"רובוטריקים 4". בימוי: מייקל ביי. תסריט: אהרן קרוגר. שחקנים: מארק וולברג, סטנלי טוצ'י, קלסי גרמר, ניקולה פלץ, ג'ק ריינור. ארה"ב, 2014. 165 דקות. כוכב אחד.
יש דברים בעולם שלא אבין לעולם. למשל, קולנוע סיני. למשל, העובדה שניקולס קייג' אשכרה מתפרנס ממשחק. למשל, העובדה שבהוליווד ממשיכים לתת למייקל ביי תקציב של מאות מיליוני דולרים כדי לעשות סרטים. רגע, את זה בעצם אני מבינה. יש ביקוש, כלומר יש אנשים שמוכנים ללכת לקולנוע ולשלם כסף בשביל לראות סרט של מייקל ביי. מה שאני לא מבינה, בשום אופן, זה איך לעזאזל, בעולם שבו כבר ראינו את "הנוקמים" ואת "פסיפיק רים", את "אקס מן: התחלה" ואת "קצה המחר", הביקוש הזה עדיין קיים.
לכבוד סרט הרובוטריקים הרביעי איתחל מייק ביי את הפרנצ'ייז והחליף את שיה לה-בוף המיותר בשחקנים שאשכרה יודעים לשחק. מארק וולברג, מי שהתחיל כראפר אדיוטי שנהג ללבוש תחתונים על המכנסיים והתגלה כשחקן לא רע בכלל, מועמד פעמיים לאוסקר (על "פייטר" כמפיק, על "השתולים" כשחקן משנה). סטנלי טוצ'י, מועמד לאוסקר ("העצמות המקסימות") וזוכה פעמיים בגלובוס הזהב. קלסי גרמר, זוכה שלושה פרסי גלובוס הזהב (שניים על "פרייזר", אחד על "בוס"). ברשימת הקרדיטים אפשר למצוא גם את ג'ון גודמן הנהדר, כקולו של הרובוטריק האונד. מדובר באנשים רציניים ואיכותיים, כאלה שמסוגלים לקרוא תסריט לפני שהם מסכימים לקחת חלק ביצירה כלשהי. אפשר היה לצפות ששמותיהם ברשימת הקרדיט יבטיחו… אולי לא אצטלה של איכות, אבל לפחות תוכן מסוים לסדרת סרטי הקיץ הממוחזרת והמיותרת בהיסטוריה האנושית. בפועל, קרה ההיפך: ביי גורר את כולם למטה ביחד איתו. וכמו שהוא אוהב, הוא עושה את זה בלהבות.
העלילה דומה לסרטי הרובוטריקים הקודמים שנראה כאילו קרעו פיסות מהסרטים הקודמים ותפרו בגסות מחדש, תוך שינוי הכרחי של שמות הגיבורים, תפקידם וזהותה של העלמה במצוקה. הרובוטריקים שוב במחתרת, אחרי שהצילו את כדור הארץ כבר שלוש פעמים, ושלוש פעמים הכריזו שכדור הארץ הוא ביתם. איש כוחות הביטחון רודף אותם, הפעם זה ראש ה-CIA (גרמר), מתוך האידיאולוגיה התמוהה שבני האדם צריכים להסתמך רק על עצמם כדי להגן על כדור הארץ. הוא משתף פעולה עם רובוט חייזרי ואינטרסנט, כי בני האדם האלה לא לומדים שום דבר, ומעסיק כקבלן משנה את המדען ג'ושוע ג'ויס (טוצ'י), שמשתמש בגופות רובוטריקים שנהרגו כדי ליצור חיילים רובוטיים בעצמו. בינתיים מוצא הממציא קייד ייגר (מארק וולברג) משאית נטושה ומקולקלת שמתגלה, למרבה התדהמה, כאופטימוס פריים. כעת הוא, בתו טסה (ניקולה פלץ) והחבר שלה שיין (ג'ק ריינור) נרדפים על ידי דברים שעושים רעש, וידה-ידה-ידה מרדף מכוניות, ידה-ידה-ידה איומים על חייהם, ידה-ידה-ידה חללית, ידה-ידה-ידה מגטרון קם לתחייה, ידה-ידה-ידה דינוזאורים רובוטיים.
