"הולכת רחוק". בימוי: ז'אן-מארק ואלה. תסריט: ניק הורנבי, ע"פ ספרה של שריל סטרייד. שחקנים: ריס ווית'רספון, לורה דרן, תומס סדוסקי. ארה"ב, 2014. 115 דקות. 4 כוכבים.
לפני כחצי שנה נערך בסינמטקים, בפרופיל נמוך יחסית, פסטיבל הקולנוע האוסטרלי, במסגרתו הוצג בארץ הסרט "מסלולים" ("Tracks"). זהו סרט מסע על חצייה רגלית של יבשת אוסטרליה לצד ארבעה גמלים וכלב, שהוקרן בין היתר בפסטיבל ונציה ב-2013, ומה שמייחד אותו הוא היה שאת המסע הזה ערכה אישה. סרטי מסע גבריים יש המון – ברגל, בטרמפים, על אופנוע או על מכסחת דשא. אולם בודדים וספורים הסרטים שבמרכזם צועדת אישה לבדה. ולא רק שהיא צעדה לבדה: הגבר שהוצמד לה (ע"י המגזין "נשיונל גיאוגרפיק" שמימן את מסעה), צלם שנשלח לפגוש אותה בנקודות קבועות, בעיקר הפריע לה וטירפד את יחסיה עם המקומיים.
יש כמה נקודות דמיון בין סרטו של ג'ון קוראן האוסטרלי לבין סרטו החדש של ז'אן-מארק ואלה, "הולכת רחוק", שגם במרכזו צועדת אישה. בשני המקרים ביימו גברים סרט מסע נשי. בשני המקרים מדובר בסרטים המבוססים על סיפור אמיתי: מסעה של רובין דווידסון האוסטרלית, אותה גילמה מיה וואסיקובסקה, התרחש בשלהי שנות השבעים. שריל סטרייד, גיבורת "הולכת רחוק", יצאה לדרך בשנת 1995. בשני המקרים מדובר במסעות ארוכים ברגל: דווידסון חצתה את החלק המזרחי של אוסטרליה, מסלול של 1600 מייל שעובר ברובו במדבר. סטרייד הסתפקה ב-1000 מייל "בלבד" מתוך שביל רכס הפסיפיק, החוצה את קליפורניה, אורגון ו-וושינגטון לאורך מערב ארצות הברית, ממדבר להרים לאגמים לשלגים. בשני המקרים מגלם הטבע, איתו מתמודדות הגיבורות, גיבור משני. אולם בעוד דווידסון יצאה למסע "כי רצתה להיות קצת עם עצמה", כפי שסיפרה לנשיונל גיאוגרפיק, עבוד סטרייד היה המסע הזה מסע של גאולה אישית, לא פחות. בהתאם לכך, לאורך הצעידה שלנו אנו מקבלים פלאשבקים אל סיפור חייה, אל יחסיה עם אמה (לורה דרן) ועם בעלה לשעבר (תומס סדוסקי), אל המשבר הנפשי הקשה שעברה, אל התהום שהידרדרה אליה ואל נסיון התיקון שלה, למירוק הגוף והנפש, הבא לידי ביטוי בצעידה הארוכה, לבדה, עם ציוד במשקל 30 קילו על הגב.
כבר הוזכר פה בעבר עד כמה עונת האוסקרים הנוכחית גברית ולבנה, מה שמעיד בין השאר על מיעוט של תפקידים נשים איכותיים וטובים בקולנוע ההוליוודי של העת האחרונה. לגילום דמותה של שריל סטרייד הציעו את עצמן בין היתר ג'ניפר לורנס, סקרלט ג'והנסן ואמה ווטסון. את התפקיד קטפה בסופו של דבר דווקא המבוגרת במועמדות – ריס ווית'רספון בת ה-39, זוכת האוסקר פעם אחת על "הולך בדרכי". ווית'רספון מגלמת בדייקנות ובאיפוק את דמותה של סטרייד, לא רק בקשיים הפיזיים, בבדידות ובהתמודדות עם איתני הטבע – אלא גם בקטעי הפלאשבק, המסודרים בסדר אקראי אך מהם נבנה בסופו של דבר סיפורה של צעירה אינטליגנטית ומוכשרת שאיבדה את דרכה לאחר מותה המהיר והאלים של אמה ממחלת הסרטן, ומצאה דרך ייחודית ומעוררת הערצה להחזיר את עצמה אל המסלול. על אף שהמועמדות לאוסקר הייתה כמעט מתבקשת במקרה של הסרט הזה, בפרט בהתחשב במיעוט הגיבורות בשנה החולפת – ווית'רספון קטפה אותה בצדק מוחלט (אם כי סיכוייה לזכות קטנים). גם לורה דרן, המגלמת בסרט את אמה, מועמדת לפסלון. ראויים לציון גם העריכה, הפסקול והצילום, שהפך את שביל רכס הפסיפיק לגיבור משני, נורא ורב הוד, בסיפורה של סטרייד – שגם את שמה, שפירושו לצעוד באנגלית, בחרה לעצמה לפני היציאה למסע. כל אלה מסייעים להתגבר על תסריט שהוא לעיתים דל וחוזר על עצמו, ושומרים על הצופה מרותק למסעה, חרד לה ורוצה בטובתה.
ועוד נקודה אחת ראויה לציון בסיפורה של סטרייד, שלא קיימת בסיפורי מסע גבריים ונעדרה גם מסיפורה של דווידסון: זאבי האדם שבדרך. עבור אישה המטיילת לבדה, בכל גבר שהיא פוגשת בדרך יש פוטנציאל לסכנה. כבר במפגש הראשון שלה עם גבר לאורך המסלול, כשהיא נואשת למקלחת ולארוחת ערב חמה, נתקלת סטרייד בסכנה הזו (שמתבררת בסופו של דבר כסכנת שווא) ונאלצת להמציא לעצמה בעל כדי להימנע מהטרדות. כמעט כל בן אנוש שהיא פוגשת לאורך המסלול שלה – להוציא מטיילת נוספת אחת – הוא גבר. חלקם תרמילאים צעירים המעריצים אותה (ובצדק) על אומץ ליבה; חלקם מבוגרים שופעי עצות טובות; ויש גם כמה מחזרים, ומטרידנים, ולפחות שני רד-נקס מסוכנים ממש, הגורמים לה לברוח בבהלה מהמקום בו תכננה לנטוע את אוהלה ללילה. סיפורה של סטרייד מקפל בקליפת אגוז את הסיבה שבגללה אין כמעט סרטי מסע נשיים: כי במציאות בה אנחנו חיים, מעט מאוד נשים מוכנות להתמודד עם הסכנה – הגדולה לאין שיעור מסכנה איתה יתמודד גבר – ולצאת לבדן למסע מהסוג הזה. יש שיאמרו שזו סיבה מספיק טובה לכך שאין סרטי מסע נשיים. לדעתי, זה צריך להיות בדיוק להיפך: ככל שהנשים האמיצות שמוכנות לעשות מעשים מהסוג הזה יונפו על נס, ככל שסיפורן יוצג בקולנוע ובטלוויזיה ובספרות ועל הבמות, כך ינורמלו סיפורי המסע הנשיים, יעודדו נשים נוספות לצאת אל הדרך וישכנעו את הגברים שאותן הן יפגשו לאורך המסע להתייחס אליהן פחות כאל חיית בר אקזוטית ונדירה, שצריך לגונן עליה או לשדל אותה לבוא אליך או לנסות ולצוד אותה, ויותר כאל בנות אדם.
(צילום יחצ)
