"התיאוריה של הכל". בימוי: ג'יימס מארש. תסריט: אנתוני מק'קארתן, ע"פ ספרה של ג'יין הוקינג. שחקנים: אדי רדמיין, פליסיטי ג'ונס, צ'רלי קוקס. בריטניה, 2014. 123 דקות. 3 כוכבים.
הנה הוא מגיע, סרט האוסקר השנתי המניף על נס את רוח האדם, את נצחון הנפש על הגוף, את זה שהצליח כנגד כל הסיכויים, על אף המכשולים העומדים בדרכו. "נאום המלך" ו"פייטר", "ריי" ו"הזדמנות שנייה", "הפסנתרן" ו"נפלאות התבונה" הם רק חלק מהביוגרפיות הקולנועיות מהשנים האחרונות שעסקו בנושאים האלה בדיוק, כל הדרך אל האוסקר. האחרון ראוי לציון במיוחד בהקשר של "התיאוריה של הכל" היות וגם הוא עסק במדען מחונן המגיע להישגים על אף מחלתו – במקרה של גיבור הסרט ההוא, ג'ון פורבס נאש שגולם ע"י ראסל קרואו, הייתה זו מחלת הסכיזופרניה. ביוגרפיה קולנועית נוספת ראויה לציון בהקשר זה היא "כף רגלי השמאלית", אודות הצייר והסופר כריסטי בראון, שסבל משיתוק מוחין – תפקיד שהביא לשחקן שגילם אותו, דניאל דיי לואיס, את האוסקר הראשון שלו. אין ספק שאדי רדמיין, המגלם ב"התיאוריה של הכל" את סטיבן הוקינג, עושה עבודה פיזית מדהימה, מסטודנט צעיר ומבריק לגבר מבוגר מקופל בכסא גלגלים. הוקינג עצמו הביע את שביעות רצונו הרבה מהתפקיד, ואמר שזה היה כמו להסתכל על עצמו. האם התפקיד הזה יביא לאדי רדמיין את האוסקר?.
"התיאוריה של הכל" מבוסס על ספר שכתבה אשתו הראשונה של הוקינג, ג'יין (המגולמת ע"י פליסטי ג'ונס), ומגולל את סיפורו של הוקינג פחות או יותר מהתקופה בה, בהפרשי זמן קצרים יחסית, החל את לימודי הדוקטורט שלו, הכיר את ג'יין, סטודנטית לשירת ימי הביניים, וגילה שהוא חולה במחלת הנוירון המוטרי, הידועה גם בשמות ALS או מחלת לו גריג. תוחלת החיים שניבאו לו הרופאים הייתה שנתיים. ג'יין התעקשה להינשא לו על אף מחלתו, ילדה לו שלושה ילדים ותמכה בו בזמן שהביס את הסטטיסטיקה, סיים את הדוקטורט שלו, בנושא חורים שחורים, הפך למדען פורץ דרך ופרסם ספרי מדע פופולרי שהפכו אותו לפיזיקאי המפורסם ביותר בעולם. עם זאת, הסרט מתמקד פחות בהישגיו המקצועיים של הוקינג, שאינם מוטלים בספק, ויותר במערכת היחסים בין בני הזוג על רקע הידרדרותו הפיזית, עד לשלב בו איבד לחלוטין את השליטה על גופו ונזקק לטיפול צמוד מסביב לשעון.
אין ספק שהוקינג הוא אחת הדמויות היותר מעוררות השראה הנמצאות בינינו כיום, ולא רק בזכות השילוב הזה בין מוח מדעי מבריק ליכולת להלביש עובדות פיזיקליות סבוכות בחליפה קלילה ונוצצת ולהנגיש אותן לציבור הרחב – אלא גם בשל העובדה שהוא עושה את כל זה מתוך גוף משותק, מקופל בכסאו, ללא יכולת לדבר או לזוז. קריסת הגוף הייתה מלווה ללא ספק בקשת של רגשות שליליים, בפרט לאדם אינטליגנטי כמו הוקינג, שמבין היטב את חומרת הדברים ואינו שוגה באשליות, והבעיה המרכזית של "התיאוריה של הכל" היא ההימנעות הכמעט מוחלטת שלו מלהראות אותם. להוציא משברון קטן עם גילוי המחלה, הוקינג מקבל במה שנראה כמו שוויון נפש אקזיסטנציאליסטי את הידרדרותו הפיזית, את היותו תלוי באשתו לרחצה ולאכילה, את העובדה שהוא אינו מסוגל לגשת לבנו המתייפח, את הניתוח בו איבד את היכולת לדבר וקיבל את תוכנת המחשב המעניקה לו את קולו המתכתי המפורסם. האיפוק הבריטי הזה שומר את הסרט כולו ברמה רגשית אחידה מאוד, שטוחה, ללא שיאים – לטוב ולרע.
את הצד הרגשי יותר של המשוואה אמורה לגלם אשתו (היום כבר לשעבר) של הוקינג, ג'יין. היות והסרט מבוסס על הספר שכתבה, "התיאוריה של הכל" מספר את סיפורה לא פחות משהוא מספר את סיפורו, על הקורבנות שהקריבה והתסכולים שלה לאורך הדרך מזוגיות תובענית כל כך, עם אדם שאינו מסוגל לגמול לה אפילו בחיבוק. במקרה שלה התסכול דווקא נראה לעין, כשהיא לא מצליחה להתקדם בלימודי הדוקטורט שלה עצמה, מטפלת לבדה בילדיה ובסטיבן הנכה או נאלצת להתמודד עם חשדות בדבר נאמנותה לבעלה, אבל על פי רוב התסכול הזה מסתכם באנחה חרישית או, כשהסאה מודגשת ממש, גערה מושחזת היטב. כשנכנסים לתמונה מנהל מקהלת הכנסייה המקומית ג'ונתן (צ'רלי קוקס), שהופך לחבר לג'יין ולמטפל בסטיבן, כמו גם מטפלת ג'ינג'ית שופעת בשם איליין, מתמצק החשד שבבואה לספר את סיפורה, ג'יין אולי עיגלה קצת פינות וטאטאה טיפהל'ה לכלוך מתחת לשטיח. לעזאזל, אפילו הפרידה בין בני הזוג נעשית בכל כך הרבה נימוס שמתחשק לזרוק נעל על המסך כדי לייצר קצת אקשן. בהקשר זה ראוי לציין את "כמו שאת", סרט נוסף שיצא השבוע לאקרנים, שהוא כמעט תמונת מראה של "התיאוריה של הכל": הגיבורה שלו, בגילומה של הילארי סוואנק, מאובחנת גם היא כחולת ALS, ודווקא מהמקום הזה היא מתעקשת לתת לגיטימציה לרגשותיה. להיות אנושית, על הכאב והסבל הכרוכים בכך. להיראות ולהישמע. להיאבק על זכותה לחום, לחיבוק, לחברות ואהבה. קצת פחות הירואיות וקצת יותר אנושיות היו עושות לסיפורו הקולנועי של הוקינג רק טוב.
(צילום יחצ)