אפילו בשביל סרט שמכיל עלילה שכבר נטחנה עד דק בשלושת הסרטים הקודמים בסדרה, שמתחיל ומסתיים בדיוק באותן הנקודות בהן התחילו והסתיימו קודמיו, ומאוכלס באותן הדמויות בשינוי מאפיינים קלים, התסריט של "רובוטריקים 4" מגוחך. ועצלני. זה נראה כאילו התסריטאי אהרן קרוגר פשוט עייף מלנסות להצדיק את החרפה, וקשר את פיסות הסיפור שנלקחו מהסרטים הקודמים במינימום מאמץ מנטלי. יחסי אב-בת לא בריאים? בואו נערים על הדמויות חשבונות לא משולמים ונכתוב עבורן דיאלוג בו היא אומרת: אתה אמנם אבא שלי, אבל למעשה אני זו שמטפלת בך. רומן אסור? חשוב שהאב יאמר לפני כן לבתו בת ה-18 שהוא מתנגד לכך שהיא תתרועע עם בחורים צעירים, כי גם אני עשיתי את זה, ואת התוצאה. המאהב הצעיר מגיע להציל את היום? יש לדאוג שהאב יריב איתו, רק כדי שיוכל בסוף הסיפור לסגור מעגל ולהעביר אליו את המפתחות, כי בחורה עצמאית ודעתנית בת 18 יכולה אולי לנהל את אבא שלה בפועל, אבל כולנו יודעים שמה שהיא באמת צריכה זה גבר שידאג לה. בסצינה אחת בלבד בסרט ניכרת הפנמה מסוימת לכך שעולם הקולנוע משתנה, שכבר יש סרטי קיץ עם תסריט מושחז ושנון ונוקב. זו הסצינה בה ג'ויס מביט בקייד ובתו, לפני תחילתו של קרב, ואומר: אני אולי ניסיתי להחריב את העולם, אבל לגרור לפה את המשפחה? זה באמת לא אחראי. מעין הבהוב קלוש שיכול להעיד על שנייה או שתיים בהן קרוגר שקל אם שווה לו בכל זאת להתאמץ לכתוב משהו בעל ערך, לפני שוויתר על זה, סגר את המחשב והלך לשחק סקווש. או גולף. או מה שזה לא יהיה שתסריטאים מיליונרים בהוליווד עושים אחרי שהשקיעו רבע שעה שלמה בתסריט עם תקציב של 210 מיליון דולר.
משכל זה נאמר, בתוך עמי אני חיה, וברור לי שאף אחד לא הולך לראות את "רובוטריקים 4" בשביל הדיאלוגים. אלא שכמו אופטימוס פריים, גם האפקטים, לחם חוקו של מייקל ביי, נראים עייפים וממוחזרים. סצינות הלחימה בחללית חשוכות כל כך שקשה להבין מה הולך שם. מירוצי המכוניות מעוררי פיהוק. קרבות רובוטי הענק לא מתקרבים לקרסולי המפלצות הלוחמות של "פסיפיק רים", ואת חליפות הלחימה המעופפות ראינו כבר לפחות פעמיים בשנה האחרונה – ב"איירון מן 3" וב"אקס מן: העתיד שהיה". אם מייקל ביי כל כך אוהב להרוס דברים, אבל אין לו שמץ של מעוף, אני מסוגלת לחשוב על הרבה מקצועות שהוא יכול היה לעסוק בהם: הוא יכול להפעיל כדור הרס, או קומפקטור במזבלות. הוא יכול לעבוד כחבלן משטרתי. הוא יכול להתגייס להנדסה קרבית. הוא יותר ממוזמן לבוא לעשות בייביסיטר לאחיין שלי, מכונת הרס קטנה ואפקטיבית בת שלוש. אבל למה, מכל המקצועות בעולם, הוא בחר דווקא בבימוי סרטים? ולמה, בשם חתול התקרה הטוב והמיטיב, מכניס סרט כמו "רובוטריקים 4" 100 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו? יש דברים בעולם הזה שאני לא אבין לעולם.
(צילום יחצ)
