש לאודישן לתפקיד. זהו תפקידו הראשון בקולנוע, ולא אתפלא אם הוא יזכה למועמדות לאוסקר, כשבמקביל ינצל את הבמה לה זכה על מנת לקדם את המודעות למצוקת הסומלים.
קפטן פיליפס מצליח לשלב אקשן ודרמה, סוגיות פוליטיות שנויות במחלוקת וסיפור טוב באריזה שהיא לפרקים מורטת עצבים ולפרקים מכמירת לב. הבעיה העיקרית היא העובדה שהוא מבוסס על ספר אוטוביוגרפי שכתב הגיבור, מה שמביא באופן אוטומטי לכך שהקפטן מוצג כמי שעשה הכול, ונכון, למען אנשי צוותו. במציאות נשמעות טענות של אנשי צוות הספינה שחשים שהסרט עושה להם עוול לפיהן קפטן ריצ'רד פיליפס האמיתי הוא קפטן יהיר, עיקש ובעייתי שאיש אינו רוצה להפליג עימו. הצוות טוען שהתחנן בפני פיליפס לא להפליג קרוב כל כך לחופי סומליה, וזה טען כי לא ייתן לכמה פירטים להפחיד אותו. הוא התעלם מהאזהרות שקיבל ומההנחיות ששלח לו הפיקוד, והמשיך בדרכו שלו. הצוות, שמוצג בסרט כחבורת ימאים שכל מה שמעניין אותם הוא הקפה במטבחון, טוען שפיליפס התעלם מהנתונים שהוצגו לו לגבי תקיפות פירטים באזור. בכל זאת, בשורה התחתונה, אנחנו עוסקים בסרט. את המציאות נשאיר להיסטוריונים. קפטן פיליפס עושה את העבודה היטב. עונת האוסקרים מתחילה, ונראה שקפטן פיליפס הוא סנונית ראשונה. היכונו לבאות.
צילום יחצ
