פסטיבל דוקאביב ה-18 במספר, שהוא המסגרת הגדולה והמקיפה ביותר לקולנוע תיעודי בארץ, נפתח ביום חמישי 19.5 בסינמטק תל אביב ויתקיים עד ליום שבת הבא, 28.5. הפסטיבל, בו יוקרנו השנה לא פחות מ-110 סרטים, נערך תחת הכותרת "אי-סדר עולמי חדש". הוא מתרחש בשיאה של תקופה יוצאת מן הכלל לקולנוע הדוקומנטרי הישראלי, במסגרתה סרטים תיעודיים מקומיים כמו "מיסטר גאגא" ו"מי יאהב אותי עכשיו?" של האחים הימן ו"פרינסס שואו" של עידו הר ממלאים אולמות בהקרנות מסחריות.

בהתחשב בכך, מעניינת השנה במיוחד הקטגוריה הישראלית בתחרות, בה מתחרים 13 סרטים. שלוש מסגרות תחרותיות נוספות הן התחרות הבינלאומית, תחרות סרטי הסטודנטים ותחרות עומק שדה, המוקדשת לסרטים המטשטשים את הגבולות בין קולנוע תיעודי לעלילתי. בקטגוריה זו שופטים מדי שנה חברי פורום מבקרי הקולנוע הישראלי, שכותבת שורות אלו נמנית עליו. השנה יהיה אלו אורון שמיר מ"עכבר העיר", נטע אלכסנדר מ"הארץ" וד"ר אוהד לנדסמן מ-doctalk.co.il.

מלבד התחרויות כולל הפסטיבל שבע מסגרות נוספות. זו הכללית, הנושאת את הכותרת השנתית, מוקדשת לסרטים המשרטטים מהפכה כלל עולמית – גבולות פיזיים וחברתיים קורסים, פערים כלכליים מעמיקים, גלים של פליטים ומהגרים, מלחמות אזרחים, טרור עולמי והתפרקות הסולידריות החברתית. הסרטים בקטגוריית האמנות והמוזיקה, כשמם כן הם, עוקבים אחר אושיות כמו הקולנוענית שאנטל אקרמן, הזמרת ג'ניס ג'ופלין, השחקן מרלון ברנדו, הקומיקאי ראסל בראנד והבמאי בריאן דה פלמה. קטגוריית המאסטרים מוקדשת ליוצרים הדוקומנטריים שנחשבים לאורים ותומים בתחום, וניתן למצוא בה שמות כמו אונדי טימונר, ניקולס גיירהלטר (שניהם יתארחו בפסטיבל), אלכס גיבני, ומהצד הישראלי של המפה: ג'אד נאמן ואבי מוגרבי. מסגרות נוספות הן פנורמה, סרטים קצרים וסרטי ילדים ונוער. הנה חמישה סרטים שכדאי לשים אליהם לב:

שיר הוא אדם מעורטל

למעלה מ-40 שנה חלפו מאז צולם סרט זה, העוקב אחר זמר הקאנטרי והפולק ליאון ראסל, אחד מהיוצרים הבולטים בז'אנר בשנות ה-70. בשנת 1972 שכר המוזיקאי את הבמאי לס בלנק שיצלם אותו באולפן ההופעות שלו באוקלהומה. בלנק, לימים אחד מבכירי הדוקומנטריסטים האמריקאים, עקב עם מצלמתו במשך קרוב לשנתיים אחר ראסל והפמליה שלו, בין אולפן ההקלטות, סיבוב הופעות ברחבי ארה"ב, מפגש עם מוזיקאים כמו דוריס דיי, ברברה סטרייסנד, בוב דילן ובי.בי. קינג וגם סצינות הנעות על גבול הביזאר בהן מתלטפים חברי הפמליה עם נחשים, מפריחים אווזים באוויר או רוקדים בעירום ביער.

התוצר הסופי אסוציאטיבי יותר ולינארי פחות מהסרט הדוקומנטרי הסטנדרטי, וראסל, החתום על הסרט כמפיק שותף, לא היה מרוצה מהתוצאה הסופית, סירב לחתום ולאשר את הפצתה ומנע הקרנות פומביות של הסרט עד שבשנת 2013, קצת לפני מותו של בלנק, יצר בנו הווארד קשר עם ראסל והצליח לשכנע אותו לשחרר אותו לעולם.

יום שישי, 20.5, 18:00, סינמטק 2.

תחת השמש: שנה בצפון קוריאה

הבמאי הרוסי ויטלי מנסקי יצא לצפון קוריאה כדי לצלם סרט על ילדה קטנה מהבירה פיונגיאנג המתכוננת לחגיגות יום הולדתו של המנהיג קים ג'ונג-איל. על מנת לקבל גישה למדינה הסגורה, הפכה ממשלת צפון קוריאה לשותפה רשמית להפקה וקיבלה הצצה מלאה לתסריט וגישה לצוות הצילום. אלא שמנסקי וצוותו השאירו את המצלמה פועלת גם לפני ואחרי האקשן והקאט, וכך הצליחו לתעד את מכונת התעמולה המקומית, את ההכנות הקפדניות לקראת כל סצנה וההוראות המדויקות למצולמים, המכוונות אפילו את עוצמת הצחוק הלכאורה ספונטני של אבי המשפחה, "כדי שלא יהיו טעויות בהצגתה של המדינה הטובה בעולם".

הסרט, המשתתף בתחרות הבינלאומית, גרם לתקרית דיפלומטית של ממש בין שתי המדינות, ונעשו לא מעט ניסיונות למנוע את הקרנתו. עם יציאתו לאקרנים, פרסם שר התרבות הרוסי מכתב חריף בו האשים את מנסקי ביצירת מצג שווא של שיתוף פעולה חברי על מנת לקבל תמיכה כספית, בזמן שההיפך היה הנכון.

יום ראשון, 22.5, 20:15, סינמטק 1; יום שלישי, 24.5, 12:45, סינמטק 1; יום שישי, 27.5, 15:15, סינמטק 4.

מעשה בשני בלונים

היוצרת והבמאית זוהר וגנר (גילוי נאות: גם היא חברה בפורום מבקרי הקולנוע) מתעדת את עצמה בהחלטתה לעבור ניתוח להגדלת חזה, מתוך האמונה שזוג שדיים מושלמים יעזרו לה למצוא את גבר חלומותיה. אלא שאז היא מתבשרת כי חלתה בסרטן השד ושעליה לעבור כריתה.

וגנר משתפת בפתיחות את העובר עליה בפני המצלמה והצופים, כשבנוסף לגידול עליה להתמודד עם נטייתה הכרונית לאי שביעות הרצון מהמראה שלה, שאותה אולי קשה אפילו יותר לרפא. הסרט משתתף בתחרות הישראלית.

יום שני, 23.5, 21:30, סינמטק 3; יום שלישי, 24.5, 16:15, סינמטק 3; יום שבת, 28.5, 15:15, סינמטק 1.

לואי ת'רו: סרט הסיינטולוגיה שלי

לואי ת'רו דווקא רצה לצלם סרט על הכנסייה הסיינטולוגית, כדי לברר האם יש אמת בהאשמות על רדיפות, איומים, הטרדות ופרצי אלימות מצד מנהיג הכנסייה דיוויד מיסגביץ'. הוא אף חבר לשם כך למרק ראת'בון, חבר לשעבר בכנסייה ומי שהיה בכיר במנגנון הפיקוח הפנימי שלה. אלא שבכירים בכנסייה סירבו לדבר איתו, ואף החלו לעקוב אחריו באובססיביות ולאיים בתביעות משפטיות. לכן, החליט ת'רו להיעזר בקבוצת שחקנים ולשחזר בעצמו סצינות מפתח מחיי הכנסייה, על בסיס חוויות שסיפרו לו ראת'בון ואחרים שנמלטו ממנה, כהגדרתם, ושבכירי הכנסייה עצמם מכחישים בתוקף.

מערכת היחסים מורכבת ומרתקת נרקמת במהלך הסרט, המוקרן בפסטיבל במסגרת פנורמה, בין ת'רו וראת'בון, ולא רק בגלל הגורמים מטעם הכנסייה. 

יום שישי, 20.5, 17:30, סינמטק 1; יום שני, 23.5, 16:45, סינמטק 3; יום שישי, 27.5, 20:00, סינמטק 4.

אש על המים

הבמאי האיטלקי ג'יאנפרנקו רוסי קטף בשנים האחרונות את הפרס הראשי בשניים משלושת הפסטיבלים הגדולים בעולם, ובשני המקרים על סרטים תיעודיים – הישג חסר תקדים. סרטו הקודם, "כביש קדוש", זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה. סרטו הנוכחי, שמוקרן בפסטיבל במסגרת המאסטרים, זכה בפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין האחרון. הסרט מצולם באי למפדוזה, האי הדרומי ביותר באיטליה, הממוקם רק 150 ק"מ מחופי אפריקה – מה שהופך אותו לנקודת עצירה מבוקשת לפליטים מאפריקה, סוריה ואסיה בדרכם לאירופה, כשבחלק גדול מהמקרים הם נפלטים אל החוף, או מתגלים במים הסמוכים אליו, במצב פיזי ונפשי קשה מאוד.

סיפוריהם של הפליטים משולבים בסיפוריהם של הדייגים תושבי המקום, ובפרט סיפורו של הנער סמואלה.

יום שבת, 21.5, 16:30, סינמטק 3; יום שלישי, 24.5, 21:00, סינמטק 4.